"בתא החשוך והמטונף; אבא הבין את הערך של להיות יהודי"

הערב (רביעי) התראיינה שיר סיגל, בתו של החטוף המשוחרר קית' סיגל, ב'מהדורה המרכזית' ב'קול חי' עם אבי מימרן, וסיפרה על ההתמודדות של אביה בשבי ועל ההתחזקות הרוחנית שעבר בעקבות כך.

"484 ימים אחרי שנחטף, קיבלנו את אבא מחדש ואנחנו מנסים להתרגל ולהכיר. האמונה והיהדות שמרו עליו, הוא התחזק והתחיל להאמין. אנחנו בערב קשה מאוד ועולות בי דמעות כשאני חושבת שגם אבא שלי היה יכול לחזור בארון חלילה. כולנו צריכים לעשות יותר ולהתפלל יותר עבור כל שאר החטופים שטרם שוחררו," אמרה שיר בכאב.

לדבריה, אביה עבר חוויות קשות ובלתי נתפסות בתנאים מחפירים, אך בתוך כל החושך, מצא אור ביהדות ובאמונה: "אבא שלי מספר הרבה על הרגעים בהם ראה את המוות מול העיניים. המחבלים הארורים שכנעו אותו שאף אחד לא חושב עליו ואף אחד לא זוכר אותו, אמרו לו שמדינת ישראל בקושי קיימת, אבל אבא שלי לא נשבר. הוא עלה בגפו לישראל וגר במשך עשרות שנים בעוטף, הוא מאמין באחיזתנו וזכותנו בארץ ישראל ובכוח להיות יהודי. הוא הבין את זה עוד יותר כשהיה מתחת לאדמה, בלי אוכל וחמצן, מורעב למוות."

עוד באתר:

אל תחמיצו

שולמלייכם בשעה חדשה: זה מי שמגיע להתארח

קובי ברומר ומנדי וייס

לאחר ההתקפות

איראן מתחננת למדינות העולם: "תעצרו את ישראל"

שמעון כץ

צפו בתיעודים

היסטוריה: מאות מטרות רגישות הותקפו והושמדו בלב איראן

קובי פינקלר

השבת תובעת עלבונה

האסון ברמת גן בליל שבת: הפוסק התריע והזהיר מראש

נתי קאליש

קית' סיגל, בן קיבוץ, עלה לישראל מארה"ב מתוך ציונות ואמונה בארץ ישראל. בתו מספרת כי גם לאחר ששוחרר, הוא מדבר על חזרה לכפר עזה, שם חי במשך 20 שנה, על אף האיומים המתמשכים מצד החמאס. "החיבור שלו לארץ וליהדות הוא בלתי ניתן לערעור," אמרה.

במשך שישה חודשים הוחזק קית' לבד בחדר קטן, נעול, ללא טיפת אור ואוויר, כשהוא שוכב על מזרן דק על רצפה מטונפת. "כאשר היה צריך להתפנות, דפק והיכה בחזקה על הדלת כדי שהשובים יבואו לפתוח לו. הדבר היחיד שהוא עשה זה להתפלל להקב"ה, הוא הודה כל הזמן על חתיכת הפיתה הקטנה שקיבל, התפלל והודה – וזה מה שנתן לו את הכוח לשרוד."

שיר משווה את מצבו של אביה לשואה, ואף מתארת אותו כחמור עוד יותר. "בילדותי שמעתי סיפורי אימה על השואה, אבל מה שאבא שלי עבר זה הרבה יותר גרוע. הוא לא אדם בריא והתייחסו אליו יותר גרוע מאשר לנמלה."

לאורך 50 ימי השבי הראשונים היו הוריה של שיר יחד, אך לאחר מכן הופרדו. "אבא ידע שאמא שוחררה, אבל מהרגע שהיא הגיעה לישראל – הוא לא ידע מה עלה בגורלה. הוא ראה אותנו מדברים בתקשורת, אבל לא האמין שעוד יראה אותנו. הוא לא האמין שיזכה להיות בחתונה שלי, אבל לא יכולתי להתחתן בלעדיו."

בסיום דבריה, הדגישה שיר את החשיבות של התפילות והאמונה: "אני יודעת כמה בציבור החרדי, ובכלל בעם ישראל, יש תפילות וכוונה ושאיפה שכולם יחזרו הביתה. אני רק רוצה להמשיך ולחזק ולהגיד – זה עובד. ניסים קורים, וחלומות מתגשמים. במקרה שלנו, שני ההורים שלי חזרו מהגיהנום לעם ישראל ויכולים לדרוך שוב על אדמת הארץ – זה לא מובן מאליו."

כעת, כאשר עדיין חטופים רבים מוחזקים בעזה, שיר קוראת לעם ישראל להמשיך בתפילות ולפעול בכל דרך אפשרית להחזרת כולם: "אי אפשר להמשיך לחיות ככה. עד שכולם לא יחזרו לכאן, לא נוכל לחזור לנשום. אנחנו בני חיים, ובוחרים בחיים. החטופים שנמצאים שם צריכים אותנו, וצריך לעשות הכול – כולל הכול – כדי שהם יחזרו במהרה".

האזינו לשיחה המרגשת הערב ב'מהדורה המרכזית' ב'קול חי' בהגשת אבי מימרן: