"יומיים לפני שנרצח, משה הי"ד קיים מפגש בסוכה של 100 איש"

שרית אוחיון, תושבת אופקים, איבדה את בעלה משה ובנה אליעד בקרבות הקשים בשמחת תורה תשפ"ד, תאריך שטלטל את חייהם של ישראלים רבים. למרות הכאב העצום, היא מוצאת את הכוחות להמשיך קדימה, להיאחז בעשייה ולחגוג רגעי שמחה משפחתיים. "אנחנו ממשיכים, מתמודדים", היא אומרת בקול שקט אך נחוש, משדרת עוצמה שנולדה מתוך הטרגדיה.

משה הי"ד, בעלה של שרית, היה פעיל חברתי מסור, אדם שראה את הזולת במרכז ופעל ללא הרף למען הקהילה. "בהגדרה הכי מצמצמת, אנחנו קוראים לזה היום פעיל חברתי", היא מספרת. "אבל הוא היה הרבה יותר מזה – הוא היה איש של מעשים, אדם שבאמת הקדיש את חייו למען האחר".

עוד באתר:

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

12 לוחמי אש נפגעו

9 מוקדי שריפה, 163 צוותי כיבוי פועלים בשטח • כל העדכונים

מערכת אמס

"יש פה מישהו?"

תיעוד דרמטי: מוודאים שאיש לא נשכח ברכבים

אלי יעקובוביץ

היא מספרת כי משה עמד בראש מיזם התנדבותי המחבר בין עולמות ודעות מנוגדות. בליל הושענא רבה, יומיים לפני שנרצח על ידי מחבלים, קיים מפגש בין ימין לשמאל אצלו בסוכה, בבית שלהם. "זה היה ערב מכונן, היו פה למעלה ממאה איש. זכיתי לארח אותם אצלנו בסוכה. היו פה דוברים מימין ומשמאל", סיפרה.

בבוקר ה-7 באוקטובר, כאשר קולות הירי החלו להדהד ברחבי אופקים, משה ושלושת בניו התארגנו במהירות ויצאו לסייע. "משה יחד עם אליעד ויאיר יצאו לכיוון המקלט הסמוך לביתנו, פרצו אותו כדי להכניס את התושבים ולהגן עליהם", היא מספרת. "הם צעקו ליאיר, הבן השלישי, לחזור הביתה ולדאוג לחניכים ששהו אצלנו, ומשה ואליעד המשיכו קדימה". בהמשך התברר כי השניים נקלעו לקרב יריות עם מחבלים, במהלכו משה הספיק לנטרל אחד מהם, אך בסופו של דבר שניהם נורו ונהרגו במקום.

תחושת האובדן הכפולה הייתה בלתי נתפסת, אך במקביל לאבל, המשפחה נדרשה להמשיך הלאה – עם שמחות שתוכננו מראש. "בתוך השנת אבל הזאת, חיתנו שני ילדים וחגגנו בר מצווה לבן שלנו", משתפת שרית. "אם היית שואלת אותי לפני, הייתי אומרת שזה בלתי אפשרי. אבל מסתבר שכשהמציאות מכריחה אותך, אתה מקבל את הכוחות לבצע".

בעוד האבל ממשיך ללוות אותה יום-יום, היא מוצאת נחמה בתחושת הקרבה לבעלה ולבנה, וביכולת לשמר את דרכם. "אני מרגישה שהם דוחפים אותי מלמעלה, לבצע ולפעול. כל פעם לקום מחדש ולשאול – מה המשימה הבאה?", היא מספרת. לדבריה, "הנוכחות שלהם כאן בבית מורגשת כל הזמן, זה נותן לי כוח להמשיך בעשייה".

גם השנה, למרות הכול, הצליחה המשפחה להמשיך במסורת: "זכינו שוב לחגוג את שמחת תורה עם למעלה ממאה חניכים וחונכים, וגם את הושענה רבה קיימנו כהלכתו", היא אומרת בגאווה. "העשייה היא מה שמחזיק אותנו, וזה מה שימשיך להחזיק אותנו גם הלאה".

האזינו לראיון המעצים והמרתק מתוך התוכנית "עניין משפחתי" בהגשת רחל פסטג >>>