"השקדיה פורחת ושמש פז זורחת" שיר ילדים ידוע לקראת ט"ו בשבט הבעל"ט, וזה מביא את דוד גדנקן לספר לכם על 10 דברים שרציתם לדעת על השקד המצוי. (הערה: המילה שקדיה בטעות נכתבה, או לצרכי השיר, הנכון לאמר עץ השקד).
א. שמו של העץ המניב את פירות השקדים הינו: השקד המצוי או בשפה המדעית PRUNUS DULCIS.השקד נמנה על משפחת הורדניים,משפחה הכוללת כ40 מיני עצים ושיחים נשירים, כאלה העומדים בשלכת. במשפחת הורדניים כלולים גם עצי השזיף, האפרסק, הדובדבן, המשמש ועוד. בעת האחרונה הפרידו אנשי המדע את עץ השקד המצוי למשפחה נפרדת.
ב. עלי עץ השקד נושרים בסתיו והפרחים שלו מקדימים לפרוח בהתקרב האביב. בשנים קרות ביותר תתאחר פריחת השקד. כיוון שבארצנו ימים חמימים גם בתקופת החורף ,אנו זוכים לפריחת עצי השקד לקראת ראש השנה לאילנות, ט"ו בשבט. אכן בדרככם לירושלים, באיזור עין יעל, הסטף ועוד, תוכלו כבר לראות את הפרחים הלבנים של עצי השקד המצוי.
עוד באתר:
ג. בספר בראשית (פרק מ"ג) כשרוצים בני יעקב אבינו, לחזור למצרים לשבור שבר אומר להם אביהם: "אם כן אפוא זאת עשו, קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה. מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בוטנים ושקדים". בספר במדבר (פרק י"ז פסוק כ"ג) נאמר "ויצץ ציץ ויגמול שקדים". ירמיהו אמר "ואומר מקל שקד אני רואה" ובקהלת נאמר "וינאץ השקד ויסתבל החגב".
ד. מקורו של עץ השקד המצוי הינו מאזור הים התיכון ומאסיה המערבית. אנו יודעים כי העץ תורבת עוד בימי קדם והאדם פיתח מעץ הבר, זנים רבים. פיתוח הזנים הביא לפרי שאינו מר וטעמו משובח .כמובן שגם בארץ ישראל נהנו מפרי השקד (ראה המלצת יעקב אבינו לבניו).
ה. אנו מבחינים בעונה זו בפרחים הלבנים והורדרדים של עץ השקד אבל הבשלת פירות השקד תחול בעוד כמה חודשים דהיינו זמן רב לאחר הפריחה. לפעמים קטיף פרי השקד יחול חצי שנה לאחר הפריחה.
ו. עץ השקד הוא ביסודו "שקד בר", עליו מרכיבים את השקד המתורבת. עץ השקד מגיע למלו תנובתו רק בהיותו בן עשר שנים . מאליו מובן שהשקעת החקלאי בגידולו רבה. משך הזמן למלו התנובה גורמת גם לתופעה של מזיקים רבים התוקפים את העץ. להדברתם דרושים חומרים רבי עוצמה , ולכן יש לבדוק היטב מקור השקדים לאכילה.
ז. בארצנו עיקר גידולי השקדים היו בעבר במטעים בגליל, בהרי הכרמל, ביהודה ובשומרון. מדע האגרונומיה, פיתוחיו וחידושיו הביא לכך שמטעי שקדים מתורבתים , נטעו גם בשפלת יהודה ובאזורים מישוריים במרכז הארץ. ניתן למצוא בישראל עצי שקד בר, אלה הם בעיקר בהרים בגליל וכן במטעים ישנים שננטשו ע"י החקלאים .
ח. עצי השקד המצוי הגדלים בארץ גובהם נע בין 4 מטרים (רב המטעים) ועד 8 מטרים. מאידך השורשים של עצי השקד הינם עמוקים מאד. עובדה זו מאפשרת לשקד לגדול,לפרוח ולהניב פירותיו גם במקומות בהם מיעוט גשמים.
ט. פרי השקד הינו בית גלעין שעיר. החלק אותו אנו אוכלים הוא החלק העיקרי והינו הזרע. יש הנוהגים לאכול את הפרי בשלמותו,זאת כאשר מסביב לזרע ציפה ירוקה וחמצמצה,הקליפה העוטפת עדיין לא התקשחה. אנו מכירים סוג של שקדים הנקראים "שקדים מרים". ישנה סכנה לאכלם בכמויות הם מכילים חומר בשם אמיגדאלין, כשהוא מתפרק הוא יוצר חומצה ציאנית שהינה רעילה.
י. בארץ ישראל בנוסף לשקד המצוי גדלים גם תת מינים שלו. שמותיהם: שקד רימון ושקד קטן-עלים. קטן העלים גודלו כשיח, ענפיו קצרים וכנ"ל קוטר פרחיו. סוג זה של שקד גדל באזורים יבשים, בקצה המדבר, במורדות המזרחיים של הגליל. שיחים אלה נמצאו גם בגבהים של למעלה מ-1300 מ' בהר החרמון. שקד רמון נמצא בהר הנגב והוא נדיר. המטיילים באזור מצפה רמון ובאזור הר חריף (ליד בארות לוץ) יודעים למוצאו.
נסיים בסגולותיו של פרי השקד. מייחסים לו וריאציות שונות של "סם מרפא" בדרך הכנתו. עדות רבות מאמינות כי לשקדים סגולות פלא לזש"ק כי"ר.
לסיום נחזור לשירו של משורר הילדים ל. קיפניס אותו מרבים ילדינו לשיר השבוע "השקדיה פורחת ושמש פז זורחת , ציפורים מראש כל גג,מבשרות את בו החג, ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות.
