ראש הממשלה התחייב: "העם רוצה ניצחון – והוא גם יקבל"

טקס חילופי הרמטכ"ל: ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס שנערך בקריה בתל אביב, כשבין היתר הודה לרמטכ"ל היוצא – הרצי הלוי – על שירותו הצבאי ארוך השנים, ובירך את הרמטכ"ל הנכנס, אייל זמיר.

דבריו המלאים של ראש הממשלה:

"'מצביא ישראלי' – זה צירוף מילים שעדיין אי-אפשר לקבל כדבר מובן מאליו. היו לנו מצביאים קדומים – לפני אלפי שנים – עתירי גבורה ותהילה. אבל כשגלינו מארצנו, זכרם נחקק רק בספרים. בשנות התקומה – אנחנו מחזירים עטרה ליושנה.

אלפי שנים אחרי שהנביא ירמיהו אמר: "שר הצבא, המצביא את עם הארץ" – קמו לנו רמטכ"לים שמחזיקים את מושכות הצבא בידיהם. ההיסטוריה הצבאית שלנו מתחדשת במולדת, וזהו פלא עצום. הרי עד לפני כמה דורות נהדפנו ממקום למקום כקש לפני רוח. היינו חסרי כוח, חסרי ישע, חסרי מגן. בזכות מאמץ עקבי, החזרנו לעצמנו את השליטה בגורלנו. וזוהי תמצית העצמאות הלאומית.

ההיסטוריה שלנו ניתן לחלקה לשני חלקים: לפני הקמת המדינה וצה"ל ואחריה. וזה שוני עצום. זה כל השינוי. כל שאר השינויים בלתי אפשריים בלי השינוי הזה.

עכשיו אין זה אומר, שאויבינו אינם מסוגלים לתקוף אותנו. ראינו זאת בטבח הרצחני, המחריד, ב-7 באוקטובר – היום הכואב ביותר של עמנו מאז השואה. אבל בניגוד לעבר, היום יש לנו את היכולת להשיב מלחמה-שערה למבקשי נפשנו. היום אנחנו נטועים עמוק באדמת המולדת, ומכים בעוצמה חסרת-פשרות בדורשי רעתנו – המרצחים הארורים, חוטפי אחינו ואחיותינו, שאת כולם נחזיר הביתה.

היום יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו רמטכ״לים, שאליהם נשואות עיני העם. והעם רוצה ניצחון! הוא גם מקבל ויקבל ניצחון.

כשלצידי רמטכ"ל שבא מסיירת מטכ״ל, ורמטכ"ל שבא מחיל השריון, אינני יכול שלא להזכיר נקודה אישית – משפחתית – שנוגעת בנימי נפשי. אחי יוני ז"ל צמח בחטיבת הצנחנים, ובשנות מלחמת ההתשה הפך למפקד בסיירת מטכ״ל. בהמשך, לאחר מלחמת יום הכיפורים, יוני סיים קורס הסבה לשריון. הוא התנדב לפקד על גדוד שריון שספג אבדות קשות במלחמה – והוא שיקם אותו. אבל לפני שחזר לסיירת מטכ"ל, הוא נפרד בהתרגשות מאנשי הגדוד. בין היתר הוא אמר: "אני מאמין שכל מאמצי הגדוד חייבים להשתעבד למטרה העיקרית – ניצחון במלחמה". כאז – כן היום!

הרצי, הרמטכ"ל היוצא – היום מגיע לסיומו המסלול הצבאי הארוך שלך, מסלול שנמשך 40 שנה. נח"ל מוצנח, צנחנים, סיירת מטכ"ל – ביחידות אלו התעצבה דמותך כלוחם וכמפקד רב-זכויות. רבים מן המבצעים הנועזים שבהם השתתפת והובלת – בגבולות המדינה ומחוץ לגבולות המדינה, לפעמים הרחק מאוד מגבולות המדינה – רבים מן המבצעים הללו יישארו עלומים עוד זמן רב. אני יודע עד כמה היה תובעני השירות ביחידה. האימונים המפרכים, ההכשרה הייחודית, כוח הרצון, התעוזה, התחבולה. כל אלה שימשו מסד לפעילות המבצעית בה היית מעורב, כשמנחה אותך – זה הרצון להגן על מדינתנו.

תודה לך, הרצי – הרמטכ"ל העשרים ושלושה – על חלקך החשוב בשרשרת הישגינו לאחר מתקפת 7 באוקטובר. ברגע המבחן המשמעותי הזה, גייסת את הכוחות הנפש והגוף לקום מן המכה הקשה. אני לא אומר את זה בכדי. אני ראיתי אותך גם בימים הראשונים, גם בהמשך. יוצא לשטח לחיילים, למפקדים. חוזר מן השטח, כמעט ולא ישן. לא רואה את המשפחה ימים ארוכים, לפעמים שבועות. פעלת לאור ההחלטות שקיבלנו, להעביר את מרכז הכובד של המערכה הרב-חזיתית לשטח האויב. אני סבור שמעט צבאות בעולם, אם בכלל, היו מסוגלים להפוך את הקערה על פיה כפי שעשינו.

לא נשברנו. התאוששנו. הגדרנו משימות לכוחות הסדיר והמילואים. וצה"ל, תחת פיקודך, חיסל עשרות אלפי מחבלים, ריסק אינספור תשתיות-טרור, נפרע מרבי-המרצחים. מגיא ההריגה בעוטף עזה – הגענו לפסגה הרמה של כתר החרמון, שבה ביקרת, אם אינני טועה, אתמול, ולא פעם הראשונה, כמובן. כפי שהבטחתי שנעשה, שינינו את פני המזרח התיכון – וההמשך בוא יבוא. תוך כדי כך החזרנו הביתה 196 חטופים וחטופות – חיים וחללים – וגם בנושא זה ההמשך יבוא. אנחנו מחויבים להחזיר את כולם.

אני מודה לך, הרצי – ואני אצטט מן הדף הקרבי שפרסמת עם פרוץ המלחמה. כך כתבת: "צה"ל ינצח בזכות הדבקות במשימה, עוז הרוח והרעות. צה"ל ינצח, כי מלחמתנו צודקת".

הרמטכ"ל הנכנס, רב-אלוף אייל זמיר, בן שלמה זיכרונו לברכה, ויפה שנמצאת איתנו: אנחנו מכירים, אייל, לא-מעט שנים. פעמיים המלצתי עליך כרמטכ"ל – וכעת, בפעם השלישית, "עת הזמיר הגיע". עבדנו כתף אל כתף לפני למעלה מעשור, כשאתה המזכיר הצבאי בלשכת ראש הממשלה. כבר אז התרשמתי עמוקות ממך. גם מהציונות המפעמת ממך, כמו אצל הרצי, מן המחויבות המקצועית שלך – כחולייה המחברת בין צה"ל וגורמי הביטחון האחרים, לבין ראש הממשלה.

בחטיבה 7 של השריון – חטיבה שעליה פיקדת – נוהגים לשיר: "שבע – את פלדה רוגשת". אייל, זה בדיוק אתה – נחישות איתנה כפלדה, עם רגש ונשמה. הניסיון והמיומנות שצברת בשדה המבצעי הכשירו אותך לפקד על פיקוד הדרום ולתרום לבניין הכוח של צבאנו כסגן הרמטכ"ל. יש לזה חשיבות מיוחדת כי בתקופת המלחמה, כמנכ"ל משרד הביטחון, סייעת לקדם תהליכי רכש והתעצמות חשובים ביותר.

בתמיכת ידידינו בארה"ב, בראשם הנשיא טראמפ, אנחנו מביאים עתה ארצה הרבה מאוד נשק חיוני לביטחוננו. אבל לצד זאת, אנחנו מגבירים את יכולת הייצור העצמי של אמצעי הלחימה הדרושים לנו. זה יפחית את הלחץ בתלות בגורמי חוץ, ובד בבד ייתן מענה לצרכים המבצעיים בהווה ובעתיד. אני רוצה להודות לך, אייל, על חלקך במעבר החשוב הזה שאנחנו מבצעים עכשיו.

אייל,
לא רק דרגות חדשות הונחו היום על כתפיך – כרמטכ"ל העשרים וארבעה – אלא גם אחריות כבדה מאוד. אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה ארוכה – מלחמת התקומה שמתנהלת בשבע חזיתות. לתוצאות הללו תהיה משמעות לדורות. מנוי וגמור איתנו להשיג את יעדי המלחמה במלואם: חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, השבת כל החטופים, סיכול של כל איום עתידי מעזה על ישראל, והחזרת תושבינו בגזרות-העימות בבטחה לבתיהם. אל מול שלוחות הטרור של איראן – שחרתו על דגלן, כמו איראן עצמה, את השמדתנו – אנחנו נחושים להשיג הכרעה וניצחון!

אייל,
בשנים הקרובות תעמוד בראש המטה הכללי של צה"ל. אתה תוביל בתנופה את המפקדים ואת החיילים המעולים שלנו – לעמידה באתגרים שעוד נכונו לנו. התקפיות, מחץ, התמדה, תחושת מסוגלות, רוח של צדקת הדרך – אלה הם יסודות עשייתנו להבטחת נצח ישראל. אני ראיתי כהנה עכשיו למפגש הזה, אייל, צילום מספר המחזור שלך בתיכון. מוריך ניבאו שתהיה – "מינימום רמטכ"ל". טוב, זה לקח קצת זמן, אבל התחזית הזאת מתגשמת לנגד עינינו.

בשמי ובשם ממשלת ישראל; בשמם של חיילינו ומפקדינו, נופלינו ופצועינו; בשמן של משפחות החטופים והמשפחות השכולות; בשם כל אזרחי מדינת ישראל – אני מאחל לך, רב-אלוף אייל זמיר, הרמטכ"ל העשרים וארבעה, את מלוא ההצלחה״.