עומדים זקוף מדי: כך נדע מיהו שליח ציבור אמיתי

1. פרשת תצוה מוקדשת ברובה לבגדי הכהונה ובפרט לבגדיו של הכהן הגדול. כל פרט בבגדים הללו מלא משמעות, אך יש פריט אחד שדורש תשומת לב מיוחדת: החושן. "ועשית חושן משפט מעשה חושב… ומילאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבנים ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד".

החושן שתלוי על הכהן הגדול אינו קישוט קל משקל. בתוכו משובצות שתים-עשרה אבנים יקרות וכבדות, וכל אחת מהן מייצגת שבט משבטי ישראל. ובכל זאת, הכהן הגדול נשא אותן על לבו, כשנכנס לפני ולפנים. בכל תנועה, בכל רגע – "בבואו אל הקודש… תמיד".

נוסף לכך, יש לשים לב ל'לב' – מדוע החושן נמצא דווקא על לבו של הכהן? החושן לא הוצמד אל כתפיו – לסמל את המשא שהוא נושא. לא החליטו למקם אותו על מצחו, במקום המשדר חוכמה ותבונה אלא דווקא "על לבו." מה מלמדת אותנו הבחירה הזו?

עוד באתר:

לקחו בעלות על הצהוב

מטה החטופים דורש 400,000 ש"ח מהישיבה

גדי פוקס

יום אחרי

"אני ממש לא יודע איך הח"כים החרדים העזו להגיע לעצרת"

משה אוסדיטשר והרב רמי באבד

צפו

תיעודים מרהיבים מהרחפן: הרחובות נצבעו בשחור

שמעון כץ

זעקה נוקבת

"מה קורה איתנו, למה בחורים מטפסים ומסכנים את עצמם?"

פנחס בינדר

2. חז"ל מסבירים, כי הכהן הגדול אינו רק מייצג את העם אלא נושא את משאם על לבו. אפשר להיות מנהיג מתוך סמכות חיצונית, אבל הכהן הגדול מחויב להרגיש את עם ישראל. אם האחריות אינה יושבת על הלב – היא אינה אחריות אמיתית.
לכן החושן מלא משקל פיזי ממשי – אבנים יקרות כבדות, כדי שהכהן ירגיש כל רגע שהוא נושא את העם.

3. סיפור מופלא מובא על רבי חיים מבריסק, שהמחיש לתלמידיו את משמעות האחריות:

פעם אחת הגיע אליו יהודי ושאל: "כבוד הרב, כיצד אוכל לדעת אם אדם מסוים באמת נושא באחריות על אחרים או שהוא רק משמש בתפקיד מתוך כבוד ושררה?" רבי חיים חייך ואמר: "פשוט מאוד. תסתכל אם הוא מתכופף."

"מתכופף?!" תמה התלמיד. "כן," השיב הרב, "אם אדם באמת נושא אחרים, זה חייב לשקול עליו. אם הוא הולך זקוף, כאילו שום דבר לא מכביד עליו, כנראה הוא לא באמת מחזיק אף אחד."

4. זו המשמעות של החושן: הכהן הגדול אינו רק "מייצג" את עם ישראל – הוא מרגיש אותם. הוא אינו מדבר בשמם בלבד – לבו פועם עם כל כאב של כל שבט ושבט. הוא אינו שליח ציבור המתפלל עליהם מרחוק – הוא נושא את משקל העם בכל תנועה.

בני אדם יכולים להחזיק בתפקידים שונים, אך השאלה היא אחת: האם האחריות מורגשת על לבם? אם אדם מחזיק בעמדה מכובדת ובכל זאת מתהלך בקלילות, בלי שום תחושת מחויבות – כנראה הוא מחזיק בתואר ולא באחריות. אבל אם האדם מרגיש את משקל הציבור, אם הוא באמת נושא את צרכי האחרים איתו – אז הוא כהן אמיתי, אז הוא שליח אמיתי.

"ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו" – לא על מצחו, לא על כתפו, אלא על לבו. כי החושן לא רק לבוש המסמל את העם – הוא גורם לכהן לחוש אותו. האחריות האמיתית אינה רק להנהיג אלא לשאת ולהרגיש.