"עושקי הקופה הציבורית": מתקפה פרועה נגד הציבור החרדי

לכאורה, זה עוד כתבה ראשית של עיתון נפוץ במדינה, שלכאורה הפך לשגרה, אם רק היינו עכשיו בגרמניה של שנות השלושים, אך היות ואנו בישראל של שנת תשפ"ה, אין סיבה לעבור בשקט על מתקפה כה פרועה ומשמיצה נגד הציבור החרדי כולו, כפי שהביא הבוקר העיתון הכלכלי 'דה מרקר', שמדיף זה מכבר ניחוח אנטי חרדי מובהק.

לאורך הכתבה, שאינה קצרה כלל, מוצגים החרדים כעלוקות וטפילים, כאשר מצד אחד מלין הכתב על כך שהמגזר הערבי עני אף יותר, ומאידך מבכה על מספר המשפחות ברוכות הילדים, זועם על התחבורה הציבורית בערים החרדיות ועל קצבת הילדים וסבסוד המעונות, שכידוע הופסק בשל המשבר בחוק הגיוס.

הכתבה מבוססת על נתונים שהועתקו מדו"ח כלכלי שפרסם מכון 'קהלת', ועל פי 'דה מרקר', ממנו עולה כי משק בית חרדי זוכה לקבל מידי חודש לא פחות מ-5,590 ש"ח, על חשבון 'תשלומי המסים של היהודים שאינם חרדים'. לעומת זאת, טוענת הכתבה, משק בית ערבי בישראל מקבל ממדינת היהודים 'רק' 1,388 ש"ח בחודש.

לטענת 'דה מרקר', "הנתון הזה אינו מפתיע. ישראל היא מדינת רווחה, והעובדה שהאוכלוסיות החזקות מממנות את האוכלוסיות החלשות נמצאת בבסיס החוזה החברתי. רק שהנתונים של קהלת חושפים את העובדה שזה אינו מימוש של החוזה החברתי, אלא קומבינה פוליטית — לא הגונה, לא יעילה ולא שוויונית. זה עולה מההשוואה המתבקשת בין הציבור הערבי לציבור החרדי, שתי אוכלוסיות חלשות".

 

למרות שמחקרו של מכון 'קהלת' מציג למעשה כיצד נשען המגזר הערבי על החברה היהודית במדינה, 'דה מרקר' בוחרים לתקוף דווקא את הציבור החרדי, כאשר מהפריווילגיה של הערבים הם מתעלמים כליל.

על פי הנתונים שהוצגו, החרדים הם כ–12% מהאוכלוסייה, והערבים הם כ–20% ממנה. המגזר הערבי עני יותר מהחברה החרדית: לפי נתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, 38.4% מהמשפחות הערביות הן עניות, לעומת 33% מהמשפחות החרדיות.

עוד טוענים בכתבה, כי הנתונים מנפצים לכאורה את העובדה שלפיה החרדים משלמים הרבה מע"מ משום שיש להם משפחות גדולות. מתברר שהחרדים הם חסכנים גדולים, ולכן גם משקי הבית הגדולים שלהם משלמים פחות מסים ממשקי הבית הערביים, כולל תשלומי מע"מ. העובדה הזו, שלו הייתה נטענת כלפי כל מגזר אחר – הייתה זוכה לשבחים ותהילה, מקבלת כאן ניחוח תוקפני ומשמיץ, הייתכן שהציבור החרדי מעז לחסוך בהוצאותיו?

וכאן, הכתבה מלינה כמעט במפורש על הילודה הגבוהה בלע"ה בציבור החרדי ועל המשפחות ברוכות הילדים כ"י: "מדיניות רווחה מושכלת לא יכולה להסביר את הנתונים הללו — זו פשוט מדיניות שמוטה באופן שיטתי לטובת הציבור החרדי. הבסיס למדיניות הוא כמובן ההטיה לטובת משפחות מרובות ילדים. המדיניות מוטה באופן מופרך: הניתוח של קהלת מראה כי משפחות של עד ארבעה ילדים משלמות למדינה יותר ביחס למה שהן מקבלות, ואילו משפחות של חמישה ילדים ויותר מקבלות יותר ביחס למה שהן משלמות. משפחות של חמישה ילדים ויותר הן כמעט תמיד חרדיות", מרגישים ניחוח אנטישמי? זה אתם אמרתם.

 

וגם בהמשך, הנתונים מטוייחים לטובת השמצת החרדים, כאן למשל מתעלמים מכך שלמעשה מי שזוכה לתקציבים הגבוהים ביותר היא החברה הדתית, והחרדים סופגים את ההטחות: "ההטיה הבוטה לטובת משפחות עם חמישה ילדים ויותר ניבטת בכל תחום. ההוצאה הכבדה ביותר של הממשלה היא על חינוך. תקציב החינוך אמור היה להיות מחולק באופן דיפרנציאלי: תלמידים משכבות חלשות מקבלים יותר. בפועל, התלמידים הערבים — שהם החלשים ביותר — מקבלים הכי מעט, התלמידים מהציונות הדתית מקבלים הכי הרבה, והתלמידים החרדים מקבלים כמעט כמו החילונים — אף שהם לא עומדים בכללי החינוך הממלכתי, ואף שההוצאה של בתי הספר החרדיים נמוכה בהרבה (למשל, אין חדרי מחשב ומעבדות)".

בשמאל זועמים גם על סבסודי המעונות, שכאמור, הופסקו בשל סאגת הגיוס, "בחינוך לגיל הרך נהנים החרדים מהטבה ניכרת — ההנחה במעונות היום — אף שהמשפחות החרדיות כלל לא אמורות לקבל הנחה, מכיוון שהאב אינו עובד. למרות זאת, הילדים החרדים — שהם 27% מהילדים בגילי 0–3 — מקבלים 55% מסך הסבסוד במעונות היום. הילדים הערבים, לעומת זאת, הם 24% מהפעוטות בישראל, אך מקבלים רק 6% מסך הסבסוד במעונות היום".

זוכרים שהבטחנו שהכתבה לא קצרה בכלל? הנה ההמשך, החרדים זוכים להנחות ארנונה מוגזמות, לטענת 'דה מרקר': "גם בהנחות בארנונה המדיניות מפלה באופן שיטתי לטובת משפחות חרדיות — ההנחות נקבעות על ידי שר הפנים, תוך העדפה גלויה למשפחות גדולות. כך, משפחה עם ארבע נפשות תאבד את זכאותה להנחה אם ההכנסה לנפש במשק בית תעלה על 1,592 שקל, בעוד משפחה עם עשר נפשות יכולה להגיע להכנסה של 1,699 שקל לנפש ועדיין להיות זכאית להנחה. זה הפוך מההיגיון של קו העוני, שלפיו ככל שמספר הנפשות במשפחה עולה, כך המשפחה זקוקה לפחות תוספת הכנסה לכל נפש".

 

וגם על התחבורה הציבורית יש להם מה לומר: "בנוסף, ההנחות הגדולות ביותר בתחבורה הציבורית ניתנות דווקא ביישובים חרדיים. הציבור החרדי גם מקבל הכי הרבה קווי אוטובוסים, אף שהגברים אינם עובדים, ולכן אינם מנצלים את התחבורה הציבורית לצורכי תעסוקה. לעומת זאת, היישובים הערביים נהנים מהרבה פחות קווי תחבורה ציבורית, ונאלצים להסתמך על מכוניות פרטיות, שעליהן מוטלים מסים כבדים (מסי רכישה ומסים על הדלק)".

ועוד טענה מגוחכת לסיום: "בכלל, דווקא על המוצרים המזיקים שהערבים צורכים יותר מוטל מיסוי (מכוניות וסיגריות), ואילו על המוצרים המזיקים שהחרדים צורכים (חד־פעמי ושתייה מתוקה) לא הצליחו להטיל מיסוי. לאורך שנים, ובאופן שיטתי וגלוי, המדינה תופרת את מדיניות ההטבות ואת מדיניות המסים שלה כך שתשרת את צורכי האוכלוסייה החרדית. זה לא קשור לעוני, כי עובדה שהערבים מקבלים הרבה פחות. זה קשור רק להטיה פוליטית ולשליטה במקורות הכסף הממשלתי".

לצערנו, התוכן אינו פורימי כלל וכלל, זוהי כתבה שפורסמה הבוקר ב'דה מרקר', ותוקפת בעוצמה את הציבור החרדי, תוך העצמת השנאה והפילוג, והגברת עוצמת האש כלפינו, בימים כה רגישים. בעוד אנו נלחמים לקבל את זכויות הפרט הבסיסיות שנעשקו מאיתנו, יש כאלה שסבורים שאנחנו כציבור רובצים על הקופה הציבורית ומתעשרים.