סערת ה'פורס מפה ומקדש': מתי יש לקיים את סעודת פורים

פולמוס הלכתי נרחב מעסיק את עולם התורה, הישיבות והכוללים בימים אלו – בבתים רבים מחכים למוצא פיו של 'הפוסק' הרלוונטי לאותה משפחה, בשאלת ה'פורס מפה' וזאת כדי לדעת מתי לקבוע את סעודת הפורים בשנה זו.

אמנם מצב זה, בו פורים חל ביום שישי ברוב העולם, הוא יחסית נדיר – הפעם הבאה תהיה רק בתת"ה, בעוד עשרים שנה. אולם בשל הסמיכות היחסית לפעם הקודמת, לפני ארבע שנים בסך הכל – מנהג זה, שהביא למניינים מאוחרים רבים של תפילת ליל-שבת בבתי כנסת, עורר אז דיון בכמה בתי מדרשיות, ובשנה זו, הדיון התפשט והפך פופולרי – כשאלה של 'הלכה למעשה' לקראת הפורים והשבת הקרובה.

קביעות חג הפורים השנה בערים שאינן מוקפות חומה, יוצרת מורכבות מסוימת עם קיום מצוות 'משתה ושמחה'. יום שישי הקצר יחסית, והצורך להספיק את קיום כל המצוות יחד עם ההכנות לשבת, גורמים לרבים לחשוב על הפתרון ההלכתי הקרוי 'פורס מפה ומקדש'. בדרך זו, מתחילים את הסעודה סמוך יחסית לשבת, וכשזו נכנסת, פורסים מפה על הלחם בשולחן, עושים קידוש וממשיכים בסעודה. תפילת ערבית מתפללים לאחר מכן.

אולם, האם פתרון זה חלק לכל הדעות? כלל לא, ולמעשה יש בדבר פולמוס נרחב בין הפוסקים. הבאנו כאן את דעותיהם של מרן הראש"ל הגר"י יוסף, מרן הגר"י זילברשטיין, והגר"א מלכא, בפרטי הדינים המורכבים בסוגייה זו. צירפנו כאן בכתבה גם הברים כפי שנאמרו במקורם, כך שתוכלו ללמוד הלכה על בוריה.

מרן הראשון לציון הגר"י יוסף

מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף התייחס לדבר בשיעורו במוצאי השבת האחרונה, וכה אמר:

"יש אפשרות שהאדם יפרוס מפה ויקדש. מרן כותב בשולחן ערוך, בהלכות קידוש. 'אסור לטעום כלום קודם שיקדש', אפילו מים, ואפילו התחיל לאכול בעוד יום, אם הגיעה השבת, צריך להפסיק. מה אפשר לעשות? פורס מפה ומקדש. ואם היו שותים יין תחילה, אינו אומר אלא קידוש בלי ברכת בורא פרי הגפן. ואחר כך מברך, המוציא לחם מן הארץ. הוא היה באמצע הסעודה, ופתאום אומרים לו ששקעה חמה – זה מה שצריך לעשות, ומדובר פה על שבת רגילה, לאו דווקא על פורים".

זו גמרא מפורשת במסכת פסחים, 'רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא קמיה פרס מפה וקידש'. הביאו לפניו שולחן, והלך – התפלל מנחה וערבית של יום שישי ושבת, חזר בחזרה, פרס מפה, ועשה קידוש בלי ברכת הגפן. (זאת מחלוקת ראשונים, אני אומר את המסקנה של ההלכה).

אבל מה עושים לגבי נטילת ידיים, צריך ליטול או לא? ויש פה שאלה האם הוא שמר את ידיו או לא? זו בעיה. גם לגבי לחם משנה – צריך לחם משנה לכל אחד מהמסובים, או שמספיק רק לזה שמקדש?  יין, הוא לא מברך, כי הוא שתה לפני זה סעודה, אבל מה עם ברכת המזון? יש הרבה מחלוקות בראשונים, לכן, דבר כזה אנחנו לא עושים לכתחילה.

מעניין שהמאירי כותב שככה היה מנהגם: כשפורים חל ביום שישי, אז הוא כותב שמנהגם היה לאכול אחרי מנחה, לקראת ערב, אם למשל היום השקיעה בסביבות 17:45, אז ב-17:00 כבר מתפללים מנחה, אחרי זה יושבים לאכול, מגיע שבת – פורס מפה על השולחן, ומקדש. המאירי אומר שם עוד משפט: שבברכת המזון אומרים 'ועל הניסים', כי בתר תחילה אזלינן, הוא לא מזכיר שם רצה והחליצנו. זה מובן, כי התחלנו לאכול בשעה חמש ורבע, חמש וחצי, זה פורים, לכן מזכיר 'ועל הניסים', אבל 'רצה והחליצנו' לא מזכיר, כי זה תרתי דסתרי – עכשיו פורים או שבת?

בספר נהר מצרים כותב שככה היה המנהג אצלנו הספרדים שהיו אוכלים אחרי מנחה, לקראת ערב, ממשיכים את הסעודה עד שמגיעה השבת, פורס מפה, מכסה את האוכל, ועושה קידוש, כך כותב בנהר מצרים. גם מהריק"ש, שהיה תלמיד חבר של מרן ה'בית יוסף', כותב ככה.

ביביע אומר, חלק י"א, למרן יש תשובה בזה. הוא מביא כמה אחרונים שכתבו שככה המנהג, ביניהם ה'זרע אמת', ושככה היה מנהג הספרדים, שאוכלים אחרי מנחה, ואז פורס בפה ומקדש. הרב כותב שזה דבר תמוה המנהג הזה, דבר כזה לכתחילה? הרי מרן דיבר בדיעבד, התחלתי לאכול, פתאום שקעה החמה, פורס בפה ומקדש. למה להיכנס לכל המחלוקות האלה שאמרתי עכשיו, על נטילת ידיים וברכת הגפן, וכל המחלקות שיש? בשביל מה להיכנס לזה? הרב אומר לעשות את הסעודה בבוקר מוקדם – וכך אכן נהג".

מרן הגר"י זילברשטיין

בעלון 'ווי העמודים', נשאל גם מרן הגר"י זילברשטיין האם ניתן לקיים סעודת פורים ושבת באופן ד"פורס מפה ומקדש", וכה הייתה תשובתו:

"העושה סעודת פורים ורוצה לחברה יחד עם סעודת שבת, צריך לעשות כדלהלן: ראשית יש להכין את השבת לכבוד השבת קודם הסעודה , ולדאוג למאכלים גם של יום השבת. בהגיע זמן הדלקת הנרות הנשים ידליקו נרות , ואז כבר אסור להם לאכול כי קבלו שבת בהדלקתם. האנשים יבדקו את בגדיהם אם אין להם מוקצה בכיסים, ואם אין מוקצה על השולחן, אם הפלטה של שבת מוכנה, ואם נורת המקרר סגורה, ויזכרו להעביר את הגנרטור לשבת.

ואז מביאים לחם משנה , ומכסים את החלות במפה [ולכתחילה יש להוריד את כל המאכלים מהשולחן, או לכסות את כל השולחן כדי של השולחן יבא לכבוד שבת], ואומרים קבלת שבת עד מעריב. לאחר מכן מביאים כוס של יין ואומרים עליו ויכולו, ואם כבר שתה יין בסעודה הראשונה, לא יברך על היין אלא מתחיל בברכה שניה של מקדש השבת. ואין צריך ליטול ידיו , וגם אינו מברך המוציא, ובוצע על הלחם משנה, ונותן לכל המסובים כזית פת, וממשיכים בסעודה, ויש להזהר לאכול גם כזית לאחר צאת הכוכבים , ולאחר מכן מברכים ברכת המזון בלי על הנסים, ומזכירין רצה. ולאחר מכן מתפלל מעריב.

וצריך להזהר מאד שלא להשתכר בסעודה, כי צריך להתפלל מעריב, ושכור אסור לו להתפלל, ותפילתו תועבה, ואם שתה יין הרבה – צריך להפיג יינו קודם שיתפלל מעריב".

לאחר מכן, מביא הרב זילברשטיין מספר פקפוקים שיש בדבר, כמו שהוזכרו למעלה, ומביא דרך בה ניתן להינצל מחלק מהפקפוקים: "אחד מהמסובין יברך ברכת המזון לפחות רבע שעה לפני הזמן, חצי שעה לפני צאת הכוכבים, יעשה קידוש עם ברכת בורא פרי הגפן, וגם יברך ברכת המוציא, ויוציא את הציבור בשתי ברכות אלו, כדי לצאת מידי כל ספק. ונשאר רק הנדון של על הנסים, ועל פי קבלה, שצריך להתפלל ערבית קודם הסעודה, ואם יתפללו גם ערבית, ישאר רק הנדון של על הנסים".

הגאון הרב אופיר מלכא

בתוכניתו – 'הלכה למעשה' – ב'קול חי', נשאל הגאון הרב אופיר מלכא על ידי אחד המאזינים איך נכון לקיים את המנהג, וכך השיב:

"ראשית, מתפללים מנחם מוקדם. מוקדם זה יכול להיות מנחה גדולה ויכול להיות גם מנחה קטנה, אבל עוד לפני סעודת פורים. כל הבית ערוך לשבת, פלטות, נרות שבת – עוד לא הדלקנו, אבל מכינים את הכול, הילדים לבושים, הכול מוכן. שעה ורבע – שעה וחצי לפני השקיעה מתחילים סעודת פורים. אפשר עם מוזיקה, עוד לא נכנסנו לשבת, אוכלים בשר, שותים יין, רוקדים.

20 דקות לפני השקיעה, האישה מדליקה נרות שבת. לאחר מכן, פורסים מפה על לחמים שבשולחן, וגם על הלחם-משנה שמביאים לשולחן, ואז מקדשים על כוס יין בלי ברכת בורא פרי הגפן, כי כבר בסעודה בירכנו בורא פרי הגפן, אז עכשיו אנחנו מברכים רק מקדש השבת. עושים הכל לפי הסדר, ויכולו, אשת חיל. עוד לא התפללנו ערבית – ערבית מתפללים אחרי הסעודה.

ואז יש לנו נידון לגבי ברכת המוציא לחם מן הארץ, שתי דעות בשולחן ערוך בסימן רע"א סעיף ד', לא ניכנס כעת לביאור של המחלוקת. למעשה לא מברכים על מוציא לחם מן הארץ, אלא רק מהרהרים את הברכה. ואז אוכלים לחם ודגים. מקודם אכלנו – בסעודת פורים – לחם ובשר. לחם, הכוונה, מעט יותר מכביצה. ועכשיו, כשאנחנו בסעודת שבת, אחרי שכבר קיבלנו שבת, (ואפילו כדאי לעשות קבלת שבת לפני הקידוש, משהו קצר), אנחנו אוכלים את הלחם עם הדגים לשם סעודת שבת, לא צריך לאכול עוד פעם בשר. מי שרוצה לאכול עוד פעם בשר – בכבוד, אבל אין חובה. יש עניין גדול לאכול דגים, ומי שמתענג מאכילת בשר, שיאכל גם בשר, אבל יהיה קשה לבן אדם לאכול פעמיים בשר, ולכן מספיק שאוכל חלות עם הדגים.

כמו שאמרתי, כביצה לחם בכל סעודה צריך לאכול, גם בסעודה הראשונה שלפני ההשקיעה וגם בסעודה השנייה שלאחרי השקיעה. וגם, נכון לאכול כזית לחם לפחות אחר צאת הכוכבים. לחוש לסוברים שצריך לאכול לחם דווקא בשבת, שהוא ממש מציאות של שבת, ולא רק בקדושת שבת, כמו שהמשנה ברורה כותב, אבל זו לא חובה. כביצה לחם – חייב לאכול, אבל את התוספת הזו של הכזית אחרי צאת הכוכבים לא חייב לאכול.

סיימנו את הסעודה, מזכירים בברכת המזון רק רצה והחליצנו. אי אפשר להזכיר גם וגם, כי זה תרתי דסתרי, רק רצה והחליצנו, כהכרעת המשנה ברורה. על הניסים יאמר ב'הרחמן', כי סוף סוף יש לו פה חיוב של הסעודה של יום שישי. לאחר הסעודה, מתפללים תפילת ערבית, ויש היום בריכוזים החרדים מניינים לתפילת ערבית, גם בשעות תשע, עשר, אחת עשר בלילה, וככה הרווחנו שיש אנשים שאם יאכלו סעודת פורים ביום שישי, בשעה שתיים עשרה, אחת, שתיים, לא יוכלו לאכול בלילה, או לכל הפחות לא יכלו לאכול לתאבון. אז הפתרון הזה נועד לאנשים הללו.  אבל מי שיכול לאכול בשעה 11-12 ובלילה לאכול לתאבון, עדיף שיעשה את סעודת פורים ביום שישי לפני חצות, ובלילה יאכל סעודת שבת".

המאזין שאל: "אין בעיה להתחיל סעודה בערב שבת אחר פלג המנחה?".

הרב השיב: "אין בעיה להתחיל, כיוון שעוד לא הגיע זמן של קריאת שמע וערבית. רק חצי שעה לפני צאת הכוכבים מגיע הזמן, וכיוון שאנחנו התחלנו שעה ורבע – שעה וחצי לפני השקיעה, אז אין בזה שום מניעה".

עוד שאל המאזין: "לכתחילה אפשר לעשות את הסעודה בכזאת צורה?".

וכך השיב הרב: "כן, אפשר לעשות לכתחילה את הסעודה בכזאת צורה".

האזינו לתשובת הרב אופיר מלכא: