פולמוס הלכתי נרחב מעסיק את עולם התורה, הישיבות והכוללים בימים אלו – בבתים רבים מחכים למוצא פיו של 'הפוסק' הרלוונטי לאותה משפחה, בשאלת ה'פורס מפה' וזאת כדי לדעת מתי לקבוע את סעודת הפורים בשנה זו.
אמנם מצב זה, בו פורים חל ביום שישי ברוב העולם, הוא יחסית נדיר – הפעם הבאה תהיה רק בתת"ה, בעוד עשרים שנה. אולם בשל הסמיכות היחסית לפעם הקודמת, לפני ארבע שנים בסך הכל – מנהג זה, שהביא למניינים מאוחרים רבים של תפילת ליל-שבת בבתי כנסת, עורר אז דיון בכמה בתי מדרשיות, ובשנה זו, הדיון התפשט והפך פופולרי – כשאלה של 'הלכה למעשה' לקראת הפורים והשבת הקרובה.
קביעות חג הפורים השנה בערים שאינן מוקפות חומה, יוצרת מורכבות מסוימת עם קיום מצוות 'משתה ושמחה'. יום שישי הקצר יחסית, והצורך להספיק את קיום כל המצוות יחד עם ההכנות לשבת, גורמים לרבים לחשוב על הפתרון ההלכתי הקרוי 'פורס מפה ומקדש'. בדרך זו, מתחילים את הסעודה סמוך יחסית לשבת, וכשזו נכנסת, פורסים מפה על הלחם בשולחן, עושים קידוש וממשיכים בסעודה. תפילת ערבית מתפללים לאחר מכן.
עוד באתר:
אולם, האם פתרון זה חלק לכל הדעות? כלל לא, ולמעשה יש בדבר פולמוס נרחב בין הפוסקים. הבאנו כאן את דעותיהם של מרן הראש"ל הגר"י יוסף, מרן הגר"י זילברשטיין, והגר"א מלכא, בפרטי הדינים המורכבים בסוגייה זו. צירפנו כאן בכתבה גם הברים כפי שנאמרו במקורם, כך שתוכלו ללמוד הלכה על בוריה.
מרן הראשון לציון הגר"י יוסף
מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף התייחס לדבר בשיעורו במוצאי השבת האחרונה, וכה אמר:
"יש אפשרות שהאדם יפרוס מפה ויקדש. מרן כותב בשולחן ערוך, בהלכות קידוש. 'אסור לטעום כלום קודם שיקדש', אפילו מים, ואפילו התחיל לאכול בעוד יום, אם הגיעה השבת, צריך להפסיק. מה אפשר לעשות? פורס מפה ומקדש. ואם היו שותים יין תחילה, אינו אומר אלא קידוש בלי ברכת בורא פרי הגפן. ואחר כך מברך, המוציא לחם מן הארץ. הוא היה באמצע הסעודה, ופתאום אומרים לו ששקעה חמה – זה מה שצריך לעשות, ומדובר פה על שבת רגילה, לאו דווקא על פורים".
זו גמרא מפורשת במסכת פסחים, 'רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא קמיה פרס מפה וקידש'. הביאו לפניו שולחן, והלך – התפלל מנחה וערבית של יום שישי ושבת, חזר בחזרה, פרס מפה, ועשה קידוש בלי ברכת הגפן. (זאת מחלוקת ראשונים, אני אומר את המסקנה של ההלכה).
אבל מה עושים לגבי נטילת ידיים, צריך ליטול או לא? ויש פה שאלה האם הוא שמר את ידיו או לא? זו בעיה. גם לגבי לחם משנה – צריך לחם משנה לכל אחד מהמסובים, או שמספיק רק לזה שמקדש? יין, הוא לא מברך, כי הוא שתה לפני זה סעודה, אבל מה עם ברכת המזון? יש הרבה מחלוקות בראשונים, לכן, דבר כזה אנחנו לא עושים לכתחילה.
מעניין שהמאירי כותב שככה היה מנהגם: כשפורים חל ביום שישי, אז הוא כותב שמנהגם היה לאכול אחרי מנחה, לקראת ערב, אם למשל היום השקיעה בסביבות 17:45, אז ב-17:00 כבר מתפללים מנחה, אחרי זה יושבים לאכול, מגיע שבת – פורס מפה על השולחן, ומקדש. המאירי אומר שם עוד משפט: שבברכת המזון אומרים 'ועל הניסים', כי בתר תחילה אזלינן, הוא לא מזכיר שם רצה והחליצנו. זה מובן, כי התחלנו לאכול בשעה חמש ורבע, חמש וחצי, זה פורים, לכן מזכיר 'ועל הניסים', אבל 'רצה והחליצנו' לא מזכיר, כי זה תרתי דסתרי – עכשיו פורים או שבת?
בספר נהר מצרים כותב שככה היה המנהג אצלנו הספרדים שהיו אוכלים אחרי מנחה, לקראת ערב, ממשיכים את הסעודה עד שמגיעה השבת, פורס מפה, מכסה את האוכל, ועושה קידוש, כך כותב בנהר מצרים. גם מהריק"ש, שהיה תלמיד חבר של מרן ה'בית יוסף', כותב ככה.
ביביע אומר, חלק י"א, למרן יש תשובה בזה. הוא מביא כמה אחרונים שכתבו שככה המנהג, ביניהם ה'זרע אמת', ושככה היה מנהג הספרדים, שאוכלים אחרי מנחה, ואז פורס בפה ומקדש. הרב כותב שזה דבר תמוה המנהג הזה, דבר כזה לכתחילה? הרי מרן דיבר בדיעבד, התחלתי לאכול, פתאום שקעה החמה, פורס בפה ומקדש. למה להיכנס לכל המחלוקות האלה שאמרתי עכשיו, על נטילת ידיים וברכת הגפן, וכל המחלקות שיש? בשביל מה להיכנס לזה? הרב אומר לעשות את הסעודה בבוקר מוקדם – וכך אכן נהג".
מרן הגר"י זילברשטיין
בעלון 'ווי העמודים', נשאל גם מרן הגר"י זילברשטיין האם ניתן לקיים סעודת פורים ושבת באופן ד"פורס מפה ומקדש", וכה הייתה תשובתו:
"העושה סעודת פורים ורוצה לחברה יחד עם סעודת שבת, צריך לעשות כדלהלן: ראשית יש להכין את השבת לכבוד השבת קודם הסעודה , ולדאוג למאכלים גם של יום השבת. בהגיע זמן הדלקת הנרות הנשים ידליקו נרות , ואז כבר אסור להם לאכול כי קבלו שבת בהדלקתם. האנשים יבדקו את בגדיהם אם אין להם מוקצה בכיסים, ואם אין מוקצה על השולחן, אם הפלטה של שבת מוכנה, ואם נורת המקרר סגורה, ויזכרו להעביר את הגנרטור לשבת.
ואז מביאים לחם משנה , ומכסים את החלות במפה [ולכתחילה יש להוריד את כל המאכלים מהשולחן, או לכסות את כל השולחן כדי של השולחן יבא לכבוד שבת], ואומרים קבלת שבת עד מעריב. לאחר מכן מביאים כוס של יין ואומרים עליו ויכולו, ואם כבר שתה יין בסעודה הראשונה, לא יברך על היין אלא מתחיל בברכה שניה של מקדש השבת. ואין צריך ליטול ידיו , וגם אינו מברך המוציא, ובוצע על הלחם משנה, ונותן לכל המסובים כזית פת, וממשיכים בסעודה, ויש להזהר לאכול גם כזית לאחר צאת הכוכבים , ולאחר מכן מברכים ברכת המזון בלי על הנסים, ומזכירין רצה. ולאחר מכן מתפלל מעריב.
וצריך להזהר מאד שלא להשתכר בסעודה, כי צריך להתפלל מעריב, ושכור אסור לו להתפלל, ותפילתו תועבה, ואם שתה יין הרבה – צריך להפיג יינו קודם שיתפלל מעריב".
לאחר מכן, מביא הרב זילברשטיין מספר פקפוקים שיש בדבר, כמו שהוזכרו למעלה, ומביא דרך בה ניתן להינצל מחלק מהפקפוקים: "אחד מהמסובין יברך ברכת המזון לפחות רבע שעה לפני הזמן, חצי שעה לפני צאת הכוכבים, יעשה קידוש עם ברכת בורא פרי הגפן, וגם יברך ברכת המוציא, ויוציא את הציבור בשתי ברכות אלו, כדי לצאת מידי כל ספק. ונשאר רק הנדון של על הנסים, ועל פי קבלה, שצריך להתפלל ערבית קודם הסעודה, ואם יתפללו גם ערבית, ישאר רק הנדון של על הנסים".
