מדוע ה'בית אהרון' מקרלין התפלל ללא מניין; צפו

"נהג"!!!

עוד כמה תחנות יורדים??

"עוד 4 תחנות, נגיע בדיוק אל התחנה ששאלת בתחילת הנסיעה" אדוני.

"תודה רבה!!!"

כשהגיע לתחנה, שם לב חיימ'קה מיודענו שלא כאן הוא רצה לרדת..

"מה עושים"?, החל מוחו לחשוב בקדחתנות..

"אני יאחר, לא לכאן רציתי להגיע, ריבונו של עולם תעשה לי נס שאגיע בזמן למחוז חפצי"...

תוך כדי שהוא חושב ומתפלל, השכן מקומה 4 בבנין מגוריו, עצר לידו..

"חיים, אני נוסע בדיוק למקום פלוני, אתה רוצה לבוא איתי"??

"בטח", ענה חיים מולהב כולו, תוך כדי שהוא מדלג ומקפץ בזריזות לתוך המכונית..

וברשותכם בואו ונתבונן יחד:

אותו חיימ'קה הרצון הפנימי שלו כשהוא יצא מביתו בשעה 14:00, הייתה להגיע למקום אליו תכנן להגיע..

אך קרה מה שקרה והרצון התהפך לחלוטין מסיבות שונות ומשונות...

מה עושים? מתייאשים??

כנראה שלא..

ואיפה פוגשים את הנידון הזה כאן בפרשת השבוע?

בואו נבדוק:

"ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'" (לה,כב).

לכאורה השאלה כאן מתבקשת מאליה – לאיזה מטרה רצו האנשים לבוא עם הנשים? הלוא אם אתם חטאתם בעגל, ואתם מכירים את כעסו של הקב"ה עליכם, מדוע אתם נזכרים לבוא במשכן "לכפר" לכאורה על חטאתכם? מה המטרה שלכם?

וביאר בזה רבינו בעל ה"שפת אמת" (ויקהל תרל"ה) דבר נפלא ביותר וזה לשונו:

"בשם אדוני מורי זקני ז"ל, על פסוק 'ויבואו האנשים על הנשים', על פי מאמר רז"ל (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, וזהו שנאמר 'האנשים' שחטאו בזהב העגל, באו בחילא סגי 'על הנשים', שלא חטאו וכו'. וזה פירוש תשובה, שעל ידי שלוקח לו דרך מרצון החטא, איך לעשות רצון עליון, כמאמר (אבות פ"ב מ"ד) עשה רצונו כרצונך, נמצא מחזיר רצון החטא למוטב, כי כל הרצונות אשר לא לה' המה נמצאים באדם רק כדי ללמוד דרך לעבודתו יתברך, ונמצא משיב הרצון למקומו, וזה המקום אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו כי לא נמצא להם רצון עמוק כזה".

 

לכל יהודי בתוככי ליבו יש רצון פנימי של תשובה, לא משנה אם חטאתי ולא משנה מה עשיתי, מתוך ה"רוע" הזה של החטא, הוא רוצה להתקרב, הוא רוצה לזוז מכל תחנות החיים לכיוון התחנה של מחוז חפצו, מישהו יכול לעצור אותו בזה?

ומדוע התפלל "הבית אהרון" מקארלין ללא מנין?

מוזמנים באהבה..

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!! המאמר נכתב לרפואת מורי ורבי עטרת ראשי ר' חיים שמעון פינטו שליט"א