מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן, בחשיפת הגילוי של מנכ"ל בד"ץ בית יוסף, (מצ"ב תיעוד ויזואלי). ועד הכשרות של בד"ץ העדה החרדית ירושלים מאשרת לשיווק תחת כשרותם עוגיות פפושדו שהיו ברשות ישראל בפסח ולא נמכר לגוי, למרות שלרבים וטובים הינם חמץ גמור רח"ל.
הסבר ותמצית הדברים: עוגיות הפפושדו – רבים מגדולי ישראל סבורים שהם חמץ גמור, וודאי לעדת התימנים אשר הולכים לפי פסקי הרמב"ם, ובוודאי כשמעורב בהם מים, אשר לדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דינם כחמץ גמור שאיסורו כרת, וכן דעת הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל, הראשל"צ הגאון הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל וכן הג"ר יעקב יוסף זצ"ל. ולדעת החזון איש דינם כחמץ נוקשה ואסורים באכילה.
תהליך הייצור של עוגיות פפושדו לפסח
עוד באתר:
עוגיות אלו נעשות מקמח לבן (שאינו שמור משעת הקצירה) הנילוש ביין מיוחד מתוצרת יקבי ירושלים, שמן צמחי, סוכר וביצים, ובחלקם יש גם ציפוי שוקולד שמוסיפים לאחר האפיה. כדי שהבצק יתפח מוסיפים חומרי התפחה הנקראים e503 – אמוניום ביקרבונט, ו e500 – סודיום קרבונט. מתחילת הלישה עד ההכנסה לתנור שוהה העיסה 27 דקות, אך למעשה יש בעוגיות חלקים ששהו יותר, כי בכל סידרה נשארות שאריות מהסידרה הקודמת והסרט הנע אינו מנוקה.
כשמנקים לאחר יום העבודה את המברשת של הביצים או מקומות אחרים, עושים זאת ביין ממותק. הסרט שעליו מונעות העוגיות חם מאוד, כך שבודאי אין לדון בזה כעיסה שנילושה בשימור שלא תחמיץ, אלא אך ורק כעיסה שנילושה בשימור שלא יהיה בה תוספת מים.
מהות החומרים הכימיים המוכנסים לעיסה – הסודיום והאמוניום ביקרובנט, וכן במידה ומכניסים אשלגן ביסולפיט) הם כדלהלן:
וכך כתב הכימאי הרב ד"ר אליהו ליכט: אשלגן ביסולפיט הוא תרכובת כימית המיוצרת על ידי דו תחמוצת גפרית בתמיסה של סודיום במים והוא מוכנס במיץ גם אחרי הסחיטה, וגם לאחר גמר תסיסת הפרי למניעת חימצון). בזמן הכנסתו למיץ נוצרים ממנו בחילופי אטומים מים רגילים המכונים בכימיה h2o. אכן כמותו זעירה מאוד. אמוניום ביקרובנט – e503 נוצר מתחילה על ידי הכנסת גז למים (פחמן דו חמצני לתמיסת גז אמוניה), וכן סודיום קרובנט -e500 נוצר בדרך כלל על ידי הכנסת גז ועוד חומרים למים.
בפפושדו וגטניו מכניסים משני חומרי ההתפחה ביחד 1.280 קילו ל 250 ק"ג קמח. בשני חומרי ההתפחה החומר מתחיל לפעול בתגובה למגע עם חומצה. גם בקמח החיטה וגם ביין יש חומציות של הפירות, וחומציות זו מפעילה אותו כבר מרגע הכנסתו לעיסה. בתהליך של חילופי אטומים עם החומצה, מתחילים להווצר מהאבקה מים ופחמן דו חמצני וחומצה לקטית. אלא שעיקר ההתפחה נעשית בתוך התנור בחום של 60 מעלות. הגז שנוצר כלוא בעיסה על ידי חלבון של החיטה, ולכן היא תופחת. סך כמות המים החדשים שנוצרים מחומרי ההתפחה הוא 23 אחוז מהאבקה.
הגאון הרב אופיר מלכה מציין שהרשת עליה אופים את העוגיות היא אותה רשת שאופים עליה עוגיות חמץ ולא ניתן ללבנה ליבון חמור. כשהייתי במפעל ראיתי את הסרט הנע הנכנס לתנור, והמשגיח של פפושדו הרב יוסף גולין אמר לי שהרב אברהם יוסף מלבן את הסרט הזה בברנר לפני תחילת העבודה (חודשיים וחצי לפני פסח). אך עכ"פ אין זה בגדר ליבון חמור כי הסרט לא נהיה אדום כפי שמוקבל בפוסקים להגדיר ליבון חמור. (ס״צ)
ועוד כתב שהשרוולים המזרימים חום כדי ליבש את השוקולד שעל העוגיות מלאים בפירורי חמץ. כמו כן היין והביצים מכילים מים משטיפות של צנרת הייצור, ידוע שהרב עובדיה יוסף זצ"ל, התיר זאת בזמנו, אך נתון זה שמוסיפים להם חומרי התפחה לא היה ידוע לו, וחומרי ההתפחה נוצרים מתחילה בתוך מים.
וכפי מה שפסק בתשובתו (יביע אומר ח"ט סי' מג) שאסר ליתן מלח בעיסה זו, משום שהוא משקע הנוצר במים, וחשש לסוברים שדינו כמים, וכמבואר בשו"ע (תסב, ז) שחשש לסברא שמלח הוא כמים. אין כל טעם לאסור לתת בה מלח ויחד עם זאת להתיר לשים בה את חומר התפחה, כי גם המלח אינו קיים במים שיורדים מהשמים, וברור שהוא תוספת של משקע שנוצר בתוך המים, והוא לפחות כמו חומר התפחה הנוצר במים, ואם זה אסור – גם זה אסור.
לפי זה נראה שגם הרב עובדיה יוסף היה מסכים שיש לאסור מדין חמץ את עוגיות הפפושדו הנמכרת כיום – אילו היה יודע שחומר ההתפחה נעשה ממים.
והנה קמה וגם ניצבה השאלה, האמנם? האם אמת נכון הדבר וחותמת כשרות מהודרת מתנוססת על דבר מאכל אסור, הנאכל על ידי הציבור החרד לדבר השם ומקפיד קלה כבחמורה על טהרת השולחן היהודי?
לאתר הכשרות של הרב רייכמן – ליחצו כאן
