לפני מספר שנים חיכיתי עם רעייתי בתחנת אוטובוס ליד היציאה מעיר מגורינו, בהמתנה לעלות לאוטובוס שיוביל אותנו אל מחוז חפצנו.. ופתאום אנו שומעים צרחות מכיוון הכביש..
חשבנו בהתחלה שקרה איזה שהוא אסון, רכב דרש מישהו שהמתין גם הוא לאוטובוס…
אף בסוף אנו רואים מחזה:
עוד באתר:
אשה צועקת על חברתה בטלפון: "למה את מדברת איתי יותר מדי נשאר לי 7 אחוז טעינה בטלפון"…
כאן הבנתי את גודל ועומק השבר שבו אנו נמצאים..
כאן האשה הזו, לא יכולה עכשיו לדבר, ואין לה חשק יותר לדבר, כי הבטריה של הטלפון עומדת להיגמר..
ולמה נזכרתי בזה אתם שואלים?
השבוע, שאלתי את עצמי, מה זה באמת המילה "חשק" איפה הוא יושב בחיינו? היכן הסוללה הזו בתוך הלב שלנו שנקראת חשק, היכן היא ממוקמת ואיך גורמים לה להתמלאות?
הבה נעיין יחד בפרשת השבוע:
"ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" (לט,לב)
ו…?
זהו כאן תם הסיכום שעסקנו בו בכל הפרשיות האחרונות?
את השאלה הזו שואל בעל ה"אגרא דכלה" ר' צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל והוא כותב לבאר על ביאור נפלא ביותר, וזה לשונו: "ונראה דמלמדנו דעת איך הבא לטהר מסייעין אותו, וכל מה שהתשוקה מתרבה בעשיית המצווה, השם יתברך למשען לו לגמור המצווה, הגם שהוא כמעט מן הנמנע, השם יתברך עוזר לו. ומשמיענו זה הפסוק, דמלאכת המשכן היה למן הנמנע למין האנושי שתעשה על ידו, וכבר ידעת שכמה וכמה עניינים היו דרך נס, כמו הבריח התיכון וכיוצא, רק להיות גודל תשוקתם לקיים רצון יוצרם, עשו מה שהוא בחוקם וכוחם, והאמינו בה' ובטחו בישועתו, ועל ידי זה נגמרה העשייה, וזהו שנאמר ו'תכל כל עבודת' וכו' – ותכ"ל מלשון כלתה נפשי (תהלים פד,ג), שכל עבודת המשכן היה בתשוקה רבה, ועל ידי כך 'ויעשו בני ישראל ככל' וגו'.
לכל אחד בגוף הקב"ה שם סוללה כזו, שנקראת חשק, יש לי חשק עכשיו למגש פיצה שלא אוכל כל יום, יש לי חשק למנת שווארמה כזו לכבוד סיום המסכת שעשיתי, ובא לי לפנק את עצמי, החידוש העצום כאן, הוא כמו שבמלאכת המשכן המין האנושי לא יכל לעשות, אבל הם רצו, היה להם את החשק הפנימי הזה לעבודת ה' יתברך, האמינו בה' ובטחו בישועתו, על ידי זה נגמרה עשייתם, הנפש כלתה לה' יתברך, בגלל החשק הזה הפנימי..
האם חשבתם פעם, שהחשק שלנו משחק בחיים תפקיד כל כך מרכזי???
ברגע שיש חשק לקיים רצון הקב"ה, ומאמינים בו, זה יכול לפתור לאדם את הפלונטרים הכי גדולים בחיים..
זה הלימוד הנפלא שאנו לומדים מסיכום כל עבודת המשכן, ומהסיכום הזה של כלות הנפש לה' יתברך…
אז מה אתם אומרים שווה לנסות? נכון?
בואו ותשמעו את סיפורו של ר' שלמה לורנץ ז"ל כפי שסיפרו ר' ראובן קרלנשטיין זצוק"ל (יחי ראובן, שמות, עמוד תשיא):
"לאחר קום המדינה הגיעו עולים חדשים מארצות שונות, ממרוקו ועוד, לא הייתה אפשרות כספית להחזיק אותם במוסדות של שומרי תורה ומצוות, כולם היו דלים ורשים, המדינה שילבה את הילדים בכוח ובכפייה יחד עם ילדים חילוניים לחלוטין.
"באתי לחזון איש" – סיפר הרב לורנץ – ושאלתי: "מה אנחנו עושים? מגיעים מאות ילדים, ולפי הכמות, גם אם ראשי המדינה יתנו לנו להציל את הילדים מידיהם, היכן נכניס אותם? אין אפשרות לאכלס מאות ילדים", התאוננתי באזני ה"חזון איש" זצ"ל.
ה"חזון איש" ענה במשפט יסודי אחד: "תעשה מה שאתה יכול"!
לא מבקשים ממך מאה ילדים, ודאי לא מאתיים,
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
(המאמר נכתב לרפואת והצלחת מור אבי ר' דוד בן שמחה הי"ו בתושח"י)
