אתם חושבים שאתם מפנקים, זה רק עושה לו רע

לא פעם ההורים מחפשים את השלימות לילדים, וזה מובן, הם אוהבים את הילדים יותר מכל דבר אחר בעולם

הם רוצים את טובת הילד, הם רוצים שהוא ירגיש טוב הוא רוצים שהוא יהיה שמח

הדאגה סביב תנאי החיים והרגשות של הילדים מעסיקים הרבה את ההורים, זה נשמע טוב הגיוני, אך אם נעמיק זה לא תמיד יעיל

אבל פעמים ההורים מרוב שהם דואגים לרגשות של הילדים, הם מאבדים את העצמאות של הילדים.

הם לא מאפשרים לילד את העצמאות הבריאה

להרבה הורים עם יכולות כלכליות יש בעיה של פרדוקס גדול, הם מעניקים לילדים רווחה פרנסה חומריות שפע הם מעניקים והרבה הם דואגים ורוצים את טובת הילד, וזה מובן אבל פעמים ישנה דאגת יתר

מרוב דאגה שהילד לא יבכה לא יהיה עצוב לא יתעצבן הם מעניקים לילד, והרבה מדי,

הורים לא מאפשרים לילד להיות 'חלש' לא מאפשרים לו 'לבכות' לטעות ללמוד להתפתח להתפקח

הורים צריכים לאפשר לילד ללמוד להתפתח ללמוד מטעויות

הורים צריכים לראות את החיים כפי שהם את המורכבות של החיים

הנוסחה היא לא להרגיע ילד על כל כאב ומצוקה שיש לו

אלא לתת לו ללמוד לבד מהמציאות מה שאפשר ללמוד

ההורים מנחילים את הערכים, תומ"צ מידות טובות

אבל בדרך יש הרבה עליות ונפילות, שבע יפול צדיק וקם חשוב לאפשר לילד את הסגנון הצורה והדרך שלו

לאפשר לו לטעות לבחור ללמוד להתפתח זה מסר  אדיר, אנחנו סומכים עליך שאתה תצליח לבחור את ההחלטה הנכונה

פעמים הורים מעניקים לילד עוד רווחה ועוד שפע –  מעניקים עוד נותנים

מה שגורם לילדים לפקפק בעצמם להאמין שאין להם סיבה להאמין בעצמם

ילדים שמפנקים אותם ומעניקים להם יותר מידי, הם לא גדלים מאושרים אלא מפונקים וחסרי יכולות

אפילו הם סובלים מחרדות לחצים הם מרגישים מקופחים וסובלים

ילד שמרגיש מקופח זה ילד שהוא באופן קבוע מתרכז במה רע לו בחיים

איך ילד מגיע למצב שהוא מרגיש 'כמה רע לו בחיים' שם דגש על הכאב

איך הוא מגיע למצב הזה?

הילד לא לומד לגרום לעצמו להרגיש טוב

הוא מתרגל שאחרים צריכים לגרום לו להרגיש טוב.

הוא לבד לא יודע איך הוא יכול לגרום לעצמו להרגיש טוב

הוא סובל ממצוקה מקושי מאתגר מבעיה הוא לא חושב איך לפתור את הבעיה, הוא מיד חושב מה אפשר להיות כדי שהבעיה לא תהיה, הוא לא חושב איך לפתור אלא מי ייפתור לו את הבעיה

אמא שלו אבא שלו, אולי בכסף…הוא מחפש מי שייפתור לו את הבעיה

הוא לא מחפש לפתור את הבעיה הוא מחפש שייפתרו בשבילו את הבעיה

והוא מתרגל לחשוב שאם הבעיות 'לא נפתרות' לבד אז יש כאן בעיה גדולה מאד והוא לא יכול לפתור את הבעיה הוא מתרגל לחשוב שצריכים לפתור למענו את כל הבעיות והקשיים ואם לא פותרים לו את הבעיות

הוא מרגיש רע מתוסכל מאוכזב מקופח קורבן וסובל, והוא עסוק במחשבתו אודות אותו הסבל

ופעמים יש להורים 'לחצים' שהילד חייב להיות מושלם הם לוחצים עליו יותר מידי

יש להם רצון לשלימות אבל הם לא מאפשרים לו תהליכים, הזדמנות לצמוח בקצב בריא ונכון.

אם הוא טועה אם הוא נכשל לא מאפשרים לו להבין לבד ללמוד לבד

אפשר להעיר הערה וביקורת אבל לא יותר מדיי גם להעיר וגם להחמיא ולהראות לילד שהוא יכול להמשיך 'לבד' את השגרה.

מצד שני יש הורים שאין להם שום ציפיות מהילדים, גם זה לא נכון, כאשר יש להורים ציפיות מהילדים שלהם

הם מעבירים מסר שהם מחשיבים את הילד, שהילד חשוב שלילד יש ערך שהילד הוא בעל משקל ולכן מצפים ממנו

כאשר ההורים מצפים מהילד הם מעבירים לו מסר שהוא חשוב

אנשים אומרים אם אין ציפיות אין אכזבות, ואמנם נכון שאין אכזבות, אבל אנו צריכים גישה אחרת, לא גישה של פחד מאכזבות כי אם אין ציפיות אין חיים צריכים גישה של 'מוכנות' לאכזבות וכן שיהיו צפיות אז מדי פעם יהיה מחיר של אכזבות, זה לא מחיר כ"כ גרוע זה לא נעים אבל זה המחיר של הדבר האדיר שנקרא צפיות

וגם זה באיזון כי אם יש מתח ולחץ בלתי פוסק להגיע לתוצאות גם זה מוביל לחרדה לחץ דיכאון וחוסר עשייה, או עשייה מתוך לחצים.

מעורבות יתר של ההורים או מעורבות חסר של ההורים, כל זה מסוכן.

פעמים ההורים מדריכים מכוונים ממקדים ומלחיצים את הילדים לעשות בדיוק מה שההורים רוצים בסגנון בצורה ובקצב… הדרכה היא דבר נפלא לילדים אבל התערבות יתר היא רעה לילדים.

 

הדרכה היא עניין נפלא בתנאי שזה לא במנות גבוהות מידי לא לשלוט יותר מידי

לאפשר לילד לקבל החלטות יוזמה ותגובות גם אם יש בהן ממד של טעות, זו הדרך לעצמאות

השלימות תעבור דרך המוכנות לקבל את החוסר שלימות

האחריות העצמאות תגיע על ידי שההורים מרפים מהניסיון להגיע לשלימות.

התנהגות שתלטנית מגבילה את הילדים ואח"כ כאשר הילדים רוצים צריכים ולוחצים להגיע לעצמאות הם מגיעים לעצמאות בצורה לא בריאה, מדוע? בגלל שבגיל מוקדם לא הייתה להם עצמאות בגיל מוקדם לא הייתה להם בחירה לא היו להם יכולות לבחור לעשות ליזום לטעות וללמוד, וכשכולם גילו עצמאות בגיל 14 הוא מגלה עצמאות בגיל 20 והוא עושה טעויות רבות לומד רק כעת, וההורים אומרים, 'הינה אנחנו נותנים לו עצמאות והוא עושה בחירות רעות' הם אפילו לא מבינים כמה הם מגבילים אותו כמה הם סגרו וסוגרים אותו בהווה

נכון הוא עושה בחירות לא נכונות, כי את העצמאות שהוא היה אמור לפתח בגיל 14 או אפילו בגיל 8 ולפני זה

ההורים לא נתנו וכעת הוא מפתח עצמאות שנים רבות אחרי הזמן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא

אבל ההורים המשתלטים לא מוכנים לקבל את ה'חוסר שלימות' ולכן הם מגבילים פוגעים ומשפילים את הילד

אומרים לו – אתה גדול תהיה עצמאי ותצליח…אבל איך הוא יכול, הם חסמו לו את היכולת לפתח את כישורי העצמאות כשהוא היה צעיר, איך כעת הוא פתאום יהיה עצמאי מוצלח.

צריכים ההורים להרפות, כל דבר כל מעשה כל החלטה שההורים מבינים שהילד אמור ויכול להתמודד לבד לא צריכים לפתור בשבילו את הבעיה שהוא ייפתור לבד אפילו אם לנו זה ייקח 2 דקות ולו זה ייקח 20 דקות, עדיף לבד,

 

לזרז את תהליכי הלימדה זה לחיות את החיים במקום החיים של הילד, זה לא מקדם אלא זה נזק כי תהליכים שהנפש מדלגת עליהם היא מדחיקה אותם ואם היא מדחיקה אותם הם ייתפרצו בצורה רעה באופנים שונים לדוגמא

ילד שלא מאפשרים לו לטעות, הווה אומר שהוא טועה מגיבים אליו בביקורתיות יתר, הוא לומד שאסור לטעות

ואז כאשר הוא יהיה מבוגר יותר, כאשר הוא ייכשל בעבודה בחברה או בכל מקום אחר יאמרו לו ביקורת

במקום להגיב בצורה עניינית ורגועה שאומרת, 'שומע מקבל מבין לוקח אחריות מתקן' וממשיך את החיים

הוא עלול לפתח רגשות של נקמה כעס תסכול ומחשבות של כמה הוא מקופח וזה לא הוגן

כמה הוא סובל מסכן וקשה לו

הוא מפתח מערכת חשיבה רעה לא בגלל ש'רע' לו באמת אלא בגלל שהוא עושה לעצמו רע, ולמה הוא עושה לעצמו רע? בגלל שהוא לא יודע להתמודד עם המידות שלו

הוא לא יודע להתמודד עם הרגשות והתחושות שלו

אף אחד לא עשה משהו רע, רק נאמרה ביקורת, לא נעים אבל זה מה שהיה לא יותר

אבל הוא מנפח מעצים מגדיל מחזק והופך את זה ליותר ממה שזה, מדוע?

לא כי קרה משהו אלא כי הוא לא יודע להכיל רגש לא נעים, כי כאשר הוא היה צעיר הוא סבל מכך שהיו מזרזים אצלו תהליכים, וכאשר מזרזים אצלו תהליכים זה מבחינתו אומר שאסור לטעות, אם אסור לטעות זה אומר שזו דרמה, אם זו דרמה הוא מיד מגיב בכעס תסכול הכחשה ושאר תכונות רעות ולא מסתגלות שמגבילות את איכות החיים התפקוד והעשייה שלו.

 

והינה אנו מוצאים בליל הסדר את השאלות של הבנים, ארבעה בנים, ואנו בליל הסדר עושים 'שינויים' כדי שהבנים יישאלו שאלות, אנו רוצים שהם יישאלו שאלות, שהם ידברו שהם ייזדהו שהם ייתחברו

אנו שמחים מהשאלה מאי הידיעה מההתעניינות מהניסיון להבין את משמעות ליל הסדר את משמעות היהדות

כך אנו רוצים שהמצוות יימצאו את מקומם בתוך מערכת הרגשות של האדם

שהמצווה תהיה מחוברת לתודעה לרגש ולתכונות של האדם, כך המצוות הן חלק מהחיים של האדם

מצווה צריכה להיות נתפסית במודעות של האדם כמצווה שיש בה טעם עניין רגש ותועלת לאדם

אנו רוצים שהמצוות יהיו חלק מהחיים של האדם חלק מחווית החיים של האדם חווית השמחה ההתלהבות והרצון של האדם, שהמצווה תהיה משמעותית שהאדם יאמר לעצמו, המצווה תורמת לי, אני מרוויח מהמצווה

אפילו בהיבט השטחי הזה, כך היינו רוצים לראות את המצוות.

המצוה צריכה למצוא את מקומה במערכת הרגשות  והתכונות  של האדם כך חלקי הנפש  של האדם ישתתפו בעשיית המצוות מתוך רגש והבנה

והקב"ה הכין ויצר את האדם בצורה כזו שבטבעו יש לו את הכוחות  הנחוצים לקבוע את חייו בדיוק לפי המתכון של התורה.

יש לו את כח החכמה והבינה כח הרגשות חסד וגבורה נחישות התמדה ועוד ועוד תכונות שהן נוצרו כדי שיוכל האדם להיות מותאם לעבודת השם

כשם שאכילה היא חלק מתהליך החיים של כל אדם ואין האכילה נעשית רק מחמת ההכרה השכלית

אלא האדם גם מוצא טעם ועונג באכילה וכך ביתר פעולות החיים כמו עבודה כמו קריירה כמו להרוויח כסף כמו תחביבים כך היא צורת הקיום הנכון של המצוות שהוא לא עושה את המעשים כמעשים 'בעלמא', לא! אלא מתוך רצון הזדהות וחיבור

זו המשמעות העמוקה של  הוראת התורה להשיב על שאלת הבנים מה העדות והחוקים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם' (דברים ו כ) כלומר מהו תוכן המצווה מהי מהות המצווה להבין מהו התוכן ואיך זה בונה מוסיף ומקדם את האדם, איך האדם מתחבר לתורה

וחלק מהחיבור זו העלייה הנפילה הנסיונות והתהיות

זה לא קורה בבת אחת אלא בהדרגתיות, יש לילד נפילה משבר קושי והוא מתגבר עליו בדרכו בזמנו בסגננו במאמץ שלו

הוא נשבר הוא נופל והוא חושב בינו לבין עצמו איך הוא יכול להתרחק מחברה רעה הוא חושב איך הוא חוזר ללמוד איך הוא חוזר לעשייה יעילה וערכית

ההורים מכוונים אומרים מדריכים מעודדים אבל בסוף הילד הוא לא רובוט

הוא צריך לעבור תהליך 'לבד' תהליך שהוא שמע מההורים מהרבנים מהמורים מה עושים ואז הוא …נופל מתמודד יודע מה צריכים לעשות ועושה…

הרבה אנשים לא 'חוטאים' ועוזבים את הדרך בגלל 'אידיאלוגיה' זה לא בגלל שהם הבינו שללמוד  זה רע ולעשן סיגריות ולשבת על הברזלים זה טוב…לא!

אלא הם מאוכזבים מעצמם מהחיים שלהם

הם מאוכזבים שההורים מאוכזבים מהם

הם מאוכזבים אם מייאושים ולכן אז הם צריכים לייצר מערכת חיים והרגלים ותכונות שמתאימים לשגרת חיים בלי אכזבות

אחרי שהם נפלו והם במשבר אז, רק אז הם הופכים את המשבר לדרך חיים.

הפסוק אומר ולא תתורו אחרי לבבכם, ויש שאומרים בדרך הרעיון, לא תתורו – מזכיר את המילה מותר

לא תתורו – לא תתירו את מה שהלב רוצה…כתוב בספרים שלפני הגאולה יצר התאוות מתגבר בעוצמה רבה, התאוות זה קשור למידת החסד, חסד זה להתחבר ותאוות זה נק' חסד דקליפה, והחסד הזה הוא 'חזק' מאד לפני ימות המשיח, וכך כתוב 'בך חותמים' אנו חותמים בתפילת שמונה עשרה בברכה הראשונה מגן אברהם, למרות שהתחלנו את הברכה הראשונה אלוקי אברהם יצחק ויעקב בכל אופן אנו אומרים מגן אברהם, בך חותמים

כתוב בספרים, בך חותמים את הגלות, הגלות תסתיים עם הרבה מידת החסד, בהיבט החיובי זה ריבוי צדקה ועשיית חסד ובהיבט השלילי זה החסד דקליפה, שזה החיבור ותאוות רעות למי שאסור להתחבר

יש משברים ולכן חשוב שההורים יעניקו את הזמן ואת האפשרות לילד לצמוח בקצב שלו

שביל הזהב, הגישה החיובית היא לא גישה שאומרת חייבים להצליח אלא גישה שאומרת שמאד רוצים להצליח

ולא שואלים למה יש בעיות אלא איך פותרים את הבעיות, אבל לא גישה שאומרת חייבים במיידי לפתור את כל הבעיות.

זו הגישה החיובית,

אנו צריכים לשים לב האם אנו ההורים 'מרצים' או מעודדים ילדים לפעילות עצמאית, או בכל אופן איזון בין השנים

אמנם נכון שבגיל הינקות והגיל הקטן הילד תלוי בהורים שלו, וזה יפה, אבל אז להורים יש חרדה להעניק לילד עצמאות

הם מפחדים עליו הם אולי גם מפחדים מעצמם, מהגיל שלהם מהמסר של 'עצמאות' אצל הילד זה אומר גיל מבוגר של ההורים, מעין פחד של ההורים, כמו שיש פחד להורים שייקראו להם סבא וסבתא, לא כולם אבל יש כאלה הורים שמפחדים מזה, כך יש מעין פחד להורים שהילד שלהם כבר…בוגר…ומסתדר בלעדיהם…

ואז הם לא מאפשרים לילד להיות 'מי שהוא אמור להיות' הם לא מאפשרים לו את העצמאות

הם לא מאפשרים לו את הבחירה את הסבלנות

ההורים צריכים להתחיל בכך שהם מפנימים שהם יכולים לתת מסגרת לילד

לתת חוקים לילד

אבל לא להפוך את הילד לרובוט אוטומט

ואם הילד בוכה כי הוא לא קיבל צורך או מענה לרצון, לא צריכים מיד לתת מענה לכל רצון וצורך

לא לפתור כל בעיית שעמום או בעיה עם האחים ואחיות, מדוע למה?

כי הדאגת יתר המסר הוא – אתה לא יכול לבד

אתה צריך אותנו אתה לא יכול בלעדנו וגם ההורים בטעות מבינים שהם לא יכולים בלי הילדים וההורים לא משחררים את הילד לעצמאות רגשית לבחירה

כמובן לא ניתן לילד עצמאות במה שיכול להיות 'סכנה'

הילד צריך וחייב לחוות ולהתנסות בכישלון הדרגתי כך הוא פוגש את החיים האמתים

הילד בוכה, לא למהר לתת מענה הילד רעב לא לתת תוך 30 שניות לאכול אפשר תוך 2 דקות הכל לפי העניין, העיקר להפגיש את הילד מול העולם האמתי, העולם של התמדדות עם אתגרים

זו המנהיגות של ההורים

השאיפה לחסוך מהילדים התמודדויות היא אולי מגיע מלב שמרגיש טוב ולב אוהב אבל זה לא מגיע משכל חכם לא מגיע מהשכל אלא מהלב והלב הוא לא פועל בצורה יעילה וחכמה כי איזהו חכם הרואה את הנולד, ואנו רוצים שהילד יפתח עצמאות ולא אשליות שההורים יהיו בחברתו כל החיים

חינוך מהותי וחשוב הוא חינוך לאהבת המאמצים אהבת ההשקעה אהבת הבחירה

זה שביל הזהב הבריא

אנשים שסובלים מחרדות ולחצים זה אנשים שלא יודעים להרפות יש להם צורך יתר לפתור כל בעיה במיידי אם יש להם בעיה כלכלית חברתית או אין בעיה אלא השערה שעתידה להיות בעיה הם כבר חושבים על מה יכול להיות ואיך יכול להיות ואיך פותרים את כל הבעיה הם לא מרפים מהניסיון לשלוט בכל התוצאות במיידי ואם אין שליטה אז הם בטעות מבינים שהם בבעיה גדולה, ואז הם מפעילים את מנגנוני האזעקה והחרדה הבהלה והחשש

הם לא מרפים, ההרפיה היא חלק מניהול החרדות

ההרפיה הבריאה, ההרפיה שאומרת אין לי פתרון לכל בעיה בכל שלב של החיים אלא יש לי מסוגלות להגיב לכל בעיה בכל שלב כפי הצורך כפי הראוי כפי הנדרש זו הבריאות האמתית

אנו לא נביאים לדעת מה יהיה בעתיד ואנו לא יודעים מה יהיו הבעיות ומה יהיו החוויות הטובות

אנו כן יכולים לשער אבל לא יותר

בידינו בכל שלב לבחור איך להגיב

ילדים מפונקים אלה ילדים שלא יודעים לבחור כי תמיד בחרו בשבילם תמיד דאגו להם שהם ירגישו טוב

תמיד דאגו להם לפתור להם את הבעיות הם לא יודעים לפתור

או הורים שמלחיצים להגיע לתוצאות גם הם לא מראים לילד את העולם האמתי, ההורים כמו מעבירים מסר שאומר אתה חייב להצליח ואם לא זה רע….ולכן הם מלחיצים לתוצאות

וזה לא העולם האמתי, בעולם האמתי טוב שהאדם הוא מדויק טוב שהוא יעיל

טוב שהוא חכם אבל זה לוקח זמן וצריכים סבלנות להגיע לאיכות בעשיה ובתפקוד.

זו ההורות הבריאה של מנהיגים יעילים שמעודדים את הילד להיות אדם

חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.