במאמר מרגש ומכונן שכתב הרב אהרון לוי בטורו השבועי במוסף "יתד נאמן", תחת הכותרת "שבת בקצה המנהרה", הוא חושף סיפור יוצא דופן על מפגש עם חטוף ששוחרר לאחר מאות ימים בשבי. הסיפור, שהועלה על ידי ידידיה מאיר בתוכנית הבוקר 'התעוררות', משלב בין עדות אישית מרתקת לבין תובנות עמוקות על אמונה והנקודה הפנימית בליבו של כל יהודי.
הרב לוי מספר כי לפני מספר שבועות קיבל שיחת טלפון מאם נרגשת. "הבן שלי חזר מהשבי לאחר מאות ימים", אמרה לו, "ואני מבקשת שתפגוש אותו". היא הדגישה כי בניגוד למה שניתן לצפות, בניה אינו זקוק לטיפול רגשי – הוא חזק ומגובש. הסיבה לפגישה הייתה אחרת: "בגלל מה שהוא מצא כשהיה במנהרות". האם, שהאזינה לשיעוריו של הרב, חשה שיהיה ביניהם חיבור מיוחד. ואכן, כשהרב נפגש עם הבחור, ששמו הבדוי במאמר הוא "רועי", הוא גילה שהאם צדקה. "החוסן האנושי הרבה יותר מוצק ממה שאנחנו חושבים", כותב הרב.
עוד באתר:
רועי פתח את סיפורו בהצהרה: "החיים שלי נחלקים לשניים – עד השבעה באוקטובר ואחרי". הוא גדל בקיבוץ, חי חיים חילוניים טיפוסיים לישראלי ממוצע, ללא זיקה ליהדות או לאמונה. "מושגים יהודיים לא היו מוכרים לי, והיהדות ממש לא עניינה אותי", הוא מודה. אנשים דתיים כמעט ולא נכנסו לחייו, ואם כבר, התפיסה שלו כלפיהם הייתה שלילית. "לא נעים לי לומר, אבל לפני השבעה באוקטובר, פגישה כזו בינינו, כבוד הרב, כנראה לא הייתה מתרחשת", הוא אומר.
חייו לפני החטיפה היו מלאים בעבודה, בילויים וחברים, כשהטלפון החכם מילא כל רגע פנוי. "חייתי בלי להתעמק יותר מדי", הוא מתאר. אך ב-7 באוקטובר הכל השתנה. הוא נחטף והושלך למנהרות, שם שהה לבדו, ללא קשר לעולם החיצון, במשך מאות ימים.
בימים הראשונים לשבי, רועי חי בחרדה עמוקה. "המהפך מאדם חופשי לשבוי שיתק אותי", הוא מספר. "לא ידעתי מה יעשו בי, והמהירות שבה הכל קרה לא אפשרה לי לחשוב". הוא הרגיש כמו חפץ חסר שליטה, נתון לחסדי חוטפיו. במהלך השבי הוא למד ערבית, ודיבר עם החוטפים – בעיקר קיבל פקודות, אך לעיתים ניהל עמם שיחות על יהדות ואסלאם. "הם טענו שהיהודים שקרנים, שאנחנו לא עם ישראל האמיתי, ושגם את התורה זייפנו", הוא נזכר. אך הוא לא ידע כיצד להשיב – לא היה לו מושג מהי תורת ישראל. "זו הייתה הפעם הראשונה שהצטערתי שאין לי ידע ביהדות", הוא מודה.
האירוניה הכאיבה לו: "נחטפתי כי אני יהודי, שהיתי בשבי מאות ימים בגלל זה, הותקפתי על זה – אבל לא הבנתי מה כל כך מקומם אותם במושג 'יהודי'". עד אז, היהדות הייתה עבורו פרט שולי בזהותו. "שמרו עליי אנשים שרצחו בשם הדת שלהם, ואני לא ידעתי כלום על הדת של העם שלי", הוא אומר בעצב.
בשבי, הדבר היחיד שנותר לרועי היה היכולת לחשוב. "מי שלא היה בשבי לא יבין זאת, אבל היכולת לחשוב הייתה המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי", הוא מספר. הוא טוען כי החיים המערביים כמעט לא מאפשרים לעצור ולחשוב, שכן אנו לכודים במרוץ אינסופי המונע מדעת קהל, תקשורת ופרסומות. "התרבות המערבית נתנה לנו שפע חומרי, אבל שללה מאיתנו את החירות לחשוב בעצמאות", הוא קובע.
במנהרות, לעומת זאת, לא הייתה לו ברירה אלא לחשוב. "לא שלטתי על שום פרט בחיי, אבל את המחשבות שלי הם לא הצליחו לשבות", הוא אומר. במשך מאות ימים הוא חשב על משפחתו, חבריו, ועל תכלית חייו – וכך, לאט-לאט, הגיע לקדוש ברוך הוא. "זה לא קרה ברגע אחד", הוא מדגיש, "לא הכרתי אותו קודם. אבל אני פה איתך היום, הרב, כי מצאתי אותו".
רועי מתאר כיצד הפך מאדם חילוני לאדם שחש את נוכחות ה' אפילו בחשיכת המנהרות. "הרגשתי שהוא איתי, ממש איתי", הוא אומר. "אני יודע שיהיו שיאמרו שזה דמיון, אבל זה היה ממשי כל כך שהפסקתי לפחד". הוא חש שמישהו שומר עליו, שגם אם חוטפיו שולטים בגופו, יש מישהו גבוה יותר – "היחיד שמחליט ושולט, מעל הקרקע ומתחתיה".
עם התובנות הללו, הוא הגיע לרב לוי כדי לעשות סדר במטען הרוחני שצבר. "אני רוצה להבין מה זה להיות יהודי, מה תפקידה של תורת ישראל, האם באמת קיבלנו אותה בסיני, והאם היא לא השתנתה", הוא אומר, ומעלה שאלות נוספות: "למה דווקא שם מצאתי את ה'? האם זה מפלט רגשי או מהלך הישרדותי?"
הרב לוי משיב לרועי דרך מקורות יהודיים, ובראשם דברי מרן החזון איש זצ"ל בספר "אמונה וביטחון". החזו"א כותב כי העולם נדמה לאדם כחידה נפלאה שמושכת את לבו ונפשו, וכי האמונה היא תכונה טבעית בנשמה. אולם, היא מתעוררת רק כאשר האדם משתחרר מ"הרעבון התאבני" וממרוץ החיים. "בשבי היו לך שני אלה בשפע", מסביר הרב לוי. "מצאת את ה' דווקא שם כי היית חופשי מהרעש והייתה לך שעת שקט. זו לא תגובה רגשית – זו הנשמה שלך".
הרב לוי מוסיף ומשווה את חוויית השבי לשבת. "השבת היא מנהרה שאליה נכנס האדם מדי שבוע כדי להתנתק מהחומר ולהתחבר לרוח", הוא אומר. איסורי המלאכה מנתקים את האדם ממרוץ החיים ומאפשרים לו לדבוק בשורשו הרוחני. "מי ששומר שבת כהלכתה זוכה למצוא את ה' כל שבוע מחדש", הוא מדגיש. "במנהרות זכית להארות שבת שנמשכו מאות ימים, ולכן הפכת לאדם אחר".
הרב מסיים בשאלה לרועי ולכל אחד מאיתנו: "אחרי שניצלת וחזרת לחיים, האם תמשיך לייצר רגעי ניתוק כדי לשמור על החיבור שזכית לו?" הוא מבקש מרועי ברכה שגם הוא יזכה לדבקות כזו – "אבל בלי צורך במנהרות".
האזינו לדברים המלאים מתוך 'התעוררות' בהגשת ידידיה מאיר ב'קול חי':
