אביבה נאנחה: "אני רוצה שהם פשוט יעופו לי מהעיניים"

אביבה, אמא לתשע נפשות, תיארה לי את כל המורכבויות שהיא עוברת בתקופת בין הזמנים: "ההורים המבוגרים שלי מתוסכלים מכך שאני לא מספיק עוזרת להם. המתבגרת שלי רוצה בגדים לחג בסגנון שאני לא מרשה. בחורי הישיבות מבקשים לנסוע למסלולים מסוכנים, לעלות על טרמפים, לעשן סיגריות….

הבת שלי בת 11 כבר דורשת שיהיה לה פלאפון. הבן שלי בכיתה א' קיבלתי השבוע הודעה מהמלמד שהוא סובל מבעיות במיקוד ראיה. הבן בגן חובה כבר מזמן צריך ריפוי בעיסוק. לילדה בת שלוש יש כינים, וברקע תינוק בכיין שכל הזמן צורח וכנראה רוצה אמא קצת יותר רגועה, ובתוך כל הבלגן הזה אסור שישאר אפילו פרור אחד של חמץ בבית.

הכל מתנקז אלי והדבר היחיד שבא לי לעשות זה לזרוק הכל ולברוח. לא משתלטת על ההצפה הזו בבית. איזה טרפת של ניקיונות, ניקיונות, ועוד ניקיונות, ההכשרה של השיישים, הבישולים, הלחץ מהפירורים…

עוד באתר:

השיעור המלא

ה' לא עשה נס באיראן; הוא עשה משהו גדול יותר

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

נהיגה פרועה

צפו במרדף בירושלים: ניסה להימלט מהמשטרה

אבי יעקב

דרום לבנון

צפו: מחבלי חיזבאללה חוסלו בדרכם אל הכוחות

קובי פינקלר

בלי סטופר

"אירופה שוקעת, טראמפ כותש": אלי כהן בראיון ללא כפפות

אבי מימרן

דיי!

מה איתי? אני לא בן אדם? אולי מגיע לי לקנות איזה בגד לחג?

אמנם בעלי היקר אומר לי לעזוב הכל וללכת לקנות אבל איך אני יכולה ליהנות מקנייה של בגד כשבבית יש כזו קטסטרופה? אז תמיד אני מוצאת את עצמי רצה לגאולה ברגע האחרון וכמובן מתחננת על נפשי שתופרת תסכים לעשות לי מכפלת, גם הפאה נשלחת לסירוק בדקה המאה ואחת. בקיצור — סיוט.

הבעיה היא גם שאין את מי להאשים, הרי בעלי מוכן לעשות הכל כדי לעזור לי, אבל איך אפשר להתמודד עם כל ההצפה הזו?

אז אני פשוט מתחילה לכעוס על הילדים שלא מספיק מגוייסים, ואז הם מייד מתייצבים לעזור והאמת שזה רק מפריע לי, ואני מעדיפה שהם רק יעופו לי מהעיניים ויתנו לי שקט ומרחב עבודה וכשסוף סוף הם זזים אני שונאת את עצמי כי אני לא מבינה בשביל מה הבאתי ילדים לעולם הזה. בשביל להעיף אותם מהבית????

ואז סוף סוף מגיע היום המיוחל, ליל הסדר, אני רוצה לנשום את האויר של הגאולה שעבדתי אליה כל כך קשה, ומה קורה בפועל?

עוד לא שתינו את הכוס הראשונה וכבר שלולית של מיץ ענבים על המפה הבוהקת והשמלה החדשה של רותי, שמוליק בעלי נראה עייף ותשוש, מיכאל ויענקי הבנים שלי רבים על ההגדה של קופלה, מרים המתבגרת משדרת אותות לחץ ועצבים, אני מנחשת שהיא לחוצה מהלחץ שלי ואז אני מאשימה את עצמי…

כשמגיע מה נשתנה, הרגע הזה שהיה אמור להיות קסום ומרגש הוא גם טריגר לא פשוט, אני מרגישה את התחרות הסמויה בין הבנים שלי – מי שר יותר יפה, אם בעלי מתפעל מאחד מהם יותר מדי אז ישר אני מזהה איך הילד השני מקנא וזה ממש מלחיץ אותי. אותו סיפור קורה לי בזמן של האפיקומן, מי שהרוויח הוא חתן הערב וכל האחרים נראים אבלים…", אביבה מתנשפת ונאנחת.

מזדהים עם הדברים? אז מה אפשר לעשות? האזינו לתוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: