אחרי כל החסדים; הבחור גנב את כל הכסף ונמלט

בשנה שעברה, בגליון של חג הפסח, סיפרתי את סיפורו של העסקן שהיה שליח של השי"ת לזכך אותי, לגרום צער ועגמת נפש של שנים רבות, לי ולמי שסייעו לי להקים את העסק במנהטן, שעד היום פירותיהם מזככים אותנו והקרן קיימת לו לעוה"ב.

לא סיפרתי את השלב האחרון, שאחר שסיימתי את סדרת המאמרים עם כל ההיבטים שבענין ואחר שאחד הקוראים סיפר לי כי הוא נתן העתק לאותו 'אחד מגדולי העסקנים', התקשרתי אליו ושאלתי: אולי דבריי היוצאים מן הלב יחדרו לליבך הרחום ותרצה לתקן ולו במעט ולסייע לי כפי שציינתי במאמרים?.

התשובה היתה: אם עד עכשיו היה אולי סיכוי שאשקול את הרעיון, עכשיו אחרי שכתבת באופן כזה, אין לי כל ענין לעזור לך.

 למה נזכרתי בזה עכשיו? לכאורה מאותה סיבה שנזכרתי בזה בשנה שעברה, כי כל הענין התחולל בערב פסח ומדי שנה אני נזכר בזה. אבל לא, השבוע קרה לי דבר מעניין ומפתיע, מעבר למה שהייתי מדמיין בחלומותיי ובגלל זה נזכרתי באמור לעיל וחשבתי על ההבדל התהומי בין בני לבן חמי. וכמו שמסופר בגמ' ב"ב דף י. ר' יוסף ב"ר יהושע חלה וראה מראות מעלמא דקשוט, שאל אותו אביו: מה ראית? א"ל: 'עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה' ענה לו אביו: 'עולם ברור ראית'.

 ומעשה שהיה כך היה: לפני כשבועיים אני מקבל הודעה מאחד מקוראי גליוננו, תושב ארה"ק (שלא הכרתי עד אז), כי הוא שוהה בארה"ב לרגל שמחה יחד עם חבירו וישמחו להתארח אצלי בשבת, זה יכול להיות עבורם סיום חלומי לטיול שלהם בארה"ב. עניתי לו: כי אשמח לארח אותו בסעודות שבת, אך אין לי מקום לינה, לכן אפרסם בקובצה השכונתית ואם מישהו יענה בחיוב, אודיע לו. ואכן תוך זמן קצר נעניתי ע"י אחד השכנים כי הוא ישמח לתת לאורחים את ביתו לצורך לינה.

 ביום שישי אחה"צ שאל אותי את הכתובת של האכסניה, התפלאתי על השעה המאוחרת יחסית, הוא אמר כי הם יוצאים עם ספיישל מבורו פארק. שיערתי שהם לקחו הובר או סתם גוי, או שמצאו יהודי שאמור לשבות בלייקווד בשבת. כי אם לא, מסופקני אם יהיה סיפק בידו לחזור לברוקלין טרם כניסת השבת.

 כאשר נטו צללי ערב, שלחתי לו הודעה: מה המצב? הוא ענה ששוטר עצר אותם על מהירות 'אתה מכיר מן הסתם את הדרייווער ארי זאלץ (שם בדוי), הוא נהג כמו מטורף ושוטר מטפל בו', נגיע סמוך להדלקת נרות, כששמעתי את שם הנהג, שאלתי אותם: מה עם הנהג? והם ענו לי בסרקיזם, שהוא שומר רבינו תם לקולא ולחומרא ויש עוד כשעה וחצי עד צאה"כ לשיטת ר"ת.

השם של הדרייווער מוכר לי היטיב, שאלתי אותם אם הם אמרו לו שהם אצלי בשבת? הם ענו שאכן כן, והם סיפרו שהוא ביקש מהם שלא יגידו לי שהוא הסיע אותם, כדי שלא יהיה לי צער שהוא חוזר לברוקלין בשעה כ"כ מאוחרת.

לא הסתדר לי הקטע הזה, מה איכפת לו אם יהיה לי צער או לא? ואולי ההיפך הוא הנכון?

וכדי שלא לבלבל אתכם, נעשה לכם בעניינים סדר, בערב ליל הסדר.

כפי שסיפרתי בשנה שעברה ורימזתי זאת בתחילת המאמר לעיל, כאשר שליחי ההשגחה העליונה הרסו לי את העסק במנהטן, עמדתי בפני שוקת שבורה, ניסיתי להתחיל עסק חדש, אך הייתי זקוק לאיש לצידי לשליחויות וסידורים, כדי שזמני יהיה פנוי להתקדם ושלא אהיה עסוק רוב היום בזוטות, חיפשתי מישהו שלא יעלה לי ביוקר וגם לא חכם מידי, שיעשה את מה שאני מבקש ולא יתחכם עלי ושלא יעקוף אותי בעסקים הנרקמים.

לא זוכר מי שידך לי אותו, בכל זאת עברו מאז כ-13 שנה, אבל איכשהו הגיע אלי בחור 'ארי זאלץ', הבחור לא סתם את הפה לרגע, הוא אמר לי שאין לו הרבה דרישות, הוא צריך מקום לישון ומשהו להשביע את נפשו ורכב לנסוע בו, הוא סיפר לי את סיפורו העגום, הוא נולד בברוקלין למשפחה ברוכת ילדים, בגלל ההיפר אקטיביות שלו הוא לא הסתדר עם סובביו, כשהיה ילד קטן יחסית, הוריו התגרשו והוא נסע עם האמא לארץ ישראל, שם היא נישאה לישראלי, אך הוא לא הסתדר עם האבא החורג והמצב הלך והחמיר, והוא החליט לשוב לארה"ב לנסות כאן את מזלו, הוא בעצם אמריקאי, אך אין לו ניירת.

ריחמתי עליו והקדשתי לו שעות על שעות ואף ימים על גבי ימים, אני זוכר כמו היום שנסעתי איתו למשרדי ההגירה להתחנן שיסדרו לו במהירות ניירת חוקית ואח"כ לימדתי אותו נהיגה, הוא הרס לי את הרכב, נהג כמו חיה רעה והבלגתי, כי ידעתי את מכאוביו, בסוף ב"ה הוא קיבל דרכון אמריקאי ורשיון נהיגה ופתח חשבון בנק והפקדתי לו בחשבון 1500 דולר למשמרת, כדי לבנות לו קרדיט (מהלך מאוד נחוץ בארה"ב), כדי שינפיקו לו כרטיס אשראי והוא אכן עבד אצלי במשך מספר חודשים, במסגרת זו נהניתי מהפירות של הזמן שהשקעתי בו, כי הוספתי את שמו לחשבון בנק של העסק כי בגלל היותו אמריקאי יש לזה הטבות.

 לקראת חג הפסח, הוא הודיע לי שהוא רוצה לחזור לארץ, אולי ימצא שם שידוך, בירכתי אותו בכל הברכות ונפרדנו באיחולים.

 למחרת בבוקר, אני בודק את חשבון הבנק של העסק והחשבון ריק, כאשר לפי מיטב ידיעתי אמורים לשכון שם סכום של קרוב לעשרת אלפי דולרים, שכבר הוצאתי צקים לספקים כנגדם, רק כתוב שורה אחרונה שהיה משיכה של כל הסכום שהיה בחשבון.

 נסעתי מהר לבנק לבדוק להיכן נעלם הכסף והפקיד בודק במחשב ואומר לי, כי בעל החשבון משך את כספו ואיפס את החשבון.

הופתעתי מאוד, כי ידעתי שהוא מעריך מאוד את מה שהתאמצתי עבורו ותמיד משבח אותי ומודה לי וככה פתאום הפך את עורו בעבור חופן דולרים?

 שלחתי לו מיד הודעה בטלפון ושאלתי אותו מה הוא עשה לי? הוא ענה לי שהוא לא עשה כלום רק אחיו מוישי ושזה המספר של אחיו ושאתקשר אליו והוא יסתדר איתי.

 התקשרתי לאחיו והוא התחיל לצעוק עלי: אתה לא מתבייש? ניצלת את אחי המסכן לקדם את עסקיך וסיכנת אותו וכעת אתה עוד רוצה עודף?

 הייתי המום, לא עשיתי משהו לא חוקי, ניהלתי עסק תקין ושמו רק היה מצורף כחותם נוסף בחשבון הבנק כדי להגדיל את האשראי, ולכן חזרתי אל הנמלט וסיפרתי לו את מה שאחיו אמר לי.

 תעזוב אותי לנפשי, ענה לי, עשיתי רק מה שאחי אמר לי לעשות והכסף שמור אצלו למקרה שנצטרך עורכי דין לחלץ אותי אם משהו יסתבך בגללך.

 חזרתי שוב אל אחיו, אלא שהפעם הוא איים עלי שאם אתקשר אליו עוד פעם אחת, הוא ילך להלשין עלי לאי אר אס, (מס הכנסה האמריקאי) ובאותו רגע התייאשתי מכך ואמרתי קדיש על הכסף, המקום ימלא חסרוני.

 עבר תקופת מה, יום אחד מתקשר אלי ידידנו משמח הבריות, הרקדן הירושלמי ר' יעקב מאיר קורנבליט הי"ו ושואל אותי מה היה לי עם ארי זאלץ? למה אתה שואל? שאלתי. ואז יענקלה סיפר לי שארי משמש בארץ ישראל כנהג הסעות לפרנסתו ולקח אותו לשדה התעופה ובדרך סיפר לו הנהג שקלצקין מלייקווד נישל אותו וניצל אותו ללא רחם ועשק אותו, אך מכיון שיענקלה מכיר אותי עשרות שנים (אחותו הגדולה נשואה לאחי) הוא מבין שיש כאן משהו אחר שמסתתר בסיפור.

 אז הבנתי, שלא רק נעקצתי, אלא שהוא ממשיך ללכלך עלי ברבים. חשבתי שזה סוג של רפלקס להשקטת נקיפות מצפון.

 מאז ועד היום, יותר מעשור, לא שמעתי ממנו, רק שמעתי פעם שהוא התחתן והתגרש וזהו, לא ידעתי איה מקומו מגוריו וכו'.

 כעת פתאום שמעתי מהאורחים שלי שהוא מתגורר בארה"ב ומשמש כדרייווער, לכן התפלאתי כשהם אמרו לי שהוא לא רוצה לצער אותי, אחרי כל מה שהוא עשה לי אז, שאלתי אותם אם הוא דיבר משהו עלי? הם אמרו שלא, ושכאשר סיפרו לו שהם נוסעים אלי לשבת למרות שאני לא מכיר אותם וסך הכל נעניתי לבקשתם בהודעה בטלפון, הוא התעטף בשתיקה וביקש שלא להגיד לי שהוא הסיע אותי שלא לצער אותי, האורחים שאלו אותי מה ההיכרות שלי איתו? התחמקתי באלגנטיות ואמרתי שאינני רוצה לדבר על כך בשבת.

 השבת עם האורחים היתה נפלאה, הם שני דמויות ידועות בסביבותם, בחורי חמד הזקוקים לשידוך, יעזור ה' להם במהרה.

 במוצש"ק מיד אחר הבדלה, אחד האורחים נקרא לו 'שרוליק' לצורך הענין, אומר לי שהוא לא מרגיש טוב ושכבר הקיא במשך השבת 4 פעמים, אבל עכשיו הוא ממש מרגיש זיעה קרה ולחצים באזור החזה, וכך מול עיני הוא משתרע על הספה כאשר חוורון עז מכסה את פניו.

 אשתי מיד התקשרה להצלה ואני התחלתי לתחקר אותו, הוא סיפר לי שהוא רגיש לחיטה, תמיד הוא אוכל חלות שיבולת שועל (ספעלט ברעד) והוא שכח לעדכן אותי על כך ויתכן שזו הסיבה, או אולי זה אבנים בכליות שהוא סובל כבר תקופה ארוכה.

 ליוויתי אותו לאמבולנס ונסעתי אחריו לבית הרפואה, מרחק 5 דקות נסיעה מביתי, ידעתי כי עוד לא הספקתי להקליט את השיעור משניות היומי, לקחתי איתי משניות, גם ביקשתי מאשתי שתכניס לי לשקית כזית חלה עם 2 נרות למלוה מלכה, כי אין לי מושג כמה זמן נשתהה בית הרפואה.

 לא אלאה אתכם על כל הבדיקות והרנטגן והאק"ג ושאר מרעין בישין שלא נזדקק, הוא היה לחוץ ובכה שם מאוד והסברתי לרופאים כי הטיסה שלו בעוד מספר שעות והוא במתח שלא יפספס את טיסתו לארץ ישראל.

 בשעה 2 בלילה הוא השתחרר אחרי שלא מצאו אצלו כלום, אולי היה התקף חרדה או אלרגיה חולפת, תכלית, הם צריכים לשוב לניו יורק, הזמנתי להם הובר (135 $) וכעבור דקות ספורות הם היו בדרך לבורו פארק.

 באתי הביתה ואמרתי לאשתי: ה' ריחם עלי, כנראה נגזרה עלי גזירה להיות בבית חולים והמתיקו לי את זה בביקור חולים הזה.

 עבר שבוע, כבר התחלתי לשכוח מכל הסיפור וביום שישי שעבר אני מקבל הודעת טקסט באנגלית, אתרגם את זה ללשוננו: 'שלום, לא יודע אם אתה זוכר אותי, לפני 13 שנה גנבתי ממך כסף ואני רוצה לפייס אותך'.

 האמינו לי: אם לא האורחים שסיפרו לי שהוא הסיע אותם, הייתי צריך לגרד על מצחי לקלוט מי כותב לי הודעה כזאת, כבר הוצאתי את הסיפור הזה מתא הזכרון שלי. אומר לכם את מה שאני מרגיש: אם אקח רשימה של כל מי שחייב לי כסף, שלא שילמו לי על עבודות, או שלוו ולא פרעו, או ששילמתי לגמחי"ם ערבות שחתמתי להם, או מי שעקצו אותי בכוונה ו/או שלא בכוונה, ואנסה לסווג אותם לפי מידת הסיכוי שכספי יחזור אלי, הוא לא יהיה בתחתית הרשימה כי כלל לא אכניסהו שם, אין סיכוי בעיניי, אפי' שר' נחמן אמר אין יאוש בעולם כלל.

 עניתי לו בזה"ל: זוכר ועוד איך, לא רק שגנבת, אלא שלחת לאיים עלי ואח"כ לכלת עלי בפני מכריי.

 הוא ענה לי בטקסט חוזר: עברתי אז תקופה קשה ואני רוצה שתסלח לי.

 עניתי: תשיב את הכסף ונדבר. 'אתה זוכר כמה זה היה'? הוא שאל. 'בסביבות 10 אלף דולר', עניתי.

 יש לך אפשרות לבדוק את זה? הוא שאל והוסיף: 'לפי מיטב זכרוני זה היה בסביבות 8000, אם אתן לך 8500 תסלח לי'?

 שפשפתי את עיני לראות אם אינני הוזה, לא בגלל מה שכתב, אלא בגלל מי שכתב.

 עניתי: 'כשהכסף יהיה בידי אסלח'.

 חשבתי שזו מהתלה ואולי במצב הטוב הוא יתחיל לשלוח לי כל תקופה סכומים זעומים עד שיצטבר הסכום.

 טעיתי. ביום ראשון בבוקר, אחיו שולח לי טקסט: אני מחוץ לביתך עם חבילה מאחי (לא יודע אם זה היה אותו אח שאיים אז), קיבלתי לידי שקית מלא בשטרות של 5, 10, 20 דולר, ערמתי ערימות וספרתי ומניתי: 8500 טבין ותקילין.

 שלחתי לו הודעה שאני סולח לו מכל הלב ומאחל לו כל טוב ושיזכה לעשות רצון קונו.

 רק היום תפסתי בראשי מדוע הוא זוכר 8500 ואני זכרתי 10.000, כי אני זוכר גם את ה-1500 שהפקדתי לו כדי לבנות לו אשראי, ואת זה הוא גם נטל עימו במנוסתו.

 כעת אני מתלבט אם לכתוב לו את זה או כיוון דעל על, הרי כבר מחלתי לו.

 בכל אופן, בשבת שעברה קראתי את שלשת הסיפורים של המגיד מקאזניץ זי"ע שזה סגולה להוצאות החג, ב"ה 20 איש יסבו על שולחננו בליל הסדר ואין ספק שהמזומן הזה מקל על ההכנות לחג.

 וכעת אסיים מעין הפתיחה, מי יותר אהוב בעיני השי"ת, העסקן הנמרץ שמרגיש את עצמו נאמנם של הנגידים ותוך כדי אמלל את המשקיעים וגרם צער בלי סוף ומתנער מהאפשרות לתקן, או אותו מסכן שעבר תקופה קשה בחייו וכל ימיו מכאובים ובסוף מוציא את חסכונותיו הדלים לתקן את אשר עיוות ומתחרט בלב שבור.

 הוא אשר הזכרתי: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה' ואביו עונה לו 'עולם ברור ראית'.

 נ.ב. חידושים נפלאים לליל הסדר בגליון המצורף בזה.

הקשר בין שם הפרשה 'צו' לחג ה'מצות' ותוכן מתוך הפרשה שקשור לחג הפסח.

חידוש נפלא מבני ר' שלמה עם הסבר קולע על המשנה 'מזכירין יציאת מצרים בלילות'.

היכן נרמז במילה 'והבאתי' שזה 'כוסו של אליהו'?

למה המצות של הסדר הם שלושה והכוסות ארבעה?

אור נפלא במילים 'ויהי בחצי הלילה' (רמז: 'בחצי הלילה' בדיוק בגימ' 190)

אלו ועוד פנינים חדשים בתוך הגליון המצו"ב.