
לעם ישראל היה תהליך קצר אך מורכב: מעם של עבדים – לאומה נבחרת. למעשה, כל אחד ואחת מעם ישראל נדרש להפוך מאדם נשלט לאדם שולט ובוחר, נקודת המעבר בין עבד לאדם הייתה בקריעת ים סוף וכמו שנבאר:
הסופר היהודי וניצול השואה, ויקטור פרנקל, ניסה לשמור על הרוח היהודית ויכולת הבחירה גם ברגעים שבהם נדמה היה כי אין כל בחירה. הוא טבע את ההגדרה המפורסמת לבחירה: "היכולת לבחור בין גירוי לתגובה"
עוד באתר:
כלומר, האדם לא תמיד שולט במה שקורה בחייו – אך הוא שולט בתגובה שלו למה שקורה. גם במחנות הריכוז, גם מול כאב, לחץ או מישהו שמנסה להוציא אותו מדעתו – הבחירה כיצד להגיב תמיד נשארת אצלו.
'החירות היא המרחב הפנימי של האדם, בין אדם לעצמו ובינו לא-לוהיו, והיא מתבטאת דווקא ביכולת לבחור. כמו המקום החדש שנוצר בקריעת ים סוף: "ביבשה בתוך הים" – מציאות חדשה שנפתחה כדי ללמד את עם ישראל על מרחב שקיים תמיד, בכל זמן ובכל מצב – גם כש"מצרים רודף אחריהם".
העצמאות הנפשית של העבדים – שזה עתה שוחררו – נוצרה על ידי מסירות נפש ובחירה: לקפוץ לים. ורק אז – נוצרה למענם יבשה חדשה.
קריעת ים סוף הייתה יצירה למעלה מן הטבע, רק כדי ללמד את העם שכל אחד נושא בתוכו את האפשרות "ליצור לעצמו מקום" – גם כאשר הכל נראה חסום וסגור.
זו הסיבה ש"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" – כי רק מי שמבין שיש לו מרחב פנימי רוחני, גם בתחום הפשוט ביותר כמו אכילה המיוחדת רק לעמלי תורה– ראוי לזכות בתורה. אכילה של אמונה יוצרת אדם שמסוגל להכיל את דבר ה'.
ולסיום: מקריעת ים סוף אנו למדים כי בכל מצב בחיים האדם יכול ליצור אוטונומיה שאינה תלויה בזר ומרחב נפשי פנימי.