הים ואסתר המלכה: שביעי של פסח מאחורי הקלעים

בשיעורו המרתק, מציג הרב ברוך רוזנבלום פרשנות עמוקה ומקורית המקשרת בין קריעת ים סוף, יציאת מצרים ונס פורים. השיעור מגלה קשרים נסתרים המאירים באור חדש את סיפור יציאת מצרים ומעניק משמעות עמוקה לצעקתם של ישראל בעת צרה.

הרב רוזנבלום פותח בשאלה מפורסמת: מדוע נאמר "ויהי בשלח פרעה את העם", בלשון צער, ולא "והיה" שהוא לשון שמחה? הרי היציאה ממצרים היא רגע של גאולה ושמחה!

על פי פירושו של האור החיים הקדוש, מסביר הרב שהסיבה לצער נעוצה בכך שפרעה שילח את בני ישראל, ולא הקב"ה. דווקא משום שפרעה שחרר אותם, התעוררה אצלו התחושה שהוא יכול גם להחזירם – וזו הסיבה שרדף אחריהם לים סוף.

עוד באתר:

'הקול החדש' רשמית

סינגל בכורה: אלחנן ענבל מרגש עם "ממעמקים"

אליעזר חסיד

צפו בתיעוד

לאחר האזהרה המוקדמת: חיל האוויר תקף בנמל חודיידה

קובי פינקלר ושלמה ריזל

"רגע חשוב"

בפתיחת השגרירות: נתניהו התעטף בבגדים מסורתיים

שלמה ריזל

צפו

לקראת פתיחת השגרירות בירושלים: ראשי הממשלות נפגשו

שלמה ריזל

"יציאת מצרים היא הלידה של עם ישראל", מדגיש הרב. הוא מסביר כי תהליך הלידה של עם ישראל לא הסתיים ביציאה ממצרים, אלא נמשך שבעה ימים עד קריעת ים סוף. הוא משווה זאת ללידת אפרוח: "כמו שהביצה יוצאת מהתרנגולת אך האפרוח עוד לא בקע, כך גם יציאת מצרים הייתה רק תחילת התהליך, וקריעת ים סוף הייתה השלמתו".

בהתבסס על הזוהר, מביא הרב רוזנבלום את המשל העמוק של האיילה והנחש. על פי המשל, ישנה איילה שכאשר היא צריכה ללדת, רחמה צר ואינה יכולה ללדת. הקב"ה מביא נחש שנושך ברחמה, קורע אותו, וכך היא יולדת.

"כנסת ישראל נמשלה לאיילה", מסביר הרב, "ופרעה נמשל לנחש". כשהקב"ה רצה להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא השתמש בפרעה "הנחש" כדי לאפשר את הלידה של האומה. פרשנות מפתיעה זו מסבירה מדוע כבר בתחילת שליחותו של משה, הוא נצטווה להשליך את המטה שהפך לתנין (נחש) לפני פרעה.

הקשר המרתק ביותר שמגלה הרב רוזנבלום הוא בין שביעי של פסח לבין פורים. בשולחן ערוך מובא שהיום השישי של פסח מכוון כנגד פורים, והרב מסביר את העומק שבקשר זה:

"בשניהם היו צעקות," הוא מסביר. "בים סוף – 'ויצעקו בני ישראל אל השם', ובשושן – 'ויזעק מרדכי זעקה גדולה ומרה'."

בנוסף, כפי שפרעה היה "נחש" שהקיש באיילה (עם ישראל), כך גם המן נמשל לנחש שהקיש באסתר המלכה (שנמשלה לאיילה). המדרש מציין שכאשר אסתר נכנסה לבית אחשוורוש, המן יצא החוצה – רמז לכוח האיילה שמבריחה נחשים.

הרב רוזנבלום מתעמק בשאלה מי קפץ תחילה לים סוף. לפי רבי מאיר, היה זה בנימין, בן רחל, ואילו יהודה, בן לאה, בא אחריו. הוא מקשר זאת למדרש על רחל שביקשה מהקב"ה בן שיקדש שם שמיים, כמו יהודה:

"כשנולד יהודה, הראו לה מן השמיים שהוא יקפוץ למים, והוא יהיה מוכן למות על קידוש השם. רחל אמרה 'הב לי בנים ואם אין מתה אנוכי' – היא רצתה בן שיהיה מוכן למות על קידוש השם".

אותה מחלוקת בין בני לאה לבני רחל חוזרת בפורים, כאשר נשאלת השאלה אם מרדכי הוא "איש יהודי" (משבט יהודה) או "איש ימיני" (משבט בנימין).

הרב רוזנבלום מסיים בהבחנה עמוקה בין "צעקה" ל"זעקה". ההבדל, הוא מסביר, אינו בתשובת הקב"ה, אלא במהירותה:

"צעקה נענית מיד. כשאדם נמצא במדבר או בים, ואין לו לאן לפנות, הוא צועק צעקה שבוקעת רקיעים, ואז הקב"ה נענה מיד. לעומת זאת, זעקה היא כשעדיין יש תקווה לפתרון טבעי".

בימים אלה, מסיים הרב, נדרשת מאיתנו צעקה אמיתית אל הקב"ה: "צריכים לקרוע רקיעים… יהי רצון שהקב"ה יעשה מצב של ונהפוך הוא, ויהפוך עלינו שפע של רחמים, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו".