גדולה האבידה

הרבנית סופדת: "להגיד את שמו עושה צמרמורת"

"תמיד היה עוגן מהמגזר החרדי למהלכים שתמכו בארץ. הוא היה עמוד תווך של אחדות, תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל"

רחל פסטג

כ"ב בניסן תשפ"ה, 20/04/25 12:53

א+

א-

ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצ"ל בשיחה חביבה עם תלמיד

הרבנית רחל בזק, נכדתו של הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, התראיינה בתוכנית "עניין משפחתי" עם רחל פסטג ב'קול חי', ושיתפה במחשבותיה על פטירתו של מרן הרב מאיר מזוז זצ"ל ועל משמעות חג המימונה.

"יום לא פשוט", פתחה הרבנית בזק. "מצד אחד, חוגגים את המימונה, חגיגה של שמחה, אבל מצד שני שמענו על הרבה אירועים שבוטלו בעקבות פטירתו של מרן הרב מאזוז. אנחנו בין צער לשמחה — רוצים לחגוג, אבל קשה. אנחנו מצווים לשמוח, אבל יש גם כאב גדול. צריך ללמוד איך לשאת את שניהם יחד".

הרבנית התייחסה לדמותו של הרב מאזוז ואמרה: "הרב מאזוז זכר צדיק וקדוש לברכה, נשמה מאוד גדולה, שפשוט להגיד את שמו עושה צמרמורת. הוא הגיע מתוניס, ולא עלה מיד עם קום המדינה, אלא אחרי שאביו נרצח, אז הבינו שאין סיכוי בגלות. הם עלו לארץ לא כפליטים, אלא מתוך דבקות אמיתית בארץ ישראל".

היא מדגישה שהדבר המיוחד ברב מאזוז היה אהבתו הגדולה לארץ ישראל. "הוא נלחם למענה, תמך במנהיגים שחיזקו את ערכיה, ותמיד היה עוגן מהמגזר החרדי למהלכים שתמכו בארץ. הוא היה עמוד תווך של אחדות — תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. הוא חיבר עולמות, דיבר עם מנהיגים מכל הזרמים".

על הקשר האישי למשפחתה סיפרה כי לסבא שלה, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, היה קשר קרוב מאוד איתו. גם לאבא שלה. "אחרי שסבא נפטר, הרב מאזוז סיפר שכשהגיע אליו הספר "אביהם של ישראל", הוא ישב בזמנו היקר וקרא. אחר כך נסע לציונו של הרב מרדכי אליהו, נשק למצבה ואמר: באתי לבקש סליחה. כמה שכיבדתי אותך — לא ידעתי מי אתה".

לדברי הרבנית בזק, "המימונה והאמונה כרוכות זו בזו. היום הזה הוא לא סתם יום שמח. הנשמה הגדולה של הרב מזוז עלתה ביום של אור ושמחה, כי זה מהותו — שמחה, תורה ואהבה. כשאנחנו מתחברות אליו, אנחנו מתחברות למהות של אהבה ואחדות".

היא מספרת על שיחה עם הרבנית חנה פרץ, אחייניתו של הרב, שתיארה את תחושתה. היא אמרה לה, הרגשתי כאילו היום השמש לא תזרח, כי הרב היה השמש, והשמש שקעה. אבל אז נזכרה, שהשמש אחרי שהיא שוקעת — חוזרת להעיר.

הרבנית הסבירה את המשמעות של חג המימונה. זה חג של אמונה. יש בו התחלה מחודשת, כמו ראש השנה. אחרי כל ניקיון פסח, הליל הסדר והאור הגדול שנכנס לכל בית בישראל — מגיע חג של פתיחת דלתות ולבבות. כמו שהיא מרגישה אחרי יום כיפור, היא רוצה להתחיל מחדש. אין חמץ, הכול נקי.

על המסורת של המופלטות הוסיפה שהלחם הוא סמל של קיום וחיים, של שפע וברכה. אנחנו לוקחות את המופלטה, כמו חלה, שמות דבש, מחבקות אותה — זה כמו קורח, אבל בחמץ ובמתוק. סמל לאהבה, מתיקות ופתיחת הלב.

הרבנית בזק התייחסה גם לפתיחות של חג המימונה. יש משהו מאוד מפחיד בסוף פסח — הפחד שהאור שהשגנו ייאבד. עבדנו כל כך קשה, ניקינו, בישלנו, והשקענו, והנה זה נגמר. המימונה נותנת את האפשרות להיפרד מהחג בתחושה טובה. האור שרווח — לא יאבד. פסח לא נסגר, הוא רק ההתחלה לספירת העומר, לחתונה הגדולה בשבועות.

לסיום אמרה שאנחנו צריכים לזכור שכל מי ששומע אותנו עכשיו מרגיש את פתיחת הלב הזאת. מכאן, אנחנו לא יורדים — רק עולים ומתרגשים לקראת יום מתן תורה. הסגולה הכי טובה: לעשות הכול בשמחה, בנחת, בפתיחת דלתות — בלב ובבית.

האזינו לשיחה המלאה עם הרבנית רחל בזק בתוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי':

תגובות