יורים ואוכלים – לרגל פרשת השבוע – שמיני, העוסקת בקדושת השולחן היהודי, מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן בחשיפה מרתקת ובלעדית ל'אמס' על כשרות הבשר המיובא מחו"ל כאשר על פי החוק חייבים לירות בראשי הבקר.
ידועות הבעיות שיש בכמה מקומות בחו"ל בצורת השחיטה הכשרה לאור דרישת השלטונות לבצע במשחטות הבקר המקומי, דרישות שמקורן על ידי אגודות צער בעלי חיים ועוד. כשהחלו השמועות להגיע להיכלי ההוראה בארץ הקודש נשלח צוות שו"בים (שוחטים ובודקים) לדרום אפריקה לבדוק את הנושא מקרוב, והתברר שהחוק המקומי אכן מחייב לירות בראש הבהמה מיד לאחר השחיטה, כדרישת אגודת צער בעלי חיים. והתברר שכן הוא החוק גם באוסטרליה.
ובדומה גם באירלנד, רק שם נעשית השחיטה כשהבהמה בתוך ארגז מתהפך, ולאחר השחיטה ישנה בעיה שקשה להוציא את הבהמה מתוך הארגז, ולכן הפועל מכה בראש הבהמה, כ-15-30 שניות לאחר השחיטה, באקדח הלם, המכה בחזקה בראש הבהמה אבל אין שום קליע שנכנס בראשה, וכך הבהמה משתחררת מהארגז בקלות.
עוד באתר:
לגבי מנהג הקהילה המקומית בדרום אפריקה, כתב ראב"ד בד"ץ יוהנסבורג, הרב משה קורצטג, כי הם מסתמכים על הוראת בעל ה'מנחת יצחק' זצ"ל, שהורה להמתין 30 שניות לאחר השחיטה, ואז לירות בבהמה. אמנם במשך השנים הגויים לא ממתינים ויורים אפילו 15 שניות לאחר השחיטה ואף בפחות מזה. והיות ויש שם רק בית מטבחיים עירוני אחד, וקשה להילחם עם ההנהלה, ובפרט שזה עלול לפגוע בדרישות הלכתיות אחרות ומהותיות יותר, פנו למרנן הגריש"א והגרש"ז זצ״ל בזמנו, והשיבו להם שאין להילחם על כך.
הסבר הבעיה ההלכתית
הרמ"א (יו"ד סי' סז סעיף ג) כותב: שיש ליזהר לכתחלה לאחר השחיטה לא לשבור מפרקת הבהמה או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב (למהר) מיתתה משום שמבליע דם באברים ואז אסור לאוכלה בצליה ללא מליחה. ומאידך, הרמ"א עצמו כתב במקום אחר (סי' כ"ג סעיף ה) אם לאחר ששחט רוב שנים [סימנים], שוהה הבהמה או העוף למות, יכנו על ראשו להמיתו. והפוסקים (ש"ך סי' סז ס"ק ט ופרמ"ג שם) חילקו בין הכאת הראש שאין בזה בעיה, לשבירת המפרקת.
ועל פי זה הכשירו בשר שירו בה בפרה אחרי השחיטה, משתי סיבות: א. לא ברור שיריה בראש הבהמה מבליעה את הדם באיברים, וכדברי הפוסקים הנ"ל. ב. זהו חשש רחוק שמישהו יאכל את הבשר ללא מליחה. ובאמת שיש להעיר, שאף שלא מצוי שיאכלו את הבשר חי, אבל כן ישנם רבים שאוכלים בצליה ללא מליחה, ובפרט למחמירים בבשר קפוא שלא למולחו אחר ג' ימים שמא יבשלוהו בטעות, הרי הם נכשלים ח"ו באיסור דם. וחייבים לדעת שעליהם למלוח הבשר לפני הצליה.
עוד יש להעיר, שלפי מה שכתב 'הדרישה' לכאורה הוא חולק על הש"ך, ואין הבדל בין שבירת המפרקת להכאת הראש.
אמנם אם ימלחו את הבשר מיד תוך ג' ימים מהשחיטה, אכן אין מקום לחשש זה. (וכן כתב שם הרב קורצטג, שהם מקפידים שם שלא ימכרו שום בשר שלא נמלח). וגם ראוי מאוד שישתדלו השוחטים לשחוט גם את הוורידים ואת כל הסימן השני (ולא רק רוב), שאז יצא הדם בשופי לפני ההכאה (וכמ"ש הפרמ"ג משב"ז סי' כג ס"ק ה, דלאחר שמזנק ויצא כל הדם שרי).
ומ"מ הבשר הקפוא המיובא מחו"ל מאותם בתי מטבחיים, ובעיקר הבשר הלא מוכשר, אלה שיצלוהו ללא מליחה משום שירצו להחמיר לא למלוח בשר קפוא לאחר ג' ימים, לפי הרמ"א הם ייכשלו באיסור דם.
אמנם לפני המבואר בתבו"ש ס"ק יב סי' כג, דבמליחה ׳קצת׳ שאנו מולחים לצלי מועיל יחד עם הצליה כמליחה לקדירה אפשר למלוח קצת יחד עם הצליה ויהיה הבשר מותר באכילה בצורה זו.
למידע והתייעצות עם מומחה הכשרות, כנסו לאתר המרתק שלו >>> https://raichmankm.com/
