ויאמר השם אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובנך בבואכם אל אוהל מועד
אומר המדרש – למרות שיין ישמח לבב אנוש, בכל אופן פקודי השם ישרים משמחי לב,
כך אומר המדרש, אין לשתות יין בזמן העבודה במשכן, אפילו שיין ישמח לבב אנוש, בכל אופן פקודי השם ישרים משמחי לב
עוד באתר:
לכאורה מה הקשר, למה המדרש אומר, אפילו שיין משמח, בכל אופן אין לשמוח מהיין אלא רק מעבודת המשכן?
מהי משמעות הדברים?
המדרש אומר, היין כשהוא בתוך ליבו של האדם, האדם מרגיש כאילו הוא בג"ע הוא באשלייה,
המדרש מביא סיפור: על איזה שיכור כרוני, שבנו הביאו אל שיכור אחר המוטל באשפה אדם שיכור, שנערים ובחורים מהתלים בו מקניטים אותו והוא ממשיך להיות מוטל בבזיונות ובביב השופכין… רצה הבן להראות לאבא שלו, איך נראה אדם שיכור… אולי יועיל הדבר לגמול אותו מהרגלו הנבזה
אבל האבא שואל באיזה בית מרזח רכשת או קנית או היין הזה… וכשהבן מפנה את תשומת לב אביו למראה המביש עונה האב בני אין לי תענוג וגן עדן גדול מזה…חז"ל מראים לנו שהאדם השתוי, המכור, נראה בעיני עצמו כאילו הוא בג"ע…
הוא שיכור והוא מרגיש בגן עדן אומר המדרש, אמנם נכון שנראה שהשיכור הוא בג"ע, אבל כאשר היין עוזב את האדם, האדם כבר לא מרגיש בגן עדן אלא הוא חווה את כאב החיים, התסכול והייאוש והוא חייב לברוח להתמכרות החדשה שוב ושוב בשביל לחזור לאשליה, לבריחה להתמכרות, לגן עדן באשליות.
אבל התורה והמצות, זה עונג בעולם הזה ובעולם הבא.
השוטה לא יוותר על גן עדן של שוטים, ג"ע של אשליות, ויותר מכך ככל שאדם מתמכר לאשליות, הוא נעשה מכור יותר ויותר, השיכור לא יאבד את האשליה, של 'יהיה יותר טוב'.
האדם מוותר על השמחה כדי לקבל אשליה של שמחה
האדם מוותר על השמחה על בנין האישיות הרוחנית שלו, על סיפוק רוחני בעולם הזה, על ידי התמכרות, התמכרות לכל מה שממכר, ומהו הממכר,
יש ממכר שהוא מוכר בתור ממכר מבחינה מקצועית
ויש מה שהוא ממכר בהגדרה תורנית, שהוא גורם לאדם להסיח דעת מהעיקר מהנושאים החשובים בחיים של האדם.
כולם רוצים שמחה, השאלה איזו, גם המכור ליין וגם האוהב את התורה אוהבים את השמחה, אלא השאלה איזו שמחה, כולם רוצים לברוח מכאב ולהרגיש שמחה, לברוח מהרגשה רעה ולהתחבר להרגשה טובה, כולם רוצים להרגיש טוב, השאלה היא באיזו דרך
המכור, אומר בוא נניח לשאלות חשובות כמו משמעות החיים, כמו מטרת החיים, נניח לחשיבות הנשמה האדם ופשוט נסיח דעת ונראה מה גורם הנאה ותחושה טובה 'היום'! היום או עוד שנה…וזהו…
וכך הוא מתמכר לכל מיני 'יינות' שיש לעולם להציע וזה יכול להיות אפילו מה שנראה מוסרי וערכי כמו התמכרות לעבודה, וכל מיני התמכרויות, ובטווח קצר זוכה האדם לכבוד והערכה, אבל טווח ארוך האדם מאבד את חשיבותו והוא נאמן להתמכרויות שלו.
מצד שני יש את האדם שכן נותן מענה לשאלות החשובות כן מתעסק עם השאלות החשובות, משמעות ומטרת החיים, ככל שהאדם כן מתייחס לשאלות המהותיות, כך האדם מרגיש טוב יותר, מרגיש איכותי יותר מרגיש מתקדם יותר.
נאמר לאהרן יין ושכר אל תשת, אפילו שבניו נפטרו
אפילו שהוא היה בצער, בכל אופן יכל אהרן להרגיש שהוא חייב לשתות יין
וכתוב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, היין לאבלים, ישתה שכר וישכח רישו, יישכח את הצער שלו
ובכל אופן אהרן עבד במקדש, למרות צער האבילות על בניו, והוא לא שתה יין,
הוא המשיך את עבודת השם 'בשמחה' ההוכחה, שאחרי כן נאמר לו – דווקא לו! נאמר לאהרן הצווי שבמקדש עובדים בלי לשתות יין, למה?
כי שיא עבודת השם, היא הריפוי לכל הצרות
אנשים חושבים שאם יש להם בעיות ההתמכרות ליין וכל מיני מרעין בישין זה מקור הישועה או הבריחה והסחת הדעת
אומר הקב"ה – יין ושכר אל תשת, אלא תלמד מדרכו של אהרן!
תוסיף עוד ערכים תתמכר לערכים
וכמו שכותב הרמב"ם באהבתה תשגה, כמו שיהיה משוגע האדם למען הקב"ה למען הערכים התומ"צ.
זה הפתרון לא לימוד תורה וקיום המצוות
אלא התמכרות ללימוד תורה וקיום מצוות
או התמכרו ליין או התמכרות לערכים
זה מה שאומר המדרש, אדם סובל מבעיות וצרות, פטירת הילדים של אהרן, אפשר או לשתות יין, או להתמכר לערכים, במה בוחר האדם?
הטוב ביותר לבחור בערכים!
יין ושכר אל תשת, מן המקדש לא יצא אלא ימשיך בעבודת הקודש, זו הנחמה
אומר הרשב"ם, משה רבנו אומר לאהרן, שהוא ה'גדול ביותר', הקב"ה אומר שהוא 'נקדש במכובדים שלו' מי הם המכבודים של הקב"ה
מי שממשיך להיות עובד השם למרות הצרות הקשיים וההתמודדויות שיש לו.
הקב"ה מתקדש במכבודים, המכבודים הם אלה שממישיכים להיות עובדי השם בכל מצבי החיים.
