הילד שנרצח בפיגוע 'חגג' בר מצווה; חבריו התכנסו בביתו

חצי שנה לאחר הפיגוע המזעזע סמוך לביתר עילית, בו נרצח בדם קר הילד הקדוש יהושע אהרן טוביה שמחה הי"ד, ציינה השבוע משפחתו את יום הולדתו ה-13, היום בו היה אמור לקבל עול תורה ומצוות.

בצעד מרגש אירחה המשפחה השכולה בביתה את שמחת הבר מצווה של חברו של בנם הקדוש, כאשר ראש ישיבת גור 'פני מנחם' הגר"ש אלתר אף משתתף בעצמו בשמחה.

עוד באתר:

המונים זועמים

כאוס בהילולת רחל אמנו: המשטרה חסמה את הכניסה לקבר

אבי יעקב

לא נפרדו

מזעזע: הבעל גילה שאשתו נפטרה, התמוטט ונפטר

אלי יעקובוביץ

בלי בושה

הלם ותדהמה: 'הדרך' צנזר את הגר"י יוסף

שמעון כץ

אירוע מתגלגל

פרטים חדשים על הדרמה: כך נמצאה והטלפון עדיין איננו

גדי פוקס

בדבריו, התייחס ראש הישיבה לפסוק החוזר בתורה, "רֵעֲךָ וְאָחִיךָ", המופיע פעמים רבות בהקשרים שונים, כגון בדיני נזיקין: "כי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ". הפסוק מלמד שכאשר שור של יהודי נוגח שור של גוי, אין חיוב לשלם, שכן המונח "רֵעֲךָ" מתייחס ליהודי בלבד. לעומת זאת, כאשר מדובר בשני יהודים, יש חיוב תשלום. הרב הסביר כי המונח "רֵעֲךָ" מבטא קשר עמוק וייחודי בין יהודים, מעבר לחברות רגילה או לשכנות גרידא.

הגר"ש אלתר התייחס לשאלה מדוע בתקופת יציאת מצרים נקראו גם המצרים "רֵעִים" בהקשר של השאלת כלי כסף וזהב, ככתוב: "וְאִישׁ מֵרֵעֵהוּ". התשובה היא שהמונח "רֵעֲךָ" יכול להתייחס לסוגים שונים של קשרים. בתקופת השעבוד במצרים, כאשר היהודים והמצרים חיו יחד, היה קשר מסוים ביניהם. אך לאחר יציאת מצרים, כאשר עם ישראל קיבל את התורה, נוצר קשר חדש ועמוק יותר בין היהודים – קשר של "אַחֲוָה" ו"רֵעוּת" הנובעים מהנשמה היהודית, שהיא חלק אלוקי ממעל. כל יהודי, הסביר הרב, מחובר לחברו ברמה נשמתית, כאילו כולם חלק מאותו מקור עליון, כדברי הנביא יחזקאל: "כֻּלָּם שְׁלוּחוֹת לְדָבָר אֶחָד".

ראש הישיבה הדגיש כי הקשר הזה אינו דומה לחברות רגילה הנובעת מקרבה גיאוגרפית, לימוד משותף או שייכות לקהילה. מדובר בקשר נשמתי עמוק, המחייב כל יהודי לאהוב את חברו, לדאוג לו וללמד עליו זכות גם כאשר הוא טועה או נכשל. "לכל יהודי יש שייכות נשמתית לכל יהודי אחר", אמר הרב, "וזו הסיבה שמצוות 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' היא כלל גדול בתורה, כדברי רבי עקיבא".

הגר"ש התייחס לילד הקדוש, שכאמור, היה אמור להיות חתן האירוע, "גם כאשר הגוף איננו, הנשמה נצחית וקיימת לעד", אמר. "השייכות הנשמתית שלנו לחברינו, גם לאלה שכבר אינם עמנו, ממשיכה להתקיים, ומחייבת אותנו לזכור אותם, לאהוב אותם ולפעול למענם", אומר הגר"ש, כאשר מאחוריו ניצבת תמונת הילד הקדוש, ופניו מאירות.