לרגל יום ההילולא של רבי אברהם דב מאווריטש, בעל הבת עין, הקדיש המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן את שיעורו לעוצמתו הרוחנית של הצדיק ולמסרים הנוגעים לעבודת ה' ולהתחדשות פנימית.
פתח הרב בידרמן בדרשת הבת עין: כאשר אדם מבקש נס, עליו להתכופף. נר חנוכה המונח נמוך מסמל את הכניעה ואת שבירת היצר — מי שסוגר את פיו, את עיניו, או מכופף את רצונו, זוכה לסייעתא דשמיא של נס.
הרב סיפר מעשה שהביא הבת עין בחייו בצפת: יהודי ספרדי פשוט, שבצעירותו נקלע לניסיון קשה — בת מלך גויה רצתה לכפות עליו נישואין. באולם חתונות שהוכן בעל כורחו, קפץ לפתע אל חבית גחלים לוהטת כדי לברוח מן העבירה. כפות רגליו נשרפו, אך הוא ניצל מן הניסיון.
עוד באתר:
כשהתפלאו אנשי החברא קדישא מהשחרור ברגליו בשעת הטהרה, סיפרה אשתו את המעשה. הבת עין, שיצא להשתתף בלווייתו, אמר כי בשעת פטירתו ראה “עמודא דנורא” — תופעה המוזכרת בגמרא שאינה מופיעה אלא אצל יחידי הדור. “קפיצה אחת, בריחה אחת מן העבירה — והאדם זוכה לאור עליון שאין למדוד”, אמר הרב.
הרב בידרמן ציטט מדברי הבת עין עצמו: מי שאינו מאמין שהקדוש ברוך הוא שוכן עם האדם בתוך נפילתו, גם הוא בכלל "אפיקורוס". הקב"ה מחכה לכל יהודי — אפילו במערב הרחוק ביותר של חייו — לסיבוב קטן אחד שיחזירו למזרח.
הרב הוסיף סיפור: מתפלל שסיפר כי עמד בקצה בית הכנסת, “במערב”, אך כאשר הסתובב ב"בוֹאִי בְשָׁלוֹם" — מצא את עצמו לפתע בצד ה'מזרח'. “כך יהודי: רק סיבוב אחד קטן — ואתה כבר במקום אחר לגמרי”.
על הפסוק “הכְּצַעֲקָתָהּ”, אמר בשם הבת עין: הקב"ה רצה ללמד את אברהם כי גם אנשי סדום — המושחתים ביותר — אינם נדחים. הוא יורד אחריהם מדרגה אחר מדרגה כדי לעוררם לתשובה.
הרב סיפר על עובד שפגע קשות במפעל, אך בעל הבית אמר לו: “על הנזק אסלח, אבל אם תלך לעבוד אצל המתחרה — על זה לא אוכל לסלוח”. כך יהודי: עבירות אפשר לסלוח. אבל ייאוש? הליכה למקום אחר? זהו הדבר החמור ביותר.
הרב בידרמן הדגיש: הנשמה היא כמו מנורת שבת — האור אינו חדש, הוא רק מכוסה. מספיק לסובב מעט — והאור מתגלה מיד.
בסיום בירך כי זכות בעל הבת עין תגן על כלל ישראל, ושתתגלה בכל יהודי הרטיבות והחיות הפנימית הטמונה בו גם כשהחיצוניות נראית יבשה.
