האפליה עודנה

המגישה חשפה בשידור: "סורבתי ולא התקבלתי לסמינר"

"המנהלות עצמן יושבות עם דמעות ואומרות – יש לי עוד עשרות בנות בדיוק באותה רמה, ואני לא יודעת את מי להכניס". משתפת הרבנית יעל פרוינד, אשת חינוך בשיחה טעונה ומטלטלת רגשית על הנושא הבוער והכאוב

מיכל ירושלמי

כ"ד באייר תשפ"ה, 22/05/25 13:00 עודכן: 13:50

א+

א-

כיתה בבית ספר. אילוסטרציה | צילום: נתי שוחט, פלאש 90

לקראת עונת הרישום לבתי הספר והסמינרים לשנת תשפ"ו, שוב עולות קריאות כאובות מצד הורים לבנות שלא התקבלו לסמינרים. הרבנית יעל פרוינד, אשת חינוך ותיקה ומרצה מבוקשת, שוחחה בתוכנית 'אשת חיל' עם מיכל ירושלמי ב'קול חי', והתייחסה בכאב לבעיה המערכתית של קבלת הבנות לסמינרים והכניסה את המאזינים לנבכי הסוגיה הבוערת גם מצד ההנהלה.

"אני לא עסקנית, אני פשוט מכירה את השטח", הבהירה הרבנית בפתח דבריה, "פה ושם ביקשו ממני לעזור לבנות, ואני מלווה אותן, אז אני מכירה את הסיפור גם מהשטח וגם מבפנים".

במהלך השיחה, נשמעה ירושלמי מתרגשת כשהיא שיתפה שגם היא עצמה הייתה פעם "מסורבת סמינר": "כשהייתי תלמידה, הייתי מסורבת ולא התקבלתי לאחד הסמינרים הגדולים והמובילים. היום הם מזמינים אותי להרצות שם, בהמשך השנים הם הבינו שאולי אני ראויה, אבל אז אני לא הייתי מתאימה להם מבחינה עדתית".

פרוינד השיבה ואמרה: "בואי נתחיל מבחינה טכנית, אין לסמינרים אפשרות לקלוט את כולם. נקודה, סימן קריאה. עד שלא יקומו עוד, אני אומרת לך, חמישה סמינרים לפחות זה לא יעזור. בסופו של דבר אנחנו פועלים… כן, יש חילופי… אני קוראת לזה משחק עם חילופי נשמות, ולפעמים זה כואב, זה בוטה, אבל בפירוש, יש פה לפעמים משחק בנשמות".

עוד אמרה הרבנית פרוינד ולא נרתעה מלדבר על הקושי – אך גם הציבה מראה: "אין מקום לכולן, זו עובדה. הבעיה היא שמרבית הבנות רוצות את אותם הסמינרים – אלה שהוכיחו את עצמם, שהאחיות למדו בהם. נוצר עומס לא סביר".

לדבריה, גם כשמדובר בבנות איכותיות מכל הבחינות, לעיתים פשוט אין מקום. "המנהלות עצמן יושבות עם דמעות ואומרות – יש לי עוד עשרות בנות בדיוק באותה רמה, ואני לא יודעת את מי להכניס".

ובכל זאת – יש תחושת עוול? "בוודאי שיש!", אומרת פרוינד. לדבריה: "יש מצבים כואבים. מישהי תתקבל כי יש לה קשרים, ואחרת – טובה יותר – לא תתקבל. זה קורה. אנחנו בני אדם. אני בעצמי נפגעתי מהמערכת הזו בעבר, גם כאמא. אבל אני מבינה גם את הצד השני".

השאלה אם תמיד מדובר בטוהר כוונות מעוררת דיון: "האם ההחלטות באמת לשם שמיים? או שמדובר בפרוטקציות, ב'ויטמין פי'? אי אפשר להתכחש לזה", הודתה פרוינד. "אבל גם צריך להבין את הלחצים, את החששות מהכנסת בנות שעלולות להזיק. לפעמים החשש מוצדק".

עם זאת, היא מזהירה מהכללות: "זה לא תמיד עניין עדתי. יש בנות מעדות המזרח שמתקבלות, ויש שלא. ויש גם מקרים שבהם החששות התאמתו. אבל עדיין, ברור שיש אפליות. לא תמיד השיקול מקצועי נטו".

אחת ההצעות שהיא מציעה לפתרון היא פשוטה, אך קריטית: "חייבים לפתוח עוד סמינרים. לפחות חמישה. אחרת, יהיו בכל שנה עשרות ומאות בנות מחוץ למערכת, גם אם הן מתאימות".

לקראת סיום, נשאלה הרבנית מה תייעץ להורים שבתם לא התקבלה. התשובה שלה מרגשת ומפתיעה: "אני מתפללת שילדיי יהיו במקום שיגדיל אותם באמת. לאו דווקא במקום הנחשב או המבוקש. כשבני רצה חברון, אמרתי לו: אני אתפלל שתצליח – לא שתתקבל. אלא שתהיה במקום שבו תפרח ותגדל. זה המסר גם כאן".

האזינו לשיחה המלאה מתוך התכנית 'אשת חיל' ב'קול חי':