"אני לא משנה – אני משתנה. זו תובנה ששינתה את חיי. ברגע שהפסקתי לנסות לשנות את בעלי ואת הילדים, וניסיתי רק לשנות את עצמי – הבית הפך רגוע, שלו. זה לא שהיה כאוס לפני, אבל תמיד היו את הרגעים… ופתאום משהו השתחרר." כך פתחה מאזינה את שיחתה האישית עם הרב שלמה בכר בתוכניתו 'מדברים מהלב' ב'קול חי', וחשפה סיפור מרגש על שינוי פנימי עמוק שעברה – תהליך שהשפיע לא רק על עולמה הרגשי אלא גם על יחסיה עם בעלה וילדיה.
"כל חיי ניסיתי להסביר, להבהיר, לגרום להם לראות את המציאות כמו שאני רואה אותה. אבל הם לא אני. כל אחד מהם הוא עולם, עם הדרך שלו, וההבנה הזו שחררה אותי. לא היה קל – אבל זה היה שווה הכול."
היא משתפת בכאב על שנים של אשפוזים בשל התמוטטויות רגשיות, על תחושת הכישלון מול ילדים "שלא הולכים בתלם", ומספרת כיצד למדה להרפות: "הבנתי שלא כולם כמוני. אני רוצה בטובתם, אבל אם הם לא מוכנים לשמוע – עדיף שיחוו את החיים בעצמם. זה קשה כאמא, כי את רואה אותם הולכים אל עבר תהום שאת כבר מכירה. אבל למדתי להניח. להאמין בהם."
עוד באתר:
עם הזמן, היא מספרת, למדה גם להציב גבולות בריאים עם ילדיה הבוגרים: "שש ושבע שנים לא הייתי בבתים של הילדים שהתחתנו. לא מתערבת. רק מחמיאה. גם כשאני רואה טעות, אני לומדת לשחרר. אחת הבנות נסעה בהיריון ביום שרבי – הזהרתי אותה, היא לא הקשיבה. חזרה הביתה מרוסקת. אז הכנתי לה מרק, תה, שמרתי על הקטנות – בלי לומר 'אמרתי לך'. פעם זה היה נגמר בריב. היום אני פשוט שם בשבילה."
והתובנה שהובילה לשלווה הזו? "תפקידי הוא ללמד, לא לחיות בשבילם. לתת – אבל לא לכפות. להאמין שהם ימצאו את הדרך שלהם. זה קשה מאוד, כי אנחנו כאימהות בטוחות שאנחנו יודעות הכי טוב. אבל זו רק זווית ראייה אחת – והם צריכים את החוויות שלהם."
לקראת סיום, עלתה גם שאלה אישית וכאובה יותר. האם שיתפה בבעיה שמטרידה אותה בתקופה האחרונה – הקשורה לבנה הצעיר, בן 11: "הוא ילד מדהים, מאוד חכם, רגיש, מוכשר. נולד בפער של 11 שנה מהילדים הגדולים, מאוד מפונק. בתקופה האחרונה התחיל להראות סימנים של חרדה: הוא שואף לשלמות, וכשהוא לא מצליח להירדם – זה מתבטא בבכי, היסטריה, דופק מהיר. הוא פשוט נכנס ללחץ מזה שהוא לא נרדם, ואז עוד יותר לא נרדם."
לדבריה, הוא לא מפחד מהלימודים – אלא פשוט לא רוצה לאחר לתפילה או להחמיץ את הרגע. אפילו כשהמשפחה כולה קמה מאוחר והיום מתנהל בעצלתיים, הוא מתקשה להרפות.
"ניסינו להראות לו שהכול בסדר, שזה לא נורא לאחר, שהעולם לא מתפרק. ניסינו ליצור איתו חוויות חיוביות של בוקר רגוע – אבל הוא מאוד נוקשה עם עצמו."
בהמשך עלו גם חששות אחרים, עמוקים יותר. "הוא שואל הרבה שאלות על מה יהיה אחרי מאה ועשרים. זה נושא שמאוד מטריד אותו, לפעמים הוא פורץ בבכי פתאומי באמצע היום. הוא משתף בזה יותר את בעלי, אבל אני מחבקת, מלטפת, לוקחת אותו לקנות משהו, ספר, צעצוע – מיד מוציאה אותו מהבית, לא יושבים לדבר."
הרב בכר הבחין בקו המחבר בין התחושות: "אני חושב שיש פה נקודה עמוקה. הילד מתעסק בעתיד באופן אינטנסיבי – גם בקושי להירדם מתוך פחד שהוא לא יקום, וגם בשאלות על המוות. קשה לו לחיות את ההווה. עכשיו תישן – מחר תקום בעזרת השם. אבל הוא עסוק ב'מה יהיה אם'."
המסקנה, לפי האם והרב גם יחד, היא שלא להקל ראש בקשיים רגשיים, ולא להסס לפנות לעזרה מקצועית. "עברנו איתו כבר טיפול רגשי בעבר – 40 מפגשים – והילד פשוט השתנה. ממקום של כישלון, הוא הפך למצטיין. אז כן, זה קשה – אבל לא שווה לחכות שמשהו יקרוס. אנחנו ההורים צריכים להיות שם, בלי להכחיש, בלי לקוות שזה יעבור לבד."
האזינו לשיחה המלאה בתכנית 'מדברים מהלב' ב'קול חי':
