"היא אמרה 'אתם לא רוצים אותי' – ופשוט עזבה את הבית"

"יש נושא שאני רוצה לפתוח, וזה לא נושא – זו זעקה. נוער נושר", פתח אמש הרב אריה אטינגר את תוכניתו – 'בית נאמן' בקול חי. הרב הדגיש שבמסגרת עבודתו כמנהל בית הספר להכשרת יועצים זוגיים הוא הבחין בקשר ההדוק שבין מקרים של נוער מתמודד לאתגרים זוגיים רבים. "אני לא מדבר על "הנוער". אני מדבר על הילד. הילדה. שלכם. הילד שאתם עוד זוכרים אותו בגיל 5 עם פאות ארוכות… שאמר פעם "אני אהיה רב כמו אבא"… והיום… אתם לא יודעים איפה הוא.

איך זה מרגיש, אמא, כשאת שומעת שהוא לא נכנס לשיעור? כשהר"מ מתקשר – ואת כבר לא עונה. כשהוא לא לובש חולצה לבנה לשבת – ואת עושה את עצמך לא רואה.

איך זה מרגיש, אבא, כשאתה הולך לבית הכנסת – וכל החברים שואלים "מה עם הבן?" ואתה מחייך. אבל בפנים… אתה נשבר.

כשהילד כבר לא שייך. אבל הוא גם לא עוזב. הוא בבית – אבל אתם לא מדברים. הוא אוכל מהצלחת – ואתם בולעים את הדמעות.

ומה עובר עליו? הילד הזה שאתם אומרים עליו "הוא ברח" – אתם יודעים מאיפה הוא ברח? מהציפיות. מהלילות שהוא לא מצליח להירדם כי הוא מרגיש שהוא לא שווה כלום. מהתחושה שאף אחד לא רואה אותו – רק את התעודה שלו. רק את ההשוואות. רק את האכזבה.

הוא לא בורח אל הרחוב – הוא בורח מהכאב. והוא לבד.

מאבדים את השותפות

והילד הזה – מפרק את הבית. האמא אומרת: "תפסיק לכעוס עליו. הוא רק מחפש אהבה." והאבא עונה: "את מרחמת עליו יותר מדי. ככה הוא מתרסק."

ופתאום אתם לא רק מאבדים את הילד – אתם מאבדים את השותפות. את השקט. את הלב.

והילדים האחרים רואים. והשכנים מרגישים. ואתם… פשוט לא נושמים.

יש משפחות שלא מדברות על זה לעולם. יש אמהות שממשיכות לשלוח הודעות לרבנים, לתקווה, לשמיים – ויש אבות שבוכים ברכב, כשהם לבד.

ויש רגע אחד, בלילה, כשכולם ישנים – ואת שואלת את עצמך: "איפה נכשלתי?" "מה עשינו לו?" "איך הילד שלי… הפך להיות מישהו אחר?"

מאזינים משתפים

מאזינים שהתקשרו, חלקו סיפורים אמיתיים מקרב לב. דוד, פסיכותרפיסט שעבר בעצמו תקופות קשות כשאשתו הייתה חולה במחלה קשה, שיתף: "הילדים איבדו מהאמונה שלהם בעקבות המחלה, אבל הכול תלוי באהבה ובתשומת הלב שנותנים לילדים שלנו. הילד, גם אם הוא שונה, הוא קיבל את החינוך שלנו כהורים, כמשפחה דתית. הוא לא מאבד את זה, כי זה בתוך הנשמה שלו".

דוד המשיך והדגיש: "מה שחשוב זה האהבה שנותנים לילדים שלנו. גם אם יש שינוי בהתנהגות שלהם, גם אם יש שינוי בכיוונים שהם רוצים לקחת בחיים שלהם, הם צריכים להרגיש שלמרות כל הבלגן הזה, אנחנו כאן ואנחנו אוהבים אותם".

אם מיוסרת התקשרה וסיפרה על בתה בת 15 שעזבה את הבית לפני פסח ומאז אינה מדברת איתה. "משפחה בלי עין הרע עם הרבה בנים והרבה בנות", סיפרה בדמעות. "הארבעה הגדולים התחתנו, אבל חלק לצערנו תפסו כיוון אחר, הם לא הלכו בדיוק בדרך שלנו".

האם תיארה את הרגע הטראומטי: "יום אחד, שבוע לפני פסח, היא פשוט אמרה 'אתם לא רוצים אותי כמו שאני' ועזבה את הבית. אחת הבנות הנשואות לקחה אותה אליה הביתה, ומאז היא גרה אצל הבת שלי הנשואה והיא לא מדברת לא איתי ולא עם בעלי".

היא סיפרה שהבת הוצאה מהסמינר והועברה לסמינר אחר בעיר אחרת עם פנימייה. "היא לא מדברת עם ההורים רק עם האחיות שלה", אמרה בכאב. "כשהכניסו אותה לפנימייה – שכר לימוד, מחנה, ביגוד חדש, הכל – אני ובעלי שילמנו באופן מלא והיא אפילו תודה לא אמרה, כלום, שום מילה".

תהליך כואב

הרב אטינגר הדריך את האם דרך התהליך הכואב. "קודם כל אני שומע את הדמעות שלך בעיניים, אני ממש שומע את זה", אמר. "זה כאב עצום ודאי שבת לא מדברת עם אימא שלה".

הרב הציע לאם לעשות התבוננות עמוקה: "בואי תגידי לי מה הקסמים שאת באמת רוצה ממני? איך לחזור. איך לחזור מה? איך שהיא תחזור או איך שאת תחזרי?" כשהאם ענתה שהיא רוצה שהמשפחה תהיה שלמה, שאל הרב אטינגר שאלה חודרת: "מה הכוונה שהמשפחה תהיה שלמה? למה זה כל כך חשוב לך?"

הרב אטינגר הציג גישה חדשנית להתמודדות עם הבעיה. הוא ביקש מהאם לבחון בכנות את המניעים שלה: "האם אני פה בשביל הילד כעת או בשביל עצמי? תהיי כנה עם עצמך". כשהאם הבינה שחלק מהכאב קשור לתחושה ש"זה לא תקני", הרב הדגיש: "50% מהכאב הזה קשור אלייך מאשר אליה".

הוא המשיך והסביר: "ככל שיותר תתבונני ותשימי לב למה קורה לך איתך, קודם כל הדברים יירגעו מבפנים ויהיה לך קושי יותר נמוך, וגם אחר כך שאת תבואי אליה, היא תחווה והיא תרגיש שאת שם יותר בשבילה".

הרב נתן עצות קונקרטיות לכל ההורים המתמודדים עם אתגרים דומים: "לפני שאתם הולכים לילדים שלכם ואומרים משהו לילד ועושים משהו עם הילד, תנסו להבין האם אתם פה בשביל הילד כעת או בשביל עצמכם? תהיו כנים עם עצמכם".

הוא הציע דוגמה מעשית: "גם כשאתם באים לילד ומדברים איתו, אם אתם מרגישים שאתם בשביל עצמכם, אז תגידו לו 'ראובן שלי, אני נורא רוצה אותך כי אתה חסר לי, כי קשה לי, כי זה לא תקני בשבילי' – כלומר, גם כשבאים להגיד כמה שיותר את האמת".

האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: