
ראש הממשלה בנימין נתניהו שם את עיניו על יעד מדיני שאפתני: הרחבת הסכמי אברהם אל מעבר למזרח התיכון, עם דגש מפתיע על מדינות דרום-מזרח אסיה, ובראשן אינדונזיה ומלזיה, כך על פי הדיווח בחדשות 12. בזמן שביקורו הקרוב בוושינגטון לפגישה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתמקד בסוגיות דחופות כמו המלחמה בעזה ועסקת חטופים, נתניהו מקדם במקביל "עסקת חבילה" מדינית שתכלול נורמליזציה עם מדינות מפתח, כולל שתי המדינות המוסלמיות המשפיעות בדרום-מזרח אסיה. מה האינטרסים מאחורי המהלך, מה הסיכויים להצלחה, והאם ישראל באמת יכולה לפרוץ את "חומת השנאה" במרחב המוסלמי הרחוק הזה?
אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם עם כ-230 מיליון מוסלמים, היא שחקן מרכזי בדרום-מזרח אסיה וחברה ב-G20. עם כלכלה שצומחת במהירות וצפי להפוך לאחת מחמש הכלכלות המובילות בעולם תוך שני עשורים, היא מהווה יעד אסטרטגי עבור ישראל. למרות עמדתה המסורתית, התומכת בהקמת מדינה פלסטינית כתנאי ליחסים דיפלומטיים, אינדונזיה נחשבת מתונה יחסית. היא שומרת על נייטרליות במדיניות החוץ שלה, תוך הימנעות מהזדהות עם מעצמות כמו סין או ארצות הברית, ומבקשת לשחק תפקיד פעיל בזירה הגלובלית, כולל במזרח התיכון.
היתרונות של הסכם עם אינדונזיה עצומים. מעבר להישג המדיני של חיבור למרחב מוסלמי חדש, היחסים עשויים לפתוח הזדמנויות כלכליות משמעותיות, במיוחד לאור הקשרים העסקיים הקיימים בין אנשי עסקים ישראלים לאינדונזיה. בנוסף, היעדר אנטישמיות משמעותית בקרב האוכלוסייה האינדונזית מקל על האפשרות לקדם קשרים.
עוד באתר:
בניגוד לאינדונזיה, הדרך לנורמליזציה עם מלזיה נראית חסומה יותר. השלטון במלזיה, מדינה עם אוכלוסייה של כ-34 מיליון תושבים, מתאפיין ברטוריקה אנטי-ישראלית חריפה תחת הנהגתו של ראש הממשלה אנואר איברהים. מדובר במנהיג שלא גינה את מתקפת ה-7 באוקטובר, הביע תמיכה בחמאס ואף כינה את מחבליו "לוחמי חופש". מדיניות החוץ של מלזיה תומכת באופן מובהק בחמאס ובאיראן, מה שהופך אותה לשחקן מאתגר במיוחד.
החתירה של נתניהו להרחיב את הסכמי אברהם לאינדונזיה ומלזיה משקפת אסטרטגיה רחבה יותר: חיבור למרחב גיאופוליטי חדש, פתיחת שווקים כלכליים ושבירת חומות של ניכור במרחב המוסלמי. בעוד שאינדונזיה נראית כיעד אפשרי, הודות לגמישותה היחסית ולשאיפותיה הגלובליות, מלזיה מהווה אתגר קשה יותר בשל עמדותיה הקשיחות והיעדר מנוף אמריקני משמעותי להשפעה עליה.