שלושת המחוסלים בסוף השבוע בלבנון מלמדים על ניסיון ההשוואה בין עזה לחיזבאללה.
בלבנון, פועל צה"ל ובעיקר חיל האויר (אבל לא רק) בצורה אגרסיבית. כנגד כל הפרה של הסכם הפסקת האש ולו הקטנה ביותר בכל המרחב – צה"ל פועל.
יהא זה מחבל שמנסה להכנס למתחם שהיה בשליטת החיזבאללה, מחבל של כח רדואן (כן. יש עוד רבים כאלו אבל כולם מעבר לליטני כמו שהיה בסוף השבוע) או תחילת שיקום כל שהוא כמו שהיה בבופור.
עוד באתר:
הכל מתואם עם הוועדה האמריקנית שיושבת בביירות.
בעזה, לעומת זאת, הקושי הוא רב.
כששלוש אוגדות (מתוך חמש) מתמרנות בימים ובשעות אלו רק בחלק הצפוני של הרצועה שם ישנם לפי ההערכות כמיליון תושבים היושבים הן בבתים הרוסים והן במגדלים גבוהים שיתכן ויש בהם חטופים, זה מציב אתגר גדול.
השטח ממוקש, ממוטען במטענים רבי עצמה הן בעל והן בתת קרקע, ואלו מחייבים התקדמות איטית וזהירה.
היא אפשרית אך דורשת תיחכום, התקדמות איטית יותר ובעיקר מקשה על פעילות חיל האויר. לא מדשדשים בעזה.
צריך להבין, חמש מטרות הוצבו לפני צה"ל עם פרוץ המלחמה לפני 20 חודשים. שתי הראשונות – מיטוט הכח הצבאי וחיסול ההנהגה – בוצעו כמעט לחלוטין.
למעט מפקד חטיבת עזה שמונה למפקד הזרוע הצבאית של חמאס לאחר חיסול מוחמד סינואר, כל דרג ההנהגה הצבאית שהיה בפרוץ המלחמה הושמד יחד עם בכירי חמאס. חטיבת רפיח וחאן יונס הוכרעו לחלוטין.
הנקודה השלישית בוצעה גם היא. אין כיום באמת יכולות לחמאס לפלוש לישראל וכמעט גם לא לשגר לשטח ישראל.
שתי הנקודות האחרונות – חלוקת המזון והחזרת החטופים – עדיין נשארו בליבת השיח וזה ילווה אותנו.
לא לשנים. בתוך שבועות או חודשים בודדים זה יבוא לידי פתרון.
לא הפתרון של לבנון. שם יש ממשלה, שם יש ריבון שם יש הסכם ברור.
בעזה אין ממשלה, אין ריבון.
לכן אי אפשר להשוות.
מתוך שבע חזיתות ההצלחה היא גדולה ואדירה בשש מהן.
בשביעית אנחנו בדרך. זה יקח זמן אבל גם זה בוא יבוא.
