ברקע החרפת המשבר הקואליציוני סביב חוק הגיוס, עיתונה של 'דגל התורה', יתד נאמן, יוצא הבוקר במאמר חריף במיוחד המכוון לעבר ראש הממשלה נתניהו, למרות ששמו לא הוזכר בו ולו פעם אחת.
תחת הכותרת "לקחי העבר", נכתב המאמר הבא: "וינסטון צ'רצ'יל היה ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השניה. הוא היה מדינאי דגול, פוליטיקאי נערץ ומצביא מבריק שהוביל את בריטניה לניצחון במלחמה נגד האוייב האכזר שאיים על ארצו ועל העולם. את דרכו למרומי התהילה החל בשירות מדינתו מעבר לים והמשיך בפעילויות פוליטיות רבות. בחכמתו הרבה ובכישרון ונחישות דיפלומטית, גיבש ברית בינלאומית שהביאה לסיום המלחמה העקובה מדם שאיימה על כל אזרחי העולם ועל היהודים בתפוצות בפרט".
"יש קונצנזוס רחב בין כל יודעי קורות העיתים באשר לחלקו המכריע של צ'רצ'יל בסיום המלחמה ובהכנעת המפלצת הנאצית. זה החל בהתנגדותו להסכם מינכן שנחתם בין היטלר לראשי ממשלות בריטניה, צרפת ואיטליה, הסכם שאותו ראה כמסוכן והגדירו כ"חרפה". בעקבות נאומים ומסרים שבהם פנה לעם האמריקאי, התהדקו ההבנות בינו לבין נשיא ארה"ב דאז רוזוולט, אותו הצליח לרתום למלחמה לצד ברית המועצות דאז. לצד היותו מדינאי מבריק ומחונן, היה עוד חלק בפעילותו של צ'רצ'יל באותם ימים: הוא היה מנהיג. רבים רבים מאזרחי בריטניה העידו, כי מה שהחזיק אותם באותם ימים מרים שעברו על האומה הבריטית, היתה מנהיגותו של האיש. נאומיו המפורסמים, היו שזורים משפטי מפתח, המשמשים עד היום סמל והשראה למנהיגים רבים".
עוד באתר:
"וכעת לפוליטיקה: היה ניתן לחשוב, ובצדק רב, כי בתום המלחמה, מקומו של צ'רצ'יל בראשות הממשלה מובטח ללא עוררין, ושוטה יהיה זה אשר יהין להתמודד מולו. אך לא כך היה. עם סיומה של המלחמה כשהעם הבריטי התעייף ממלחמות והבין כי "עת שלום" לפניו, פג הקסם. הציבור הבריטי העייף והמותש, ציפה למנהיגות שתיצור שינוי – בעיקר בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה והתעסוקה, בשיקום פנימי. אך צ'רצ'יל שהפך לגיבור המלחמה ושיכור הניצחון, לא היה עם האצבע על הדופק של בני עמו ולא זיהה את השינוי. כשיכור ניצחון הוא זלזל בעוצמת התסיסה והבטיח הבטחות סרק על שינויים. הוא לא היטה אוזן לצורכי העם המותש, ובמקום לבצע תיקון בבית, הוא מכר להם נאומי ניצחון. צמא לתהילה הוא השקיע את מיטב זמנו וכישרונותיו הנדירים ליחסי חוץ ואף קיבל בהמשך תואר של אזרח כבוד ממדינת ארה"ב (תואר נחשק למי שאינו אזרח אמריקני)".
"מהר מאוד התברר, שתפקוד מבריק וכשרוני ככל שיהיה, בעת מלחמה, אין די בו כדי להגדירו כ'מנהיג'. אכן חלק מהעם סבר שצ'רצ'יל היה האדם הנכון בזמן המלחמה – אך גם הם הבינו שלאו דוקא הוא המנהיג המתאים לתקופה שאחריה", שוגר האיום המפורש.
"באותו זמן בנתה יריבתו הפוליטית – מפלגת הלייבור, בשקט, אלטרנטיבה שלטונית. ובעוד שהמצביא וראש הממשלה הבריטי הזניח את צרכי מדינתו ואת קהל בוחריו בדאגתו ל"עולם בטוח יותר" וליצירת בריתות חדשות על פני הגלובוס, הודח צ'רצ'יל האהוד והנערץ מכסאו ע"י העם לטובת נציג מפלגת האופוזיציה דאז קלמנט אטלי. באותם ימים נפוצה עוד אימרה מפורסמת של צ'רצ'יל: "מכונית ריקה הגיעה לרחוב דאוניג 10 (מעון ראש הממשלה) וממנה יצא קלמנט אטלי". זאת בנסיון של צ'רצ'יל המובס להדגיש את אפסיותו של אטלי… התברר, כי להבטחות השווא, ולהתנכרות לצורכי העם ובהם אנשים שהיו אוהדיו ותומכיו, היה מחיר כבד. הוא נותר עם האימרה השנונה אך ללא ראשות הממשלה. אמנם לאחר כמה שנים חזר צ'רצ'יל והתמנה שוב לראש ממשלה אך לא חזר עוד לגדולתו ההיסטורית בעיני העם הבריטי".
