בתוכנית "המוקד הציבורי" בהגשת צבי טסלר, שוחח השבוע דיין וראש מחלקת ממונות במכון הלכה, הרב ישראל מעטוף, על נושא רגיש ומעשי במיוחד: מצוות הצדקה – ובמיוחד ההבחנה בין מעשר, חומש, ומה נחשב לפנים משורת הדין.
"מה החובה, מה לפנים משורת הדין, ומה נחשב למצווה מעולה?" שאל טסלר את הרב מעטוף, לקראת סוף השידור, כשלרשותם דקות ספורות בלבד.
הרב מעטוף פתח בפירוט מקורות ההלכה: "עניין החומש והמעשר מופיע בתלמוד הבבלי לא כחיוב – אלא כהגבלה. כתוב שבאושא התקינו שלא לבזבז יותר מחומש. כלומר, יש גבול לכמה אדם צריך לתת. מנגד, בירושלמי משמע שיש ממש חיוב להפריש חומש לצדקה."
עוד באתר:
לדבריו, זה היה מקור למחלוקת מתמשכת בין פוסקים. "האבני נזר, למשל, טען שאין חיוב גמור במעשר – אלא מדובר במנהג טוב. אבל יש אחרים שמביאים את הדרש הידוע – 'עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר', ורואים בזה חיוב ממש. בפועל, רוב הפוסקים בזמננו סוברים שמי שכבר התחיל לתת מעשר – מחויב להמשיך, לפי המנהג שנהג בעצמו."
ומה לגבי נתינת חומש? "השולחן ערוך מביא את דברי הרמב"ם לגבי אופן הנתינה," אמר הרב מעטוף. "כמו בתרומה גדולה, יש עין יפה, בינונית ורעה. עין יפה – זה חומש. עין בינונית – מעשר. כלומר, מי שנותן חומש, נחשב לאדם שנותן בעין יפה – וזה מידה טובה וראויה."
לקראת סוף השיחה, ציין הרב מעטוף גם את דברי בעל התניא באיגרת התשובה, בהם נכתב שאדם אף יכול לתת יותר מחומש – כאשר מדובר בכפרה או תיקון רוחני אישי: "זה כמו תרופה שאדם קונה לעצמו," הסביר. "כאשר הצדקה באה כדי להתנקות מעוון, היא נחשבת לכפרת נפשו – ואפשר גם לתת בהרחבה."
צבי טסלר חתם את השיחה בתודה לרב מעטוף, על ההסברים והבהירות בנוגע למצוות הצדקה: חובה, מידה טובה, או אפילו מעבר לכך – לפי צרכי הנותן.
האזינו לפינה המלאה מתוך המוקד הציבורי ב'קול חי':
