למה הקדוש ברוך הוא פתח את פי האתון

מספרים על רבי זושא האח של אלימלך מליז'ענסק כי פעם אחת על על סוס ועגלה והעגלון יצא לדרך לפתע נתקלה העגלה המהמורות הדרך והתפכה, העגלון בקש את עזרתו של רבי זושא להפוך את העגלה ורבי זושא אמר איני יכול אמר לו העגלון 'תוכל תוכל אלא שאינך רוצה' 

נענה רבי אלימלך ואמר גלגלו משמים שאשמע את המשפט הזה על ידי העגלון, בשביל ללמדני כי הכל תלוי ברצון ואם ארצה אוכל גם לייחד שמו של הקדוש ברוך הוא ולהביא לגאולה האמיתית והשלימה בכח הייחודים. 

הסיפור על רבי זושא מלמד אותנו על ההבדל המהותי בין היהדות לבין שאר הדתות והתפיסה של אומות העולם ביחס שיש לנו לעולם הגשמי:

עוד באתר:

צפו

קיש מאשים: זו האשמה בחוסר התקצוב לחרדיות

אבי מימרן

צפו

555 יום לאחר שנעלמה: חודשו החיפושים אחר היימנוט

אבי יעקב

טובים השניים

מערכון קורע: התגובה בברסלב לסאגת אומן

יוסי חיים

מרתק

הארכיאולוגים הופתעו: נר מתקופת אברהם אבינו

קובי פינקלר

בעוד היהדות תומכת בקדושת החומר ומציאת נקודות אלוקות בתוך חיי העולם הזה, הרי שבשאר הדתות נציגי הדת צריכים להיות מופרשים במנזר ומסגפים את עצמם בקושי וברעב, בשאר הדתות יש חומה בצורה בין הגשמיות לרוחניות, מי שמתעסק ברוח לא מתקרב לגשם וכן להפך. 

האתון היא שיא הגשמיות, החמור והאתון עובדים עבודת אדמה ומשא, החמור הוא אפילו לא חיית מחמד שאפשר לאלף ולהחכים, השם חמור נובע משורש החומריות, ודווקא משם שומע בלעם את התוכחת המגולה.

משמים למדו את בלעם בדרך הקשה כי היהדות כן מצליחה לערות את הרוחניות בגשמיות וכי גם במקום שפל כמו בתוך פי האתון יש דברי תוכחה משמים.

כל זאת אך ורק בשביל להראות לו כי עם ישראל צודק בתפיסת עולמו וכי עליו להיזהר מלנסות ולפגוע בעם ישראל המקדשים את שמו יתברך בעולם הזה.

בלעם ניסה למצוא נקודה חומרית שלילית בתוך עם ישראל ולהגיד 'הנה עם ישראל  כמונו' משמים את עצמם בטומאת העולם הזה בלי רוחניות, אבל משמים למדו אותו על כוחו של עם וכוחה של קדושה

לכן נאמר במדרש (הובא ברש"י כאן) כי בלעם אמר 'מי מנה עפר מיעקב' כמה מצוות. עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר – rלא תחרוש בשור ובחמור, לא תזרע כלאים אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהם (המדרש ימונה כעשרה! מצוות בעפר)

בלעם לא הצליח להבין כיצד יהודי חי את העולם הזה מתוך קדושה וטהרה, כיצד אפשר להישאר זך ונקי ולעלות את הגשמיות לרוחניות.

אגב, בספרים הקדושים מבואר כי זהו כוחה של תורה שבעל פה-כח הדיבור, כלומר על ידי עמל התורה של תורה שבעל פה אפשר לקדש ולהתקדש גם בתוך חיי העולם הזה.

הרוחניות שלנו היא לא רק בקיום המצוות אלא בכל חלק גשמי גם הקטן ביותר.