בשיעורו השבועי, הרב מרדכי דוד נויגרשל התייחס לביקורת הציבורית על הציבור החרדי בנושא גיוס, תוך הדגשת חשיבות לימוד התורה כ"נשק" לביטחון הלאומי. הוא שיתף בסיפור אישי על מסעותיו להפצת תורה בתל אביב לפני עשרות שנים, השתמש במשל על שבט זולו כדי להמחיש את חוסר ההבנה של תרומת החרדים, וקשר את הדיון לפרשת בלק, תוך השוואה בין מידותיו של אברהם אבינו למידותיו הרעות של בלעם.
הרב נויגרשל פתח בסיפור על שיחה ששמע, שבה דובר טען כי "מוסכם שהציבור החרדי לא תורם," והשאלה היחידה היא האם הצבא ערוך לקלוט חרדים. הוא ביקר את חוסר ההסברה: "אף אחד לא טרח להגיד לו שהוא לא יודע על מה מדובר… הוא לא אשם, לא לימדו אותו." הוא השווה זאת למשל על שבט זולו, שבו רופאים נתפסו כ"משתמטים" למרות תרומתם החיונית, והדגיש כי המבקרים את החרדים הם "זולוניקים" – אנשים שמביעים דעה על נושאים שהם לא מבינים בהם: "אדם אינטליגנטי לא מביע דעה בדברים שהוא לא מבין בהם כלום, במיוחד כשמדובר בפיקוח נפש."
הרב שיתף בסיפור מלפני כ-45 שנה, על מסעותיו השבועיים מתל אביב לירושלים להעברת שיעורים, כולל נסיעות באופנוע ללא בלמים ובאוטובוס ישן. הוא תיאר כיצד הגיע למרכז "נעשה ונשמע" ברחוב רוטשילד 112 בתל אביב, שם התקיימו הרצאות על הגג למאות אנשים. במהלך נסיעה במונית שירות, שמע שני נוסעים לעגו לו כמי ש"נוחת" מהשמיים, והגיב במחשבה: "אתם חושבים שאתם על האדמה ואני מרחף? האדמה נמצאת אצלי, פה נמצאת האדמה." הוא הדגיש כי הציבור הכללי לא מבין את תרומת לימוד התורה, וקרא להסברה במערכת החינוך על השקפות הציבור החרדי: "במדינה ליברלית, צריך ללמד בבתי הספר את דעותיהם והשקפותיהם של הגוונים השונים בציבור."
עוד באתר:
הרב טען כי "לימוד תורה וקיום מצוות זה נשק," והוסיף כי "מי שמסכן את ביטחון המדינה, בראש ובראשונה זה אלה שלא מקיימים מצוות." הוא ציין כי הציבור החרדי לא זוכה להכרה על תרומתו הרוחנית, והשווה זאת להצלחת חיל המודיעין במלחמה באיראן לעומת הכישלון בשמחת תורה תשפ"ד: "הצלחות שאף אחד לא יודע להסביר אותן… זה לא הסבר טבעי." הוא קרא להתחזקות בלימוד תורה כ"שאלה של פיקוח נפש" וזכות גדולה לדור הצעיר.
הרב קשר את הדיון לפרשת בלק, ותיאר את בלעם כנביא בדרגת משה רבינו שלא עשה עבודה פנימית: "בלעם היה רע בעצם… הוא יכול להיות נביא, אבל להישאר חמור." הוא השווה זאת למידותיו של אברהם אבינו – עין טובה, רוח נמוכה, נפש שפלה – שהגיע לאמת מתוך חסד והכרת טובה: "אברהם חיפש למי להגיד תודה… אין לך נבל יותר גדול מכפוי טובה." לעומת זאת, בלעם, עם מידות רעות (עין רעה, רוח גבוהה, נפש רחבה), נשאר מחובר לחומר, כפי שמסביר המהר"ל: "בלעם רוכב על אתון נקבה, כי התעלותו מעל החומר הייתה כדי להתחבר אליו מחדש." הרב הדגיש כי שינוי אמיתי דורש עבודה פנימית, ולא מספיק לראות סימנים או ניסים: "אם אנחנו היינו רואים את זה, היינו לומדים יותר טוב."
הרב הסביר את המושג "פי האתון" כחלק מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, המייצגים חיבור בין קודש לחול. הוא ציין כי בלעם נזקק למסלול מיוחד של נבואה בתוך החומר, בניגוד לנביאים שמתעלים מעליו: "פי האתון זה פתח בין פנימיות לחיצוניות בתוך החומר." הוא השווה זאת לרכיבה על חמור של אברהם, משה ומשיח, המייצגת התעלות מעל החומר, לעומת בלעם, שרצה לגנוב מהרוחניות לחומר.
