צפו בשיעור

מפתיע: פעולתו של פנחס הצילה את חיי החוטאים

מסע רוחני מרתק, המשלב תובנות עמוקות על הפרשה ועל הימים המיוחדים בהם אנו נמצאים – ימי בין המצרים

הרב ברוך רוזנבלום

כ"ב בתמוז תשפ"ה, 18/07/25 11:00

א+

א-

תמונה בדף הבית: מגיד המישרים הרב ברוך רוזנבלום

פרשת פנחס, אותה אנו קוראים השבת, היא אחת הפרשות המלאות במסרים עמוקים על קנאות, חסד, תשובה וגאולה. בשיעורו המרתק על פרשת השבוע, הרב ברוך רוזנבלום לוקח אותנו למסע רוחני מרתק, המשלב פרשנות תורנית, מדרשים, ותובנות עמוקות על הפרשה ועל הימים המיוחדים בהם אנו נמצאים – ימי בין המצרים.

הפרשה פותחת בתיאור השכר הגדול שקיבל פנחס בן אלעזר על מעשהו הנועז בהריגת זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, שהביא לעצירת המגפה שפגעה בעם ישראל. הרב רוזנבלום מביא את שאלותיו של ספר "מעיין גן", המתמקד בשני פרטים לשוניים ייחודיים בפסוקים: מדוע התורה משתמשת בביטוי "השיב את חמתי" ולא "וינחם ה'" כפי שמופיע בחטאים אחרים כמו חטא העגל או המרגלים? ומדוע התורה חוזרת פעמיים על המונח "בני ישראל" בפסוק?

הרב מסביר כי הביטוי "השיב את חמתי" מרמז על פעולה יזומה של פנחס שהצילה את עם ישראל ממגפה הרסנית, שבה היו עלולים למות גם צדיקים וגם רשעים, כפי שמלמד הרמב"ן. המגפה, שהחלה כתוצאה מחטא בעל פעור בשיטים, הייתה עונש כבד שפגע בעם ללא הבחנה. פעולתו של פנחס לא רק עצרה את המגפה, אלא גם חסכה מהדיינים את הצורך להרוג 176,000 חוטאים (לפי שיטת רש"י) או 157,200 (לפי הרמב"ן), ובכך אפשרה לאותם חוטאים זמן נוסף לחיות, לעשות תשובה ולזכות את ילדיהם בנחלה בארץ ישראל.

הרב רוזנבלום מתעכב על תיאור החטא בשיטים שמתואר בסוף פרשת בלק, שם נאמר כי עם ישראל "ויחל העם לזנות אל בנות מואב". הוא מביא מדרש תנחומא המספר על מעיין בשיטים, שמי ששתה ממימיו נמשך לזנות. תופעה זו, לדברי הרב, ממחישה כיצד מקומות מסוימים יכולים להשפיע על התנהגות האדם. הוא משווה זאת למקומות אחרים בתורה, כמו גלעד, שבה מצויים רוצחים, או שכם, המסוגלת לפורענות. הרב מצטט את רש"י ואת הרמב"ן, המסבירים כי האוויר במקומות אלו מעורר תכונות שליליות, ומזהיר כי על האדם להישמר ממקומות המעודדים חטא.

הרב מביא גם את דברי אור החיים הקדוש, המזהיר מפני יציאה ל"טיולים" מחוץ למחנה. עם ישראל, ששהה 39 שנים במדבר מוגן בענני הכבוד, יצא לשיטים ל"קניות" ונתקל בבנות מואב, שהובילו אותם לחטא. הרב מדגיש כי פרצה זו, שלא נבלמה על ידי משה והנשיאים, הובילה להתדרדרות המוסרית.

הרב מביא את הזוהר הקדוש, המפרש כי המילה "רומח" שפנחס לקח בידו מסמלת את קריאת שמע, שבה 248 תיבות כנגד 248 איברי האדם. קריאת שמע זו, שנאמרה על ידי כל העדה, נתנה לפנחס את הכוח הרוחני להרוג את זמרי וכזבי ולעצור את המגפה.

הרב קושר את הפרשה לימים אלו של בין המצרים, תקופה שבה אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. הוא מביא את דברי ספר "בני יששכר", המסביר כי פרשת פנחס, העוסקת בקורבנות המועדים ובחלוקת הארץ, מרמזת על כך שימים אלו יהפכו בעתיד לימי שמחה וחג, כפי שנאמר בנבואת זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי… יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה".

הרב מציין כי מתמוז ועד ראש השנה יש 72 ימי חסד, כנגד שם ה' בחסד, אך בתוכם 22 ימי בין המצרים, שבהם אנו נזכרים בחורבן אך גם בחסדים הגדולים שה' גילה לעמו. הוא מביא את דברי האגרת קודש, המסביר כי בתקופה זו יש לכוון בשמות ה' המיוחדים, כסימן לכך שגם בימים קשים אלו מוקפים אנו ברחמי ה'.

השיעור מסתיים במסר של תקווה: מעשהו של פנחס לא רק עצר את המגפה, אלא גם נתן לעם זמן לתשובה, שהביאה לזכותם להיכלל במניין ולזכות את ילדיהם בנחלה בארץ. הרב קורא לנו לנצל את ימי בין המצרים לתשובה, לתפילה ולקדושה, מתוך אמונה שה' יזכור את קנאותו של פנחס ויוביל אותנו לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.