"אני מציע לקוראיי לעקוב אחר הדברים כי אני כבר מזהה את ההתארגנות של השמאל לישורת האחרונה –העמדה לדין והשלכה של בנימין נתניהו מהפוליטיקה"
1. בבחירות הבאות יש לשמאל מטרה אחת ברורה. להפיל את נתניהו.
שיהיה ברור שנתניהו הוא לא בדיוק "כוס התה" של החרדים. האיש עשה הרבה נזקים לציבור שלנו, ולא התאמץ במיוחד למנוע נזקים שעשו אחרים.
עוד באתר:
נקודת הזכות היחידה של נתניהו היא שהשמאל רוצה להפיל אותו...
הם מנסים להפיל אותו מהיום שנבחר, בבחירות הסמוכות לרצח רבין. כידוע בחירות אלה הוקדמו כי השמאל ידע שרצח רבין זיעזע את העם, השמאל גם דאג להציג את נתניהו בכלי התקשורת (המגוייסים אוטומטית לשמאל) כמי שאשם ברצח רבין. הוא היה בטוח לא רק בניצחון של פרס אלא בשינוי דרמאטי של המפה הפוליטית לטובת השמאל. משהו כמו חזרה לימי בן גוריון שמפלגת העבודה זכתה בחמישים מנדטים.
תוצאות הבחירות טפחו על פניהם. לא רק שהשמאל לא פתח פער. נתניהו ניצח את שמעון פרס והפך לראש הממשלה הצעיר בתולדות ישראל.
הם לא סלחו לו על זה מעולם, ומאז ועד היום הם עושים הכל כדי להפיל אותו.
2. הם ניסו השמצות: "הוא קמצן הוא פחדן הוא הססן הוא מסוכן לישראל הוא נהנתן הוא מבזבז כספי ציבור". לא עבד.
הם ניסו לקחת ממנו את העיתון היחיד שתמך בו. כמעט הצליחו. אבל נתניהו שהבין בדיוק מה שהם רוצים הפיל את ממשלתו הוא ובלבד שיהיה לו מקור אחד של תמיכה. (אני משער שהם בינם לבין עצמם יודעים להעריך את הצעד החכם הזה).
ניסו ללכת על רעייתו ואפילו לא נחזור על ההאשמות. התברר שהציבור מתחלק לשלושה:
אלה שחושבים שזה לא נכון.
אלה שחושבים שזה נכון ולא רלוונטי.
אלה שחושבים שזה גם נכון וגם רלוונטי אבל ראש ממשלה שמצליח להתגבר על בעיות כאלה בביתו, הוא כנראה מספיק מוצלח בשביל לפתור את בעיותיה של ישראל בעולם.
הדביקו לו פרשיות: "פרשת ההובלות" על ויכוח קטנוני בינו ובין מוביל רהיטים "פרשת ביבי טורס" על מימון נסיעות כביכול ועוד פרשות שונות. שום דבר לא עבד.
כעת, ככל הנראה, הם הבינו שבדרך הזו לא ילך להם. הם קלטו שהאזרחים שאולי נראים להם טיפשים, אינם טיפשים עד כדי להפקיד את גורלם באנשים שמקבלים כסף מגרמניה כדי להחרים את ישראל להחליש אותה ולתמוך באויביה. אצל רבין זה כמעט הצליח, דווקא מפני שלא נתפש כשמאלן. אחרי רבין הציבור לא יצביע שמאל גם אם זה יציב בראשו את ברוך מרזל...
וכשהם הבינו את זה – הם ככל הנראה החליטו לפנות אל המוצא האחרון!
המוצא האחרון היה ונשאר: פנייה אל המקום היחיד בו יש לשמאל שלטון ללא מצרים. המערכת המשפטית. הם רוצים לעשות לו את מה שעשו לאולמרט, רמון, ליברמן ואחרים.
3. שיהיה ברור. השמאל מעולם לא היה דמוקרטי כמו שמעולם לא היה "שוחר שלום". השמאל יודע להיות דיקטטורי אכזרי וצמא דם יותר מכל שלטון ימני אחר.
תשכחו מ"רוממות השלום" שבפיהם. זה מגיע רק מהמקום של "לרקוד מה יפית" לפני הגויים שמעניינים אותם הרבה יותר מאחיהם היהודים. ואם צריך למכור את כולנו כדי להרוויח תקציבים מהאיחוד האירופי ומגרמניה אז למה לא?
השמאל, כמו כולם, פשוט רוצה לשלוט. וכדי לשלוט הוא יעשה כל מה שיכול לשם כך.
זה לא רק הם. גם הקומוניזם שבא כביכול לשנות עולם, הומצא על ידי כמה אנשים שמצאו נוסחה לשלהב את ההמונים ולגרום להם להפיל את הצאר במסווה של "שוויון" ו"סוציאליזם".
ומה נראה לכם הם עשו מיד שעלו לשלטון?
נכנסו להתגורר בארמונות של הצאר, חיו חיים טובים ונפלאים כמו הצאר, דאגו לעצמם על חשבון אחרים כמו הצאר, ורק הפכו את חייהם של האחרים לבלתי נסבלים הרבה יותר מאשר בתקופת הצאר. כי אם עד הקומוניזם לפחות לאיכר היה לחם לאכול והוא יכול היה קצת לקטר נגד השלטון כעת גם לקחו לו את הלחם ואת זכות הדיבור.
4. השמאל שלט במדינה באמצעות מפלגת "מפא"י" מאז הקמתה במשך שלושים השנים הראשונות.
אך מסתבר ששלטון יכול לשלוט על מעשיהם של בני אדם אך לא על דעותיהם. ככל שעברו השנים, הרשו לעצמם יותר ויותר אנשים לבטא דעות שהן בפירוש יותר מסורתיות ויותר דתיות ועם השנים הם העזו לבטא את דעותיהם גם בקלפי ובשנת 77, עשרים ותשע שנה לאחר קום המדינה התחלף השלטון משמאל לימין.
זו היתה שעת המשבר של השמאל האנטי דתי. הם ראו שהשיטה הדמוקרטית בעזרתה חשבו להחריב את היהדות הנאמנה, קמה עליהם ועלולה להחריב את העולם הכפרני שבנו.
ומבחירות לבחירות כוחם של המסורתיים והחרדים עלה ועלה וכוחן של מפלגות השמאל הלך והצטמצם. הדמוקרטיה הפכה להיות חרב פיפיות עבורם. ואז מצאו את הדרך הטובה ביותר לעקוף את הדמוקרטיה.
5. איך הם הצליחו לעשות זאת?
כמו "תולעת רוגלה" המושתלת במחשב וגורמת לו להישלט על ידי מישהו מבחוץ. כך חוקק בשנת 92 "חוק כבוד האדם וחירותו", חוק תמים לכאורה שעבר ברוב קולות חברי הכנסת שלא באמת עיינו בסעיפיו.
היה רשום שם שמאותו רגע הכנסת מעניקה לבית המשפט העליון את הזכות לבטל חוקים הנוגדים את השוויון או את החירות או את חופש הביטוי. הוא גם נתן לשופטים את הזכות להחליט מהו שוויון ומהי חירות ומהו חופש הביטוי.
זו היתה המהפכה הקרויה "אקטיביזם שפוטי" ומי שהיה חתום עליה היה נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק.
בתוך כמה שנים חזרנו לשלטון דיקטטורי מלא וכמעט בלתי ניתן לריסון מפני שהוא במסווה של דמוקרטיה.
השמאל הצליח בתבונה ובערמה לקשור את ידי הדמוקרטיה מאחורי גבה ולעשות בה שימוש כרצונו. עד לרזולוציות העדינות ביותר, כמו דעות ומחשבות.
ואם רציתם תשובה לשאלה הנשאלת תמיד על ידי אנשי שמאל: מדוע השמאל אינו מעורב במעשי אלימות כדי להשיג את מבוקשו - התשובה היא פשוטה: כי הוא משיג את כל מבוקשו למרות היותו מיעוט באלימות מתוחכמת הנקראת דיקטטורה דמוקרטית.
6. מאז ומעולם נהגו דיקטטורים להשתיק את מתנגדיהם באמצעות ביזוי, רדיפה וכליאה. בסדר הזה. גם דיקטטורים ידעו שלהשתיק בן אדם שאומר דעות זה עלול להרגיז את אלה שחושבים כמותו. לכן הם תמיד ניסו להעליל, לבזות לרדוף את האדם ומשפחתו ורק לאחר שהם הבינו שנזקו של האדם גדול יותר מהנזק התדמיתי שיהיה להם אם יכלאו או ימיתו אותו – הם פנו לצעד הזה.
אני מציע לקוראיי לעקוב אחר הדברים כי אני כבר מזהה את ההתארגנות של השמאל לישורת האחרונה –העמדה לדין והשלכה של בנימין נתניהו מהפוליטיקה.
ככל הנראה הם הבינו לאחרונה והשלימו סופית שבדרך של ביזוי, השפלה ורדיפה זה לא יעבוד. העיתונים כולם נגדו אפילו העולם נגדו אבל העם מתעקש לתמוך בו. אין ברירה. חייבים ללכת למקום שבו לעם אין כל השפעה.
7. עיתון "הארץ" החל לטפל בעניין. להפוך את הבקבוקים שאספה שרה נתניהו לפשע עם. נחום ברנע, שהוא אחד מכותבי הטורים הבכירים בעיתונות החילונית מתבטא בראיון נגד נתניהו כי הוא "זקוק לאישפוז" וכותב בטורו כי העניין של נתניהו הגיע כעת לטיפול בדרגים משפטיים וכמו פרשת אולמרט שהחלה עם בית בכרמיה. גם כאן "אתה יודע איך זה מתחיל ואתה לא יודע איך זה נגמר".
כשנחום ברנע אומר שהוא "לא יודע איך זה נגמר" זה אומר שהוא יודע ב ד י ו ק איך זה ייגמר.
זה התחיל השבוע. נתניהו הולך כעת בדרך כל (מנהיגי) הארץ שהעזו להמרות את דעת מי ששולט כאן באמת במדינה- שלטון השמאל.
