השיעור השבועי של מרן הראש"ל הגר"י יוסף עסק בהלכות תשעה באב, תוך התמקדות בשאלת הנחת תפילין. הרב הסביר שביום האבל הראשון אדם פטור מלהניח תפילין מפני ש"פארך חבוש עליך" אינו מתאים לאבל המעפר בעפר ראשו, כמבואר ברש"י ובגמרא (מועד קטן טו). הוא השווה זאת לתשעה באב, שם חלוקות הראשונים: הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש סוברים שחייבים להניח תפילין, בעוד הרב מרוטנבורג והש"ך טוענים לפטור, בהשוואה לאבלות. המנהג הספרדי, לפי מרן, הוא שלא להניח תפילין בשחרית אך כן במנחה, בעוד שהרב משאש וגדולי ירושלים (כגון רבי חיים משה אלישר) תמכו בהנחה בשחרית כמנהג קדום.
הרב דן גם בזמן קריאת שמע, תוך התייחסות לגאון מווילנה והחזון איש שסמכו על הנץ החמה, בניגוד למגן אברהם. הוא הבהיר שחובה לקום בזמן, אך בין הזמנים יש הקלה מסוימת, תוך אזהרה מפני ביטול תורה. לגבי תשעה באב, הוא חלק על הרב משאש שטען שרק בית אל הניח תפילין, והציג ראיות (כגון כף החיים וחיים וחסד) שרוב ירושלים עשה כן, בהתאם למנהג ארץ ישראל.
עוד נידונה שאלת לימוד תורה בתשעה באב. הרב ציטט את החפץ חיים שאסר עיתונים חילוניים, והמליץ על לימוד הלכות אבלות (מועד קטן, גיטין) או קריאת איכה. הוא הציג מחלוקת: רבי יהודה עייש ורבי יצחק טייב פסקו פטור מלימוד אם קשה, בעוד החכם צבי חייב לימוד תורה תמיד, אף בדברים מצערים. הרב סיפר על מרן שלימד גמרא עם ילדיו בתשעה באב, ודן בברכת התורה – האם היא דאורייתא (כהרמב"ן) או דרבנן (כמרן), והסביר שהיא נאמרת מפני חיוב עולמי, גם כשפטורים אישית.
