עלילת דם שבועית: "פתאום נזכרתי בגולם מפראג"

1. השבוע נזכרתי בגולם מפראג. משום מה היה מקובל בזמני לתת לילדים רכים לקרוא את סיפורי הזוועה מתקופת עלילות הדם במאה ה־16. הייתי קורא את תיאורי האימה על תומאס, הילד הבלונדיני הקטן, שנעלם בעיירה וגופתו נמצאה בתוך שק במרתף בית הכנסת בערב חג הפסח – ולא נרדם בלילה. לא שאני מתחרה בסבל של היהודים בימים ההם, אבל רק שתדעו שגם אני די סבלתי מכל עלילות הדם האלה.

ולמה נזכרתי בגולם? בגלל עלילת הדם העכשווית על היהודים. ובגלל התגובות של היהודים עליה. ביום ראשון השבוע פרסם משרד החוץ הודעה רשמית באנגלית: "ישראל דוחה את ההאשמות בדבר הרעבה מכוונת של האוכלוסייה ברצועה, החמאס מפיץ תמונות של ילדים במצב סופני לצורכי תעמולה". אבל באותה נשימה נאמר ש"החל מהבוקר תחל הפוגה טקטית מקומית של הפעילות הצבאית, לטובת צרכים הומניטריים מהשעה 10:00 עד 20:00, כדי לאפשר את הכנסת הסיוע של האו"ם". כמו כן נמסר כי "בעקבות הנחיית הדרג המדיני, צה"ל יחל בלילה להצניח מזון לתושבי הרצועה לצורך שיפור המענה ההומניטרי ברצועת עזה ולשלול את הטענה הכוזבת של הרעבה מכוונת בעזה".

הבנתם? אני לא ממש. מצד אחד אנחנו מכחישים מכול וכול את עלילת הדם הנבזית, ומצד שני אנחנו מודיעים שלאור הטענות על ההרעבה, אנחנו מפסיקים את הלחימה לכמה שעות בכל יום ומתגברים את הכנסת המזון.

מבחינתי זה כאילו ראשי הקהל בפראג יפרסמו הודעה: אנחנו לא משתמשים בדם של ילדים נוצרים לאפיית מצות. זאת עלילה שפלה! אבל כדי לשלול את הטענה הכוזבת על שימוש בדם נוצרי במצות החלטנו להשבית את עבודת מאפיות המצות בשעות שבהן ילדי הנוצרים מסיימים את לימודיהם.

צריך להיות הגולם מעזה כדי להסכים למתווה שראינו השבוע. מצד שני, צריכים לזכור שליהודים הנרדפים במאה ה-16, לא היתה פצ"רית שנאבקה במוסריות שלהם, לא היו ארגוני שמאל מבית שהפיצו את עלילות הדם בכל העולם, ובעיקר לא היתה תקשורת יהודית, ישראלית, שהדהדה את עלילות הדם ואמרה ש"אולי הגיע הזמן להבין שלא מדובר בכישלון הסברתי אלא בכישלון מוסרי, ולהתחיל משם".

נכון, זה לא הסברה. זה לדעת מי אנחנו, מי האויב ומה באמת צריך לעשות לו. המצב שאליו הגענו השבוע הוא באמת כישלון מוסרי.

 

2. ובשבוע שבו מדינת ישראל מתקשה לתחזק זיכרון של אסון נורא שאירע לפני פחות משנתיים, העם היהודי מצליח, לא רע בכלל, לשמר זיכרון של אסון נורא שאירע לפני 1957 שנים.

ואיך זה קורה? איך לא שוכחים במשך אלפי שנים את סרטוני הזוועות של ירושלים, בהתעטף עולל ויונק ברחובות קריה? איך אפשר לא רק לציין מדי שנה את תאריך החורבן, אלא להיכנס למצב של אבל אישי על אסון לאומי מלפני דורות? התשובה: באמצעות הלכה "יבשה". מדהים כמה ההלכות הכאילו־טכניות משפיעות על הרגש שלנו: לא אוכלים בשר, לא שותים יין, לא מתחתנים, לא מתגלחים, לא שומעים מוזיקה, לא קונים דברים חדשים וכו' וכו' – וזה עובד. בזכות ההלכה, ורק בזכותה, אנחנו מצליחים להעביר מדור לדור את האבל על החורבן.

כדאי לזכור את זה ביחס לכל הערכים החשובים של חיינו. רבים מדברים בימים אלה בשבח המסורתיות. מסורת זה דבר נפלא. מרגש. מחבר. אבל בשביל לשמור אותה, בשביל להעביר אותה דור אחרי דור, צריך הלכה. חייבים הלכה. מותר, אסור, אסור, מותר. כי מן ההלכות האלה ייבנה מקדש.

 

3. ועוד דבר אחד שקשור לימים האלה, ימי בין המצרים. זה רק נדמה לי או שהשנה שומעים הרבה פחות דיבורים נגד שנאת חינם?

מוזר. הרי למרות שבגמרא נכתבו כמה וכמה סיבות לחורבן בתי המקדש – למשל חילול שבת, ביטול קריאת שמע, פגיעה בלימוד התורה של ילדים, ביזוי תלמידי חכמים ועוד – אנחנו רגילים לשמוע בכל שנה בתקופה הזאת שוב ושוב רק על דבר אחד, רק על סיפור אחד: "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". ולכן כמה אנחנו צריכים להילחם בשנאת חינם. שנת חינם היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. ותמיד מחברים את זה לאקטואליה, לשיח הציבורי, הפוליטי.

אז איך דווקא בתקופה שכל כך מלאה בשנאה בין הציבור הדתי־לאומי והציבור החרדי, פתאום נשכח העניין ש"אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם"? למה השנה, ערב תשעה באב, אין מודעות מעוצבות היטב שמזמינות לערבי הידברות ופיוס – עם החרדים?

אני זוכר איך בזמן ממשלת בנט דיברו כל הזמן, הטיפו כל הזמן, לא רק בימי בין המצרים אלא בכל עונות השנה, על אגדות החורבן, ועל שורפי האסמים, וכמה צריך ללמוד את הלקח ולהתאחד (עם מנסור עבאס!), ופתאום עכשיו – שום דבר.

מתי שמעתם לאחרונה את המשפט "מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם"? אני לא שמעתי מזמן. אולי בגלל שהפרשנות העכשווית שלו, בימי בין המצרים 2025, בעצם אומרת ש"מוטב שניכשל באהבת חרדים מאשר בשנאת חרדים". מה, יכול להיות שהרב קוק התכוון גם אליהם?

לא, אין מצב. הוא דיבר רק על החלוצים. רק על בריוני 'אחים לנשק'. איתם נמשיך להיפגש, להתפייס ולהידבר. אותם ננסה להבין. יש בהם הרי גם דברים טובים. אבל למצוא נקודות טובות בחרדים?