החטוף מהשבי: "3 גרעיני פלאפל ביום, אני על סף מוות"

משפחתו של החטוף רום ברסלבסקי, צעיר בן 22 מירושלים שנמצא בשבי בעזה מזה כשנתיים, אישרה הערב (ראשון) לפרסם חלקים מסרטון שפורסם בסוף השבוע האחרון על ידי ארגון הג'יהאד האסלאמי. בקטעים המאושרים נראה רום כשהוא במצב של תת תזונה חריף, מתאר את תנאי השבי הקשים ומבקש נואשות עזרה.

בסרטון פותח ברסלבסקי ואומר: "קוראים לי רום ברסלבסקי. אני בן 22 מירושלים, אסיר של סראיא אל קודס (הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלמי). אני כבר שנתיים נמצא פה בעזה".

לאחר מכן, הוא מוסיף: "אני סובל פה סבל שלא נראה טוב. בכף רגל. אני לא מצליח לעמוד וללכת לשירותים. אני לא מצליח. נגמר לי האוכל והשתייה. אם לפני כן היו נותנים לי קצת, טיפה, היום כבר אין כלום".

עוד באתר:

התיעוד שריגש המונים

מרגיש את החורבן: ילד קטן מתייפח בבכי

אבי יעקב

רוכב על גלי השנאה

בט' באב, יאיר לפיד מכליל: "לחרדים מותר הכול"

אלי יעקובוביץ

גלריית ענק

בכותל, מירון ומאה שערים: יושבים על הרצפה ומקוננים

נתי קאליש

בית המקדש השני

הפלגה במנהרת הזמן; מתחת לכותל: הרב פנגר בסיור מרתק

הרב יצחק פנגר

בהמשך תיאר ברסלבסקי את מצבו הפיזי הקשה: "שלושה גרעיני פלאפל, זה מה שאכלתי היום. שלושה גרעיני פלאפל. אתמול אכלתי אולי, בקושי צלחת אורז. אני לא מצליח לנשום. אני לא מצליח לחיות".

בשלב מסוים פונה החטוף בבקשה נואשת: "אתם חייבים לעצור את מה שאתם עושים פה. מה נסגר אתכם? מה הולך אתכם? למה אתם עושים לנו את זה? תכניסו אוכל. אני חי על פחות מליטר מים. אני שרוע על המיטה, על המזרון 24 שעות ביממה. אני על סף מוות".

ולבסוף, הוא מוסיף בקול חלוש: "ואני בטוח שכמו שאני, כל האסירים האחרים באותו מצב נפשי ובאותו מצב גופני. אני בטוח בזה. בבקשה תעצרו את הגיהנום הזה שבו אנחנו נמצאים. בבקשה תעצרו את הסבל הזה שאנחנו נמצאים בו. רק תתנו לנו אוכל. אם לא בשביל רצועת עזה, אז בשביל החטופים. בבקשה תכניסו לנו אוכל ושתייה".

אמו של רום, תמי ברסלבסקי, הביעה כאב עצום עם שידור הסרטון ואמרה: "ניסיתי להדחיק את המציאות אבל כשצפיתי בסרטון המציאות היכתה בי. כששומעים אותו, אומר את הדברים בקול, זה הופך לאמת למרות הקושי להאמין".

עוד הוסיפה האם: "הסיוט שרק פחדתי לדמיין, אמיתי. הפחד שבו אנו חיים הפך להיות מוחשי מתמיד וחשוב שכל העולם יראה למרות הקושי האישי שלי להציג בפומבי את רום שלי במצב הקשה בו הוא נתון".

בכאב לב, תיארה תמי ברסלבסקי את תחושותיה: "מעולם לא ראיתי את בני ככה. רום לא צועק או כועס, מדבר בשקט, בקול חלש כמו אדם שקיבל את העובדה שאין כבר על מה להילחם וייתכן שלא ייצא משם מחיים. אומרים שכאשר המילים נגמרות, הדמעות מדברות. רום, חיים שלי, אני בוכה איתך".

לבסוף סיכמה האם את תחושותיה מול תמונת בנה מהשבי: "בסרטון הקודם ראיתי את רום אומר דברים קשים אבל עדיין ראיתי ניצוץ של תקווה ואמונה בעיניים. אמונה ואמון שהוא נתן בקדוש ברוך הוא, בי, בהנהגה, בעם שנחזיר אותו הביתה. בסרטון הזה העיניים שלו כבויות, הוא חסר אונים וגם אני. רום שלי, אני מביטה לך בעיניים ורואה את האכזבה, את שברון הלב שלך. מקשיבה לקולך ושומעת את הכאב. אני לא יודעת מה יקרה, אבל אני עושה ואעשה הכל כדי להוציא אותך משם ולא אפסיק עד שתחזור הביתה".