
במסר של עוצמה, אחדות והתחזקות רוחנית, הגיע לסיומו מחנה "בני תורה – ברכת מרדכי", אשר איגד תחת קורת גג אחת בקמפוס המרהיב בשעלבים כ-600 בני עליה. המחנה הקיים כבר למעלה מ-60 שנה ושהפך לשם דבר בעולם הישיבות, שם לו למטרה להעמיק את איכות עבודת השם בקרב הבחורים, תוך הרחבת שורות לומדי התורה. המשתתפים, מחציתם בני ישיבות ממיטב הישיבות הגדולות בארץ, יצרו פסיפס מרתק של עולם התורה המתחדש.
מעמד הפתיחה, שהתקיים ביום שלישי, היווה הצהרת כוונות ברורה. נשיא המחנה ראש ישיבת עטרת ישראל הגאון רבי בן ציון אזרחי, נשא נאום נלהב בו הבהיר לרשויות המשפט כי ניסיונותיהם לפגוע בעולם התורה נידונו לכישלון, וכי קול התורה ימשיך ויתעצם דווקא מתוך האתגרים.
מיד אחריו, התקבל אורח הכבוד, מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף, בריקודים סוערים לכבודה של תורה. בדבריו הורה לבחורים שלא להירתע כלל מהצווים הנשלחים אליהם, אלא לבטלם כלאחר יד, מתוך הבנה כי לימוד התורה הוא חובתם העליונה. את המעמד חתם בברכתו הגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן שבירך את כל המשתתפים שיעלו מעלה מעלה במעלות התורה.
עוד באתר:
השבוע היה גדוש בדברי הדרכה וחיזוק. ביום רביעי, זכו הבחורים למשא מיוחד מפי הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון. לאחר דבריו, הוא הקדיש זמן יקר לסיור מעמיק ברחבי המחנה, שוחח אישית עם הבחורים והשתתף עמם ברבי-שיח, מה שהעניק להם הזדמנות נדירה למגע בלתי אמצעי.
הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי חיזק בדברים את באי המחנה והדגיש את חשיבות מעלת לומדי התורה דווקא בעת הזו שהמים הזדוניים מאיימים לשטוף את עולם התורה. הרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן בר והראשון לציון נשאו דברים בפני באי המחנה והעלו זיכרונות מימיהם כבחורים במחנה בני תורה.
לצד ההתעלות הרוחנית, נהנו הבחורים גם מפעילות גשמית מהנה. ביום חמישי הם יצאו לפעילות אתגרית בפארק המים "אקווה כיף" בכנרת. מיד לאחר מכן התקיימה הופעה מרהיבה של גדולי הזמר החסידי בערי וועבר, שמוליק סוכות ויואלי דיקמן את ההופעה ואת המחנה הפיק במקצועיות ובהצלחה גדולה המפיק אריאל כהן.
ביום שישי, נשא דברים במחנה הגאון רבי שלום בער סורוצקין, שהסביר כי ההגנה האמיתית היחידה על עם ישראל נובעת מכוחה של התורה.
בשעת רעווא דרעווין של מוצאי שבת, כמיטב המסורת רבת השנים הנהוגה במחנה "עטרת ישראל" מזה למעלה משישים שנה, התכנסו מאות הבחורים לרגע של התעלות רוחנית. את המעמד המרכזי פתח ראש הישיבה, הגאון רבי בן ציון אזרחי, שנשא שיחה נרגשת ומעמיקה.
בדבריו, עמד ראש הישיבה על תפקידו הנעלה של בן התורה בעולמנו, על הערך העליון של לימוד התורה ועל החובה לקבוע את הישיבה כמרכז החיים וכערך עליון המעצב את אישיותו של האדם. הוא הרחיב על כך שהישיבה אינה רק מקום לימוד, אלא בית יוצר לנשמות, והדגיש את החשיבות של כל בחור ובחור למצוא את מקומו ולהתעלות בו.
מיד לאחר שיחתו המעוררת, הוקרנה בפני קהל הבחורים "הצעקה" הנודעת והמפורסמת של אביו, מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל. "יצחק אלחנן שמאלה" קולו הנרגש והבוער באהבת תורה של מרן זצ"ל, הקורא להתחזקות ולהתמסרות מוחלטת לעולם התורה, הותיר רושם עז על המשתתפים ויצר אווירה מיוחדת של התעוררות וכיסופים.
השילוב העוצמתי בין דבריו של ראש הישיבה לבין צעקתו הנצחית של אביו זצ"ל פעל את פעולתו. האווירה במחנה הייתה מחשמלת והביאה להתעוררות גדולה מצד משתתפי המחנה שהביעו את שאיפתם ללמוד בישיבות הקדושות ולהקדיש את חייהם לעלייה בתורה וביראת שמים. עם סיום המחנה הודו המשתתפים לנשיא המחנה ראש הישיבה הגרב"צ על המשך המסורת של מחנה בני תורה.