המלך נחרד: ציור פניו של משה רבינו חשפו את תכונותיו

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: (כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: דברים יא-כו-כח.

שאלות:

א} והקשה האור החיים דברים פרק יא פסוק כו ראה אנכי נותן וגו'. למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה, והוא מה שהקשו המפרשים מדוע פתח הכתוב בלשון יחיד "ראה" וסיים בלשון רבים "לפניכם"?

הרוח הנושבת בציבור:

הנה בדרך כלל כאשר נפנה לאיזה אדם לפעול ולעשות למען הכלל נתקל בדחיה ופטר עצמו שהוא אינו ראוי וחסר יכולת וכישורים ואינו מתיימר לעשות דבר עבור כלל ישראל ובקושי הוא מתמודד עם צרכיו ובני משפחתו ואינו מסוגל יותר מכך לעשות ופוטר עצמו בטענות כאלו ואחרות ובלבד לא לתבוע מעצמו להתאמץ, אולם התורה מלמדת אותנו שאין הדבר כך אלא כל אדם הוא יחיד בדורו וכל יחיד ויחיד יש בכוחו ויכולתו להשפיע על הכלל ואסור לשום אדם לזלזל בעצמו כי אין המדד של הקב"ה נמדד לפי הבנת בני אדם שככל שהדבר גדול ומרשים ובעל השיגים גדולים ותוצאות גדולות יגדל ערך פעולתו, אלא כל אדם ואדם נמדד לפי היכולות שלו ויתכן מעשה קטן שהוא גדול מבחינת אותו אדם ויכולותיו יחשב כמעשה הגדול ביותר ויש בכוחו להשפיע על כלל ישראל, ולכן חייב כל אדם למצות ולנצל את יכולותיו.

איך גדל הרב עובדיה להיות מיוחד בדורו:

הרב עובדיה יוסף בהגיעו לגיל בגרות לקחו אביו לעזור לו בחנותו, אולם הרב חשקה נפשו בתורה ותבע מעצמו להיות גדול הדור, והיה מבקש מאוד לפוטרו ממלאכה זו ולאפשר לו לשקוע בלימוד התורה, את גודל חשקו בתורה גילה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל שכיהן באותם ימים כראש ישיבת פורת יוסף המעטירה, והיה הגדול שבדורו, והוא בא לאביו וביקשו להחליפו עם הרב עובדיה הצעיר, הוא יעבוד בחנות והרב עובדיה ילך ללמוד בישיבה, בשמוע אביו ר' יעקב דברים אלו הבין כי בנו נועד לגדולות וויתר עליו ופטרו מעבודת יומו, אולם עם כל זאת התחייב הרב עובדיה לעזור לאביו בכל יום השכם בבוקר עד תחילת הלימודים בישיבה, אולם אהבתו ללימוד התורה היה כה אמיץ וחזק עד שתוך כדי עבודתו בחנות היה חוזר ומשנן את לימודו, עם הזמן כשהלקוחות הבינו היכן נמצא באמת ראשו של הממונה בשעות אלו על החנות, התחילו דברים להעלם מהחנות, אז כבר הבין אביו שגדול הנזק מהתועלת שהביאה עזרתו של הרב, ושיחררו ללימודיו במשך כל שעות היום. ואז יכול היה הרב לשקוע בעולמה של תורה בישיבת "פורת יוסף" ששכנה אז בין חומות ירושלים העתיקה, ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה קירבו אליו מאוד, ואף התבטא כי אילו לא קמה ישיבת "פורת יוסף, אלא כדי להוציא את הרב עובדיה יוסף, היה הדבר כדאי.

כל אדם יחיד בדורו:

והנה נקדים שאלות יסודיות של הרמב"ם אשר שואל א. מדוע הקב"ה ברא את האדם יחידי בעולם הרי יכל לברוא רבים בבת אחת? ב. מדוע לכל אדם יש פרצוף שונה מחברו ואין פרצוף שדומה לחברו? ומשיב הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק יב וז"ל בא"ד לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא, הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו, לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם ע"כ. ללמדנו א. שהקב"ה בכוונה ברא את האדם יחידי בעולם ולא ברא רבים ביחד, בכדי שנבין שכל אדם כדאי לברוא בשבילו את כל העולם, ב. וכן כל אדם עם פרצוף אחר כי כל אדם הוא יחיד בדורו ויש לו תכלית בפני עצמו שהוא יכול להיות בו גדול הדור ולזכות הרבים מה שאחרים לא יוכלו לעשות, וכאשר אפשר לראות מהמציאות שיש אנשים אשר עושים חיל לכלל ישראל למרות שאנכי זוכר כיצד התחילו מדבר פעוט והלכו ועלו עד שנעשה הדבר בקני מידה ארצי ועולמי, אך הכל תלוי באדם שידע להעריך את הכלים שהשם יתברך נטע בקרבו וינצל אותם ועל ידי זה יגיע לתכליתו.

אברהם אבינו סמל ודוגמה לחולל מהפך בעולם:

כסמל ודוגמה אברהם ושרה כדברי הנביא ישעיה שקראנו בהפטרה שבוע שעבר (ב) הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם וגו' ישעיהו פרק נא פסוק ב. כוונת הנביא בזה לומר שהדמות לחיכוי הם אברהם ושרה שהיו ראש וראשון שמימש את יכולתיו וכישוריו למרות שזה היה נגד כל העולם, אברהם אבינו ושרה אמנו קירבו אנשים רבים לאמונה בבורא העולם וחינכו את בני דורם לנהוג בדרכי מוסר טובים וישרים, כמסופר בתורה שהם "עשו" נפשות, שהכוונה לעשיה רוחנית "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". שזו היתה פעולה אדירה ויוצאת דופן, העולם כולו סגד לפולחן העבודה-זרה ואמונות טפלות, ונהג בדרכים עקלקלות ולא מוסריות, ואברהם אבינו היה אחד ויחיד שהחל להאמין בבורא העולם ולנהוג בדרכי המוסר והצליח לחולל מהפכה עולמית ולהחדיר את האמונה בכל פינה בעולם, וכך הוא שינה את פני העולם כולו, עד עצם היום הזה, קרוב לארבעת אלפים שנה לאחר אברהם אבינו, האמונה שהוא נטע בעולם חיה וקיימת! וגם בדור שלנו למרות העוצמה, המדע, והשפע, מליארדים של בני אדם מאמינים באמונה שלימה בה', ועל אחת כמה וכמה עם ישראל כולו מאמין בה' ודבק באמונתו הטהורה, והכל התחיל על ידי אדם אחד ויחיד, שחולל מהפכה אמיתית בעולם כולו לנצח נצחים!!! לכן, שמו "אברהם" נוטריקון של שלוש מילים: "אב המון גויים", שהוא נעשה "אב" מורה דרך ומנהיג ל"המון גויים", לכל גויי העולם לדורי דורות, על שם שנטע בעולם כולו את ההכרה באמת האלוקית הקדושה. וזאת למרות שהיה לו כל התירוצים לחמוק ולפטור עצמו מהדבר בטענה שיאמר בליבו איך אוכל לפעול נגד כל העולם ולהיות בודד במערכה ולחולל מהפכה, אולם אברהם ושרה לא הסתכלו על הסובב ולא רפו ידיהם מלפעול ולחולל מהפך בעולם ולכן הצילחו, והם סמל ודוגמה לכל אדם ואדם כי מעשה אות סימן לבנים.

איך משה רבנו הפך למנהיג:

ובזה נבוא לבאר את דברי משה רבנו בפרשתנו ונקדים נביא את אשר הובא בתפארת ישראל [יכין] מסכת קידושין פרק ד משנה יד אות (עז) מצאתי כתוב דבר נחמד שכשהוציא משה רבינו ע"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי א' וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו, וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך, וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לפשוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומדותיו, ובמה כחו גדול, וישיבו כל החכמים יחדו אל המלך ויאמרו, אם נשפט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה, ויקצוף המלך מאד ויאמר, מה זה, הכי תתעללו בי, הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול, ויחרדו האנשים מאד, וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו א"ע הצייר והחכמים, כל א' בחסרון ידיעת חבירו, הצייר אמר, אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם, והחכמים גללו כל החסרון על הצייר שלא צייר תמונת משה כהוגן, והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהן יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלהים מרחוק וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו, ויבט והנהו כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד, וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלהים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו, ויאמר עוד, בי אדוני איש האלהים, הנני קודם ראותי פניך פני אלהים אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת הפנים ואין דוגמתם, אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת לציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני, ויתעוני מאז בהבליהם, ויען משה איש אלהים ויאמר, לא כן, גם הצייר, גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם וחכמתם, אולם דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם, ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם, אמנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת עכ"ל.

ביאור דברי משה רבנו:

אחר הדברים האלה נבין היטב את דברי משה רבנו התחיל בלשון יחיד כיון שהוא דיבר לכל אחד ואחד שהוא יחיד בדורו ויכול לחולל מהפך בדורו, וממשיך ואומר להוכיח את דבריו "אנכי" כוונתו בזה לומר שהוא ישמש כדוגמה, אתם רואים אותי נותן היום לפניכם ומנהיג אותכם, למרות שמצד תכונותי ומידותי לא שייך להיות מנהיג, אולם למדתי מאברהם אבינו שפעל ועשה נגד כל העולם והצליח, כך אני עבדתי על עצמי לתקן מידותי עד שאני מנהיג שלכם וממני תלמדו.

איך הרמב"ם הפך לפאר עם ישראל:

ואכן כך מסופר על הרמב"ם הובא בספר סדר הדורות אגדה על אביו של הרמב"ם שחשקה נפשו בתורה ולא רצה להתחתן עד שחלם כמה פעמים שבת זוגו היא הבת של הקצב מעיר פלונית וכיון שראה בכך מסר שמיימי הלך ואכן התחתן עם בת הקצב אך היה לו צער בליבו אים מתחתן עם בת עם הארץ ומה יהיה עם הילדים וחינוכם. ולצערנו כאשר ילדה את הרמב"ם נפטרה. הילד משה גדל ולא הראה שום חיבה ללימודים, וגם היה קשה הבנה, וכל עמלו של רבי מיימון לנטוע בלב בנו אהבה ללימודים ולגדלו לתורה עלה בתוהו. רבי מיימון הצטער על כך צער גדול וחשב בלבו: כיצד אירע שתכונת האם שהיתה בתו של עם הארץ, הכריעה יותר מכל זכות אבותיו שלו שהיו גדולי תורה מדור לדור, והרי תורה מחזרת על אכסניא שלה! וגם תכונות נפשם העצומים למה לא עברו אף הם אל בנו משה. הנער משה אף הוא היה מדוכא ומעונה מגערות ונזיפות אביו שהוכיחו כל הזמן על בך שאינו לומד, והוא היה מוצא לו מפלט מהעינויים האלה בעזרת הנשים שבבית הכנסת שבימות החול היה ריק ממתפללים, ושם היה שופך את לבו ואת מר שיחו לפני ה' אבי היתומים, ואז רווח לו. רבי מיימון כגודל אהבתו ורחמיו על בנו משה, בך גם גדלה מרירותו וצערו על אודותיו, ופעם בגבור עליו היאוש ממצב בנו, קרא אל הנער במר נפשו: "אללי לבושת ולחרפה נוצרת מבת הקצב". למשמע דברים אלה לא היה יכול הנער לשאת יותר את עלבונו עזב את בית אביו וברח ונעלם, בדרך הוא מירר בבכי על מצבו והחליט לשנות ולנצל את כישוריו ובהתעטף עליו נפשו, נרדם ושקע בשינה וכשהקיץ משנתו הוא חש כי רוח אחרת מפעמת בקרבו, ומיני אז הפך לאיש אחר עד שנהיה הרמב"ם. באים לקורדובה מערים וארצות אחרות. פעם אחת ביום השבת אחר הצהרים, עמדו בל גדולי התורה שבעיר ובתוכם ר' מיימון ושאר בני הקהילה, ושמעו דרשה של דרשן צעיר ביותר, והם הוקסמו מהדברים הנפלאים ששמעו באותה דרשה, והכל השתוממו על חכמתו הגדולה של הדרשן, ובאשר סיים אותו דרשן את הדרשה והוא הסיר את טליתו מעל פניו, הכירו הכל שזהו בנו האבוד של ר' מיימון, והאב נפל על צוארי בנו, ובנו על צוארי אביו.

סיפור על החזון איש:

פעם הציע חה"כ שלמה לורנץ לחזון איש להקים ישיבה מיוחדת לכישרוניים שמהם יצאו גדולי ישראל, אמר לו החזון איש גדול הדור אינו תלוי רק בכישרונות ולכן כל תלמיד הוא ספק גדול הדור.

עוד סיפר הרה"ג נסים קרליץ זצ"ל רגיל רבינו לספר על החזון איש: "החזון איש לימד אותי איך צריך לנצל את הכוחות גם בעת חולשה. היה זה לאחר שהחזון איש היה חולה, כשהתחיל להתרפא ועדיין היה חלש. הוא לקח אותי עמו וניסה ללכת לבקר את אמו ע"ה. על אף חולשתו הוא התאמץ והלך לאט לאט, וגם עלה וטיפס מעלה אחר מעלה. ואמר אז 'אם לא עושים לא מגיעים. אבל אם עושים אפילו שעושים לאט בדרך כלל מגיעים'. "בתחילה חשבתי שהחזון איש מתכוון אלי, אך אחר כך ראיתי שגם הוא עצמו נוהג כך "היה זה בתקופה שהרופאים אסרו עליו את הדיבור עקב חולשת הלב. שהיתי בביתו כל יום כמה שעות. יום אחד ביקש ממני לקחת מחברת ולכתוב ממה שנתחדש לו בלימודו. ביום הראשון הקריא רק כמה מילים וכתבתי שורה אחת, וביום השני הוסיף שורה נוספת, וכן הלאה. עד שבסוף יצא 'סעיף קטן' בחזון איש" (שבת נ"ח סק"ט ד"ה סי' שכ"א("

דברי הרה"ג רבי חיים שמואלביץ זצ"ל על כוחו של יחיד:

וראיתי בשם הרה"ג רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר דיבר באחת משיחותיו על כוחו של יחיד הוא הזכיר את דברי רש"י על המלים ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו במדבר כ"ב כ"א. מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה שחבש הוא בעצמו, אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו'. ואמר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל כאן מתחולל מאבק אדיר בין בלעם לאברהם הם נלחמים זה מול זה ומעשהו של אברהם שמתוך אהבתו לקב"ה הלך לקיים את ציוויו ולהקריב את בנו הציל אותנו את עם ישראל מהסכנה שריחפה עלינו מכוונתו של בלעם. ומה פירוש כבר קדמך אברהם, לכאורה ניתן להסביר זאת בפשטות שאברהם קדם לבלעם בארבע מאות שנה ומי שהוא ראשון כוחו גדול יותר, אך ניתן לפרש זאת בצורה אחרת על בלעם נאמר ויקם, ואילו על אברהם וישכם ומשמעות וישכם קם מוקדם יותר מאשר ויקם, כלומר אברהם קם מוקדם יותר מבלעם ומה משמעות הדבר אדם משכים לקום כדי לעשות את מה שחביב עליו כשם שמצוי אצל ילדים המקדימים לקום ביום של טיול לעומת יום לימודים רגיל . אברהם קם לפני בלעם זאת אומרת אהבתו לקב"ה היתה יותר חזקה משנאתו של בלעם לעם ישראל שניהם נהגו במסירות חבשו הם בעצמם אך כוחו של אברהם היה גדול יותר וזהו כוחו של היחיד כשיש לאדם מסירות רבה כוחו הוא עצום בכוח זה הוא מהווה עוגן הצלה ומסוגל לבצע מהפכות רוחניות אדירות וכל שמסירותו ואהבתו גדולות יותר כן כוחו חזק יותר כך אמר הרב חיים שמואלביץ זצ"ל. ואכן יש לכך דוגמאות בתורה המוכיחות מה גדול כוחו של היחיד במהלך ההיסטוריה הוכח כי תופעות גדולות בעולמנו חיוביות אך גם שליליות התחילו מיחידים. אחת הדוגמאות החיוביות הנפלאות מהווה מרת שרה שנירר ע"ה שנוכחה במצב הירוד של חינוך בנות ישראל בפולין ולבדה בלי ארגון ובלי מסגרת החלה ללמד לימודי יהדות לקבוצה של בנות היתה זו קבוצה של עשרים וחמש ילדות וממנה צמחה המערכת העצומה של בתי ספר לבנות הקיימת בסייעתא דשמיא בכל העולם היהודי בית יעקב.

דבר בית הלוי השפעת מעשה של יחיד הוא על כל העולם כולו:

אדם המקיים מצוה הרי הוא משפיע בכך השפעה טובה על העולם כולו ובזה מבאר הבית הלוי' דברי הגמרא חגיגה ט"ו זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. לכאורה לא מובן איך יקרה כדבר הזה שהצדיק יזכה בחלק חבירו במה שלא עמל בו וכן להיפך מדוע יתחייב הרשע בדבר שלא חטא בו, אך ביאור הדבר כי יתכן שיבוא הצדיק לעולם האמת וימצא לפניו המון המון מעשים הנחשבים לזכותו יתמה ויאמר הרי לא עשיתי את כל המעשים הללו מהיכן באו כל אלה לחלקי, וכן הרשע עשוי להיות מופתע מריבוי מעשים רעים המיוחסים אליו, יתברר להם שכל זאת הגיע להם בגין השפעות שהיו למעשיהם על העולם כולו, לכן הצדיק נוטל גם מחלק חבירו שהושפע ממנו לטובה והרשע נוטל מחלקו של חבירו שהושפע ממנו לרעה. מכאן נשכיל להבין מה רב ערכו של כל מעשה מצוה הן במצוות שבין אדם למקום והן במצוות שבין אדם לחברו מה רבה ועצומה זכותו של מקיים המצוה ואפילו אם הוא נער צעיר שבעשותו מצוה כל שהיא הוא מביא תיקון וקדושה לעולם כולו, מאידך גדול ונורא הוא הפגם שבכל חטא שעל ידו נגרם קלקול בבריאה וממנו מתפשטת טומאה בכל העולם, וההשפעות האלו הן לטובה והן לרעה לא על הבריות לבד הן כי אם גם על החי על הצומח ועל הדומם הבריאה כולה נתונה להשפעות של כל יחיד ויחיד אכן מה גדול הוא כח המעשה של האדם.

מעשה עם הגר"ח שמולוביץ כוחו של יחיד בזמננו:

רבי חיים שמואלביץ זיע"א סיפר באחת משיחותיו שבמלחמת ששת הימים הוא שהה באחד המקלטים שליד הישיבה היה זה מקום קטן ושהו בו מאתים איש היה דחוס מאוד וכולם פחדו ההפגזות היו כבדות ביותר פצצות ופגזים נפלו ללא הרף פחד מוות כולם כבר קראו שמע ישראל, הערבים היו כמרחק של כמה מטרים משם, לפתע קמה אשה אחת פרצה בבכי נרגש ואמרה בקול רם ליד כולם רבונו של עולם בעלי עזב אותי וברח לאמריקה לפני שנים רבות כבר למעלה מעשרים שנה שאני עגונה בלי מזונות בלי גט אין לי כסף לחתן את הבנות ואף על פי כן למרות העוול הגדול שגרם לי אני מוחלת לו בלב שלם, אף אתה רבונו של עולם מחול לבניך, מיד הפסיקו ההפגזות ואמר רבי חיים שמואלביץ שברור לו כשמש שתפילתה של אותה צדקת התקבלה לפני כסא הכבוד ובזכותה הפסיקו ההפגזות.

וכן הלל כיצד אמר אם איני כאן מי כאן:

ונקדים שמצינו במסכת סוכה דף נג ע"א תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן. והקשה בשו"ת המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה כיצד יתכן שיאמר בלשון כזו אשר פוגעת ומזלזלת ביתר חכמי הדור כאילו אינם כלום? ובפרט הלל הזקן שאמר מאי דסאני עלך לא תעביד לחברך סותר את דבריו? עיי"ש מה שתירץ, ובזוהר פירש שכוונת הלל על השכינה וכפרש"י, ובתוספות בשם הירושלמי שכוונת הלל על ישראל.

אם שנים הן אני ובני הן.

עוד מבואר במסכת סוכה דף מה ע"ב ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן, אני ובני מהן, אם מאה הם אני ובני מהן, אם שנים הן אני ובני הן. ופרש"י שם וז"ל לפטור, בזכותי אני סובל כל עונותיכם, ופוטרן מן הדין. יותם בן עוזיהו, צדיק היה, ועניו יותר משאר מלכים, וזכה בכיבוד אביו, ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א), שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ, כדכתיב (מלכים ב טו), ויותם (בנו) [מסורת הש"ס בן המלך על הבית] שופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו, וכל דינין שהיה דן, אומרן בשם אביו. ועד סופו, עד שיכלה העולם. ראיתי בני עלייה והן מועטין, רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה, כת המקבלין פני שכינה, מועטים הם.

דברי הזוהר במאמר רשב"י שטען כיון שהוא נמצא בעולם אינו חרב:

עוד מבואר בזוהר השמטות כרך א (בראשית) דף רנה ע"א: פעם אחת יצא רשב"י וראה שהעולם חושך ואפילה אמר לבנו רבי אלעזר בא נראה מה הקב"ה רוצה לעשות בעולם, יצאו וראו מלאך שדומה להר גדול ומוציא מפיו שלושים שלהבות אש, שאל אותו רשב"י מה אתה רוצה לעשות, והשיב המלאך שהקב"ה שלח אותו להחריב העולם כיון שאין בו שלושים צדיקים, אמר לו רשב"י אני מבקש ממך תלך לקב"ה תודיע לו שרשב"י נמצא בעולם, הלך המלאך ואמר לקב"ה גלוי וידוע לך שרשב"י בעולם, למרות זאת לך תחריב את העולם ואל תשגיח בו, ראה אותו רשב"י שחזר להחריב אמר לו אני גוזר עליך ללכת מיד ואם לא תלך אני יגזור עליך שלא תוכל יותר לעלות לשמים, ולכן תאמר לקב"ה אם אין שלושים אולי יש עשרים ואם אין עשרים אולי יש עשרה ואם אין עשרה יש שניים אני ובני הם ואם אין שניים אני נמצא בעולם, יצאה בת קול מהשמים אשריך רשב"י שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל שנאמר (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה:

שאלות על דברי רשב"י:

א} ויש לשאול על דברי רשב"י שנראים דבריו ח"ו כגאווה שמתגאה בעצמו שהוא המיוחד יותר מכולן? ב} זאת ועוד שמשפיל את כל הדורות האחרים היתכן? ג} ועוד יש לשאול כיון שיכול לפטור העולם מהעונש מדוע לא פטרן וכי מי עיכב בידו?

ונלע"ד שהלל ורשב"י תבעו מעצמם להיות יחידים בדורם:

ונראה לבאר ביאור נוסף לפי מה שהקדמנו יובנו הן דברי הלל והן דברי רשב"י שהן תבעו מעצמן שהם הכל וכל העולם נברא בשבילן וביכולתן לקיים את כל העולם ואף לפוטרן מעונש, היינו שהוא תובע עצמו להגיע לדרגה כזו גבוהה שיוכל לפטור את כל העולם. נמצאנו למדים מהתנאים הלל ורשב"י שחייב כל אדם לתבוע מעצמו לנצל את כשרונותיו והיכולות שלו לפעול למען הכלל, ואסור לאדם לפטור את עצמו בטענה שהוא אינו מסוגל כי חייב כל אדם לומר שבשבילו נברא העולם היתכן שאם היה יחידי בעולם יאמר שאינו יכול ודאי שהיה תובע מעצמו כיון שאין לו על מי לסמוך, כך גם במצב הזה שישנם רבים איתו חייב לתבוע מעצמו שהוא פרצוף מיוחד שאין לו שני ויכול לחולל מהפכה בעולם באחד הנושאים שמטיב עם הכלל וללכת בדרכי השם יתברך כי לכל אחד יש יכולות לפעול ולעשות חיל רק צריך את הרצון והמוטיבציה ובזה ינצל את חייו לתורה ולזיכוי הרבים.

מעשה עם החפץ חיים במעלת המזכה את הרבים:

מספרים על יהודי שהיה מחזיק ישיבה ולכן עיסוקו היה לאסוף כסף אלא שבערוב ימיו החליט שגם הוא צריך ללמוד קצת ולכן רצה להפסיק מעיסוקו ולשבת ללמוד, אלא שהחליט להיוועץ בחפץ חיים על כך, לאחר שהציע את שאלתו שאלו הח"ח שהיה אז בשנותיו האחרונות קנית נעליים חדשות, היהודי חשב שרח"ל הח"ח הזדקן וכבר אינו מדבר לעניין אבל בכל זאת מפני כבודו ענה שאכן קנה, המשיך הח"ח לשאול היכן קנית אצל סנדלר או בבית חרושת, ענה היהודי בבית חרושת כי שם זול יותר, אם כך הסנדלר צריך להיות מיליונר כי אם בעל בית החרושת המוכר בזול הוא עשיר כל שכן הסנדלר המוכר ביוקר צריך להיות עשיר מופלג, תמה היהודי על הקל וחומר הלא בבית החרושת מכינים עשרות זוגות ביום והסנדלר מכין זוג אחד בכמה ימים, ענהו הח"ח זהו בדיוק הישיבה שאתה מקיים בעבודתך היא בית חרושת לתורה בעוד שאם תשב ללמוד לבד תהיה כמו הסנדלר.

מעשה עם הרב זושא:

מסופר על רבי זושא מאניפולי אחיו של הרבי ר' אלימלך שהיה אומר אם אחרי המאה ועשרים שלי כאשר אעמוד בפני בית דין של מעלה יבואו ישאלו אותי זושא למה לא היית כמו משה רבינו, משאלה זו אינני מפחד אענה להם מיד כי אני לא משה רבינו, אם ישאלו אותי למה לא היית כמו רבי עקיבא, גם משאלה זו אינני מפחד ואומר מיד כי אני לא רבי עקיבא, אבל הרי ישאלו אותי זושא למה לא היית זושא, אוי משאלה זו אני מפחד על זה לא יהיה לי מה לענות, כי אכן זושא יכולתי להיות את הכוחות שנתנו לי לא ניצלתי את הכישרונות שהיו בי לא מיציתי עד תום לא עמדתי בציפיות שהיו לבוראי ממני אוי לי מיום הדין אוי לי מיום התוכחה על זה בכה רבי זושא מה אומר ומה אענה אם ישאלו אותי זושא למה לא היית לפחות זושא. זה מה שאומרת המשנה כאן כל המזכה את הרבים כל אדם צריך להיות בכלל מזכה הרבים הכל יחסי כל אחד לפי דרגתו וכפי יכולתו לא דורשים מאיתנו להיות משה רבינו או רבי עקיבא אך דורשים גם דורשים מכל אחד מאיתנו להיות הוא עצמו ולנצל את כישוריו ויכולותיו ובזה זוכה ומזכה בזה ובבא ומברך בשפע ברכה והצלחה.

אין דבר העומד בפני הרצון מעשה עם החת"ס:

כתב הסטייפלר זצ"ל בספרו חיי עולם ח"ב בפרק יב אות ב באמת גם מי שהוא קשה הבנה עצום אם יתאמץ מאוד בלימוד התורה יזכה לסייעתא דשמיא להיות גדול בתורה אף על פי שזה הרבה יותר מכפי כשרונו הטבעי, וכדי לחזק ידי נדכאים אעתיק מה שכתב בספר חוט המשולש תולדות החתם סופר סיפר לי דודי הגאון קדוש ר' מו"ה שמעון סופר אב"ד דקהילת קרקא בדרעזויץ בא אל זקני בעל החתם סופר נער אחד בן שבע עשרה או שמונה עשרה שנה וגילה לו שרצונו ללמוד תורה ונפשו חשקה בה, בשמוע הבחורים כן שחקו והתלו בו איך זה בר שנים כמותו אשר לא ראה מאורות מימיו רצונו לתקוע עצמו ללמוד גמרא? אולם רבם גער בהם למה זה תצחקו הלא כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד וקירב את הנער וציוה את הבחורים וקבע להם עיתים לתורה שזה ילמד עמו שעה זו ואחר שעה אחרת וכן עשו, אבל נוסף למה שהגיע הנער לגיל שבע עשרה היה לו חסרון נוסף שקשה היה לשמוע ומהיר לאבד עד שאם למדו עמו איזו משנה מאה פעמים עד מהרה היה שוכח אותה ולמחרת היתה בעיניו כאילו לא למדו מעולם, אמנם בכל זאת חשקו לתורה לא פג התמיד בלימוד ולא התייאש וכל הבא ליטהר מסייעין אותו וברבות הימים הגיע למדרגת בחור מופלג בתורה גם יראתו היתה טהורה ועלה והצליח ועשה פרי קודש הילולים והיה למדן מופלג עד שנתמנה לדיין בעיר מטרסדורף תחת כנפי רבו ואחר כך נתקבל כרב בעיר שליינינג ואחר כך נתעלה לאב בית דין בעיר נייזאף והיה תלמיד חכם גדול בתורה ובצדקות והוזכר כמה פעמים בספרי החתם סופר.

מעשה עם הנצי"ב מואלוזין:

מסופר על הנצי"ב מוולוזין כאשר הוציא לאור את ספרו העמק שאלה ערך סעודה גדולה במהלך הסעודה סיפר בהיותי ילד שמעתי פעם בהיחבא את הורי משוחחים ביניהם אודותי בשיחה זו אמר אבי לאמי מתוך בכי נסיתי כל דרך אפשרית לעניין את בנינו בלימוד אך נראה ששום דבר לא עזר לפיכך חוששני שלמרות שחלומי הגדול היה תמיד שבננו יהיה תלמיד חכם נאלץ ללמדו להיות בעל מלאכה, ורעדתי מהכאב והדמעות של אבי ומיד רצתי אליו והבטחתי לו שמאז והלאה אקדיש את זמני ללימוד תורה ואכן זה הקטן הפך למתמיד גדול שכתוצאה מכך זכה לעמוד במנהיגות עולם התורה. תארו לעצמכם אמר הנצי"ב מה היה גורלי אלמלא שמעתי את כאבו של אבי הייתי נגר או חייט וכאשר הייתי בא לאחר מותי בפני בית דין של מעלה היו תובעים ממני מדוע לא כתבתי את ההעמק שאלה, כבעל מלאכה לא הייתי מעלה על דעתי שהייתי מסוגל לעשות זאת, אולם כיום רואים אנו שתביעה כזו היתה מוצדקת, לכן הסיבה לסעודה זו כפולה על שזכיתי לסיים ספר זה, וכן להודות להשם שהוביל אותי בדרך לימוד התורה. ישנם כוחות סמויים באדם וכאשר ירצה לממשם באמת ישיג השגות גדולות עד מאוד אין דבר העומד בפני הרצון.

מוסר השכל:

נמצאנו למדים שחובתו של כל אדם לתבוע מעצמו איך להיות יחיד בדורו ולא להסתמך על אחרים ולדעת שבלעדיו אין תחליף ואין קיום לעולם וכמו שהפרצוף של כל אחד שונה מחברו למרות שיש מיליארדי האנשים בעולם אין שום דמות דומה לחברו דבר שהוא מעל הטבע והכל כדברי הרמב"ם לחייב כל אחד להפנים שהוא מיוחד ובשבילו נברא העולם, ורק כך כמו שהלל אמר אם אני כאן הכל כאן ואם לא אין כלום וכרשב"י שאמר שהוא יחיד שעליו עומד העולם כי הם תבעו מעצמם שעליהן עומד העולם ורק בדרך זו הופך את עצמו וביתו למגדל אור לכלל ולהיות מיוחד בתחומו ובמעשיו, ובהיות ואנו נמצאים בפתחו של חודש אלול ומתקרבים לימי הדין אחת העצות הנפלאות לזכות בדין אמר רבי ישראל מסלאנט שכל אדם יהפוך עצמו לאיש ציבור והכלל כי בזה דנים אותו במידת הרחמים מפני שאינו שייך רק לעצמו אלא הוא שייך לכלל ומטיב עימהם וממילא כאשר דנים אותו מתייחסים בדינו לכלל הסובב אותו ויוצא בדימוס מדינו, יהיה רצון שנזכה כולנו ממזכי הרבים ונהפוך ביתנו למגדל אור לכלל ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה.

בברכת חודש טוב ומבורך וכתיבה וחתימה טובה

החותם בברכת שבת שלום ומבורך.

הצב"י מרדכי מלכא עיה"ק אלעד