"ביקשתי סימן מה' יתברך, אתה היית השליח"

ערש"ק פרשת שופטים תשפ"ה.

לידידיי ומכרי קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' והמאמר המצורף.

ויהי אך סיימתי לשלוח את המאמר והגליון בשבוע שעבר, בו תיארתי את הענין של הכנת הספל לנטילת ידים לבא אחריך, קיבלתי הודעה ביקורתית מאחד מידידיי האמיתיים, שידידותנו מתבטאת בכך שהוא אכן יכול להגיד לי ביקורת ישירות כאשר הוא סבור אחרת ממני, ולעומת זאת, הוא יעשה כל שבאפשרותו להיטיב לי ולברכני בכל הברכות בכל הזדמנות ומכל הלב, והוא באמת חפץ בטובתי ללא פניות וחשבונות, עד כדי כך, שכאשר נחתתי בארץ הקודש לשמחת נישואי בני, הוא המתין לי עם רכבו וסייע לי בכל מה שרק נצרכתי שלא על מנת לקבל פרס.

טען ידידי בביקורתו, כי הכנת ספל מים זה דבר לא ראוי ואף יכול להיות ענין דוחה לאיסטניסטים כמוהו, שהרי מי יודע אם ילדים לא הכניסו ידים לתוך המים ששכבו על השיש וגם יש בעיה של 'מים מגולים', (אמנם עיקר האיסור הוא לשתות 'מים מגולים') והוא מתחלחל מעצם הרעיון, שישתמש בספל מים שמישהו אחר הכין עבורו, לדבריו, מים לנטילה הוא ענין אישי ואינטימי ומהסיבות הללו אף יכול להיות בזה איסור של 'בל תשחית' כי הרבה אנשים ישפכו את המים וימלאו לעצמם מחדש וכשמדובר בממון הקדש יהיה בזה גם שאלה להלכה בענייני ממונות להקדש, ועוד כמה טיעונים כיוצא באלו.

קצת הצטנפתי, לא חשבתי כלל בכיוון הזה, אני ואיסטניסטיות הם שני הפכים כרחוק מזרח ממערב, אין בי מאומה מכגון דא, אין לי בעיה עם סלט שמישהו תקע בו את הכפית שלו שהיא באמצע שימוש, גם לא אמנע ממאכל שנפל על הרצפה, אשטוף אותו כמובן אם אחשוש שהתלכלך, לא אהסס לרגע לתקוע בשופר שזה עתה מישהו תקע לפניי וכדומה.

הלא ידוע הסיפור אצל הרבי הק' רבי אהרן מבעלזא זי"ע שראה יהודי יושב בטיש וראשו נע אנה ואנה כתר אחר משהו, שאל הרבי 'מה אתה מחפש'? ענה האיש: 'כוס נקיה', החווה לו הרבי על כוס שעמדה על השולחן קרוב אליו, אמר האיש 'זה לא נקי', ענה הרבי: איך תאמר לא נקי? הלא הרגע יהודי שתה בכוס זה?

ובעיני ראיתי מעשה משעשע. על שולחן העבודה של אבי ז"ל, שהיה בחדר הראשון הפתוח לרווחה מול רח' יוסף בן מתתיהו וכל מי שהיה צריך את שירותיו במגוון תחומי מקצועיו, או ללוות גמ"ח ממנו, או סתם לעצור לשמוע מילה טובה ולהעלות חיוך על הפנים, תמיד היה, מוכן על שם סיפולוקס (הצעירים אין להם מושג מה זה) עם סודה קרה לכל מאן דכפין.

פעם אחד נכנס הרב אברהם יוסף לייזרזון (ז"ל) יו"ר החינוך העצמאי, להזמין עבודה כלשהי ואבי אמר לו את הפתגם שהיה שגור על לשונו 'מאך א' ווארימע ברכה, אויף קאלטע סודה' שתרגומו: 'תעשה ברכה חמה, על סודה צוננת', תפס ר' אברהם יוסף את ידית כוס הזכוכית בין אצבעותיו, מילא סודה (סעלצער בלע"ז) עשה ברכה והקריב את הכוס אל פיו באופן שונה מן הרגיל, דהיינו, שפתיו נגעו בחלק שמעל הידית בלבד צמוד לאצבעותיו ולא איפשהו באמצע השטח של עיגול הכוס.

שאל אותו אבי: מאי האי? ענה ר' אברהם יוסף 'הכוס הזה עובר הרבה פיות במשך היום, לך תדע אם מישהו עם חיידק או וירוס לא שתה מהכוס, לכן, אני שותה במקום שונה מכולם, כך לא אדבק מהוירוסים והחיידקים'.

עוד הוא יושב ואל הבית נכנס הר' צבי פילטשיק מחסידי סטולין, כיום הוא משב"ק הרבי מלוצק, ואבי מציע לו ג"כ לברך בחום על סודה קרה וראו זה פלא, גם הוא תופס את הידית וממלא ומברך ושותה מעל הידית שלא כדרך העולם.

שואל אבא גם אותו: מה ראית לכך? עונה ר' צבי: אני מצונן וחוששני שיש לי וירוס ואני לא רוצה להדביק את השותים אחרי.

כולנו התפקענו מצחוק והוא לא הבין מה מצחיק פה, רק כשאבא סיפר לו שנס גדול היה פה, שלא התהפכו היוצרות, היינו, שר' אברהם יוסף שתה לפניו ולא הגיע אחריו להידבק מהוירוס שהוא כ"כ רוצה להימנע מזה.

נחזור לענייננו, האיסטניס טען שאין זה הוגן למלאות את הספלים לבאים אחריו, הרהרתי לעצמי, אולי עדיף להימנע ממנהג זה, אם זה יכול לגרום לדחיה וגועל אצל אחד ממאה, הרי אין זה כדאי לעשות חסד עם האחד, על חשבון השני שנרתע ממעשה כזה.

למעשה, אינני זוכר בכל העשור, מאז שאני מוציא את הגליון שאקבל תגובה זהה, מכל כך הרבה אנשים. עשרות קוראים סיפרו לי כל אחד בסגנונו, כי הם למדו בישיבת 'כנסת חזקיהו' או בשמה המקורי 'כפר חסידים' ושם הנהיג המשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל את המנהג, שכל אחד ממלא ספל אחד של מים לבא אחריו, ובעצם, כל אחד ממלא רק ספל אחד, לחבירו, כי לעצמו תמיד מוכן ספל מלא של מי שהיה לפניו ליד הכיור.

היססתי בעצמי, אולי כדאי למלא רק כאשר אני רואה מישהו אחרי בתור, כך שגם אם הוא איסטניס, אספר לו שמילאתי עבורו ובכך ארבה אחווה בישראל, כמו שנאמר לגבי משלוח מנות ועוד עניינים בהלכה, שמטרתם להרבות אחווה בין בני ישראל.

ביום ראשון אני מקבל הודעה מיהודי באנגליה שקורא את הגליון והוא כותב לי: אשמח שתקרא את מה שקרה לי השבת ואולי יהיה טוב אם תפרסם את זה לתועלת הרבים, וכך הוה מעשה.

ניגשתי את הברז ליטול ידים לסעודה שלישית, ובעקבות מאמרך, עשיתי כדבריך ועד שאני עושה את הברכה ומנגב, השארתי את הברז פתוח והספל התמלא, הרמתי אותו לשיש ואותתתי למי שעמד מאחרי, שהכנתי את זה עבורו.

האיש שאל אותי מה ועל מה זה שחרדת לכבודי? הראיתי לו עם היד שאינני יכול לענות כי זה הפסק ואסביר לו אחר כך.

נכנסתי להיכל ביהמ"ד ועשיתי המוציא ומי מתיישב לידי? האיש שנטל ידיים בספל שמילאתי.

את האיש הזה אני מכיר לפחות 15 שנה אך אינני מכיר אותו כלל, כלומר, אנו מתפללים כל השנים באותו שטיבל, אך מעולם לא היה לי איתו שום דו שיח, איש שקט ולא מרבה לשוח, אולי 'גוט שבת' כמנהגו של עולם אך לא מעבר לזה, כעת הוא מתיישב לידי ופותח בשאלה: יש סיבה מיוחדת שמילאת לי את הספל? הבנתי מבין השיתין של דבריו, כאילו הוא אומר: שמעת משהו עלי שגרם לך לעשות זאת?

'לא ולא, עניתי, סתם מעשה טוב של ער"ח אלול' ובאינסטינקטיביות הוספתי: 'ועוד לאברך חשוב ומיוחד כמוך'.

היה נראה לי שהאיש ספקטי ולא בדיוק מאמין לדבריי, אולי בכל זאת יש סיבה נסתרת לכך שמילאתי עבורו את המים.

תשמע, אמרתי לו, יש גליון שנקרא 'מעדני הפרשה' של איזה ירושלמי קלצקין מלייקווד ושם נכתב השבוע מעשה של קבלה טובה למלאות ספל לבא אחריך, אם תרצה, אמציא לך את המאמר.

תודה שהיית השליח של ההשגחה העליונה, אומר לי האיש. אני עובר תקופה לא קלה עם התמודדות שאינני רגיל בה וקשה לי כל הסיטואציה ולקראת רעוא דרעוין הרגשתי כזה עת רצון ובמנחה ביקשתי מהשי"ת סימן שאני שווה משהו ושהוא עומד לצידי ושיתן לי את הכוחות להתמודד עם המצב.

מיד אחרי התפילה, עודני עומד מהורהר על עין המים ואתה מחווה לי בידך על המים ועוד מוסיף לי שאני איש חשוב, למרות שמתברר כעת שעשית זאת רק כי קראת בגליון מסוים על זה, אבל לי זה היה חיזוק גדול שהשי"ת עומד לצידי ולא יעזבני. תודה על שעשית שליחותך.

הסיפור של הלונדוני הזה גם היה חיזוק עבורי, כי זה אכן מעשה טוב, והאיסטניסטים – שישפכו את המים וה' הטוב יכפר.

 

וטעימה מן הגליון:

3 מתוך ההפטרות של שבעה דנחמתא מתחילין בסט מילים כפול 'נחמו נחמו' 'שוש אשיש' והשבוע 'אנכי אנכי', מה הסוד בזה?

'חלק כחלק יאכלו' איך מרומז פה שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים?

'ושלשת את גבול ארצך', מרומז כאן איך צריך לחלק את סדר היום בלימוד התורה, איך?

כל אלה ועוד חידושים נפלאים בתוך הגליון, הכל חדש תנור ראשון, טעמו וראו כי טוב.