כאשר אדם מאבד את מקום עבודתו נדמה לו שאיבד את עצמו. כל מה שבנה, כל הערך, כל ההגדרה העצמית – נעלמים ברגע. הוא עומד מול החלל הריק ושואל: מי אני עכשיו? אבל האמת היא חדה וברורה – העבודה איננה הזהות, היא רק במה. הזהות האמיתית של האדם איננה מתפרקת עם פיטורין. היא יושבת עמוק באופי, במידות, בערכים ובאמונה.
האדם עלול לחשוב שהפסיד הכול. אך אם ישאל את עצמו מה באמת נשאר בו – ימצא שם את כל התכונות שגיבש: אחריות, התמדה, יוזמה, אמונה, נדיבות. שום פיטורין לא יכולים לגזול זאת ממנו. זה הכוח האדיר – להפריד בין זהות תפקודית משתנה לבין זהות מהותית נצחית.
חז"ל גילו לנו: “לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה” – המלאכה מתחלפת, אבל השליחות נשארת. יוסף הצדיק, גם כעבד וכאסיר, נשאר בן יעקב. שלמה המלך, גם כשניטלה ממנו המלכות, נותר מלך בעצמותיו. הזהות המהותית אינה תלויה בכיסא, בכתר או במשכורת.
עוד באתר:
המסר ברור: אל תבכה על הבמה שנסגרה – שמור על השחקן הפנימי. זהו הנכס שלא ניתן לאבד. הנפילה היא לא סוף, אלא מבחן – האם תזהה את העוצמה הפנימית ותהפוך את המשבר לקרש קפיצה.
העולם אולי לקח ממך עבודה, אבל לא את מי שאתה. ואם תשמור על זהותך הפנימית – תראה שכל ירידה היא רק הכנה לעלייה עוצמתית יותר.