לידידיי ומכרי קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' ו/או את המאמר המצורף.
כשניהלתי את המסעדה במנהטן, אירע פעם ואיש אחד סיים את ארוחתו הדשנה, הוא משלם וקם ממקומו שבע רצון וניגש אלי להגיד תודה ולהביע את התרשמותו מהמקום ואז הוא שואל אותי: 'אגב, איזה הכשר יש לכם?'
בגלל שהשתדלתי לשמור על שרות לקוחות אדיב, התאפקתי מלהטיח בו: 'אקסיוז מי, עכשיו אתה שואל?'
עוד באתר:
אני נזכר בזה בשבתות, לאחר סיום קריאת התורה, כאשר הרב עולה ועושה 'מי שברך' של התוספות יום טוב, שמאחל כל טוב למי ששומר פיו שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, גם לא בין גברא לגברא. למתי אתה מכריז את זה? אתה סומך על הזכרון של המתפללים לשבוע הבא? את זה היית צריך להכריז קודם הקריאה.
אז זהו, בשבת שעברה שבתתי בעיר טאמס ריווער הסמוכה ללייקווד ומה נהניתי לראות את רב הקהילה הרב משה ראטבערג נוהג כמו ב'אקדמות', ניגש אל הבימה קודם שהכהן עושה את הברכה ומקריא בקול רם את ה'מי שברך' החשוב והמיוחד הזה.
מה עוד היה לי שם בטאמס ריווער?
כיבדו אותי לגשת לפני העמוד לקבלת שבת, לא לפני שהזכירו לי שלא אשכח לשיר על 'לכה דודי' את הניגון המפורסם 'יאקאב' של ר' יו"ט עהרליך, זה מתלבש יפה מאוד על הבתים, שווה לכם לנסות, רק בתנאי שזה ציבור שמכיר את השיר ונותן קונטרה.
התאכסנתי אצל ידידי וקרוב משפחתי ר' נחמן הי"ו, האיש ומשפחתו שבגללם בחרנו לגור בלייקווד דוקא, אחר שנסעתי לבדוק את הישובים החרדיים בארה"ב טרם היגרתי וההחלטה נפלה על לייקווד, כי ר' נחמן ומשפ' גרים שם ואנו מאוד קרובים, בעיקר הרעבעצנ'ס שלנו, שהן קרובות משפחה.
וזאת למודעי, ר' נחמן, שהוא קבלן בנין – קונסטרוקשן בלע"ז, איש מסודר בטבעו, להשערתי הוא מעולם לא קיבל דו"ח חניה, על אחת כמה וכמה דו"ח תנועה, הוא סיפר לי שפעם אחת איזה שוטר בארץ דלק עליו ועקב אחריו על הכביש הבינעירוני זמן רב, עד שנמאס לו והוא נכנס לתחנת דלק והשוטר אחריו, הוא החנה את הרכב וניגש אל השוטר ואמר לו: התבייתת על הבן אדם הלא נכון, תמשיך לעקוב אחרי וכך זה יחסוך קנסות ועגמת נפש מנהגים אחרים וקופת המשטרה תפסיד, כי ממני לא יצא לך קנס.
לכן היתה חשיבות מיוחדת בעיניי, כשר' נחמן ציטט בפניי את מה שכתבתי בשבועיים האחרונים על כך שלחתונות יש תקציב מיוחד מהשותף הגדול אבינו שבשמים והופתעתי כשהוא אמר לי שגם לו יש עובדה מעניינת בענין הזה.
ראשית, הקדים ותיאר בפני את מה שמתמיד ידוע לי, כי הוא לא נכנס להרפתקאות, וכאשר שידך את בנו בכורו, הוא ישב עם דף ועט וחישב כמה חסכונות יש לו וכמה העלויות וכמה חסר לו, והוא מסביר: ברור שיש לי אמונה ובטחון בהקב"ה, אבל ה' ברא את העולם ככה, שאני צריך לעשות את המוטל עלי ולכן אני צריך להיות ריאליסטי ולחשב מאין תבוא הישועה, אבל בתכלית, לא היה נראה לי שום אקסטרה באופק והלואות לא בא בחשבון, אם אני חייב דולר אחד, לא אוכל לישון בלילה, כזה אני וברור לי, שהקב"ה לא ינסה אותי במה שאינני יכול לעמוד בו.
הסכום שהיה חסר עמד על 42 אלף דולר ובניגוד לטבעי, לא דאגתי, הייתי בטוח שהשי"ת ישלח לי את הסכום ישיר בלי התערבות מצידי, שיגרום לי לחשוב שאני עוזר לו.
ור' נחמן מספר לי את ההמשך: במסיבת האירוסין של בתך (בתי) מתיישב לידי יהודי, איש עסקים מפורסם בשם ר' דוד, את שמו שמעתי אבל מעולם לא שוחחתי איתו, למרות שגם הוא יש לו חברה קבלנית בנין בבעלותו, הוא פונה אלי ושואל אם אני מוכן לתת לו רשות לנסות להגיע להסדר בענין מגרש מסויים שהחברה שלי רכשה שותפות עם מישהו ויש קונה למגרש, אבל השותף שלי סבור שכמעט הכל מגיע לו. אמרתי לו בשמחה, תמיד טוב לסיים ויכוחים בהסדר בלי להזדקק לבית דין וכדו'.
קבענו להיפגש במשרדו, הוא רשם חישובים וטיעונים, לבסוף שאל אם יהיה מקובל עלי 2 שליש לשותף ושליש עבורי, הרמתי טל' לשותף שלי בחברה, כי ההשקעה היתה מכספי החברה שבבעלותנו והוא גם הסכים וכעבור ימים ספורים נחת אצלי צ'ק של 84 אלף דולר, חצי שלי וחצי של שותפי לחברה וחשתי את יד ה' שסידר לי סידור מלא לחתונת בני 42 אלף טבין ותקילין.
נ.ב. ערב ר"ה כשמחפשים זכויות, נזכור את דברי חז"ל כל העונה אמן יש"ר בכל כוחו קורעין לו גזר דינו ופירש"י בכל כוונתו, אז מה הוא הכוונה האמיתית שצריך לכוון באמירת איש"ר? עיין בסוף הגליון ותמצא.
