הרב רוזנבלום פתח את שיעורו בהדגשת כי התורה היא הבסיס הראשון לתשובה, כפי שבתפילה אנו מבקשים "השיבנו אבינו לתורתך". הוא הסביר כי חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט) משליכים אור על ראש השנה כדין לפני המלך, שם ישראל נקראים לזכור זכות האבות – אברהם, יצחק ויעקב – כדי לזכות בדין. הפסוק "בחודש השביעי באחד לחודש" מפורש: "באחד" רומז לאברהם (הנקרא "אחד"), "זיכרון תרועה" ליצחק (קשור לעקידה), ו"מקרא קודש" ליעקב (עמוד התורה).
הרב ציין כי תפילת המוסף אצל עדות אשכנז ("עוד יזכור לנו אהבת איתן") מבוססת על זכות האבות: אברהם כאיתן ויצחק כבן הנעקד. הוא הדגיש שבאין מליץ יושר מול מגיד פשע, הזכרת יעקב – סמל התורה – היא המפתח לעבור את הדין, שכן התורה היא הכוח המרכזי להצלחה.
בהמשך, הרב קשר את מלכויות, זיכרונות ושופרות לשלושת האבות: מלכויות לאברהם (שקרא לה' "אדון"), זיכרונות ליצחק (אפר העקידה כזיכרון תמידי), ושופרות ליעקב (התורה ותקיעת השופר כגאולה). הוא הסביר כי השופר מזכיר את מעמד הר סיני ואת העקידה, שבהם נרמזה הבטחת רחמים. חז"ל מוסיפים שהשופר מפתה את ה' לעבור מכיסא דין לכיסא רחמים, בזכות קבלת התורה ב"נעשה ונשמע".
עוד באתר:
הרב התייחס למנהג אכילת תפוח בדבש, שמסמל את קבלת הברכות מיצחק ליעקב בראש השנה (לפי הזוהר והגר"א), וגם את דמיון ישראל לתפוח במעמד הר סיני (גמרא שבת דף פח), שבה "נעשה" קדם ל"נשמע". הוא סיים בקריאה להתכונן לראש השנה בשמחה, תוך הדגשת התורה כמליץ יושר המוביל לרחמים ביום הדין.