תאונת דרכים מחרידה אירעה אתמול (חמישי) בה נהרג חמזה מלחם, נהג מיניבוס ערבי בן 67, יחד עם בתו. שמו אולי היה נשמע זר לרבים – אך לתלמידי ישיבה אחת, שבה עבד במטבח במשך שנים, מדובר בדמות מוכרת, (שם החיבה שהצמידו לו בחורי הישיבה לאורך השנים "חמזי") חמזי היה דמות חייכנית ושקטה, שבזכות עמל כפיו נלמדו אלפי שעות תורה.
תאונת הדרכים התרחשה בכביש 5 בסמוך לגלילות, בעקבות שלט ענק ממדים שצנח על המיניבוס. חמזה, בן למשפחה ערבייה [מערערה], נספה יחד עם בתו בשנות ה-20 לחייה, מה שהותיר חלל בקרב בני משפחתו ומכריו.
הקשר לישיבה
עוד באתר:
מה שלא רבים יודעים הוא שחמזי עבד במשך תקופה רצינית במטבח של ישיבת קרלין סטולין השוכנת ברחוב בן יעקב בבני ברק. עבור עשרות בחורי הישיבה דאז, הוא היה חלק בלתי נפרד מהשגרה היומית: "הוא היה דואג שתהיה לנו ארוחה חמה אחרי סדרים ארוכים", מספר נתי שולמן, תלמיד לשעבר.
בעל מניה בשמים?
בוגרי הישיבה מספרים היום במעט רגש והרבה געגוע: "בזכותו למדנו תורה מתוך שובע. גם אם הוא לא הבין את משמעות הדברים וגם, למרות שהיו מתחים בזמנים של אינתיפאדות ואירועים בטחוניים שונים במהלך השנים – ייתכן וכנראה חלק מהשכר שלו שמור לו בשמים״, אומר אחד מהם. “מי יודע כמה דפי גמרא נלמדו מכוח החיוך שלו והעבודה שלו במטבח”.
מבט ערכי
הסיפור של חמזי מזכיר כי לעיתים מי שנראה בשולי החברה, דווקא הוא הופך לשותף אמיתי במפעל הרוחני של עם ישראל. עובד מטבח, שנראה "קטן", יכול להימצא כ"בעל מניה בשמים".
מותו הטראגי של חמזי מציב בפנינו תזכורת: לפעמים זכויות נצברות במקומות שבהם איננו חושבים כלל. ודווקא שם – במטבח קטן של ישיבה – ייתכן כי נבנו זכויות נצח לאדם שלא נולד לתוך היהדות ובטח שלא לתוך עולם התורה, אך נמצא מעין שותף לו.
