מהי הדרישה הראשונה של התורה, וכיצד נמנע שחיקה

עת 'אחרי החגים' כבר כאן, וכולנו מחזלשי"ם ונכנסים ללו"ז הקבוע והמוכר שלעיתים גורם לנו אי נוחות, שחיקה, ואפילו דורש מאמץ וכוחות נפש אדירים בסדר היום הרגיל ובעבודה.

מדוע ולמה, מהיכן הגיע שורש הקושי והבריחה אל הריגוש והחוויה הבאה, למה סדר יום שיש בו סיפוק ועשיית משימות ומטלות פשוטות לקיום החיים והמשפחה גורמים לכאב?

התורה מספרת לנו על החטא הראשון בבריאת העולם, לא חטא אדם הראשון אלא החטא של האדמה: הקדוש ברוך הוא ציווה לאדמה להצמיח עץ פרי-שטעם הפרי יהיה גם בעץ אך היא הוציאה 'עץ עושה פרי' רק לפרי היה טעם ולא לעץ עצמו כפי שהקדוש ברוך הוא רצה.

עוד באתר:

במסדרונות הכנסת

גולדקנופף יצביע בעד חוק הגיוס? זוהי תשובתו

שלום שטיין

אמירה מחליאה

ליברמן רוקד על הדם: "הנער היה מגן אנושי"

אבי יעקב

צפו

אחרי הביקור במפקדה: רה"מ בהסכם גג בקריית גת

חיים שער

השר מגיב לטלטלה

הדרמה לשיא: דוד זיני העביר את המידע על הפצ"רית

אבי יעקב

כלשון רש"י והמדרש: “עץ פרי — שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ … עץ עושה פרי, ולא עץ פרי, לפיכך כשטקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.”

הדבר שצריך להבין כיצד האדמה יכולה לחטוא, ממתי ומהיכן יש לאדמה כח בחירה, ומדוע הדבר נחשב לחטא כה גדול?

הפתיחה והדרישה הראשונה של היהדות כבר בחומש בראשית היא לדעת כי מה שחשוב בחיים הוא לא רק התוצאה אלא גם הדרך, יותר נכון את ההנאה מהדרך, כאשר אדם מוצא ערכים ומשמעות בתוך העשיה הפשוטה והפיקודית שיש לו בעבודה, אם זה ההבנה כי הוא עוסק בישובו של עולם, האמונה בעולמה של ההשתדלות, או אפילו בעזרה לו עצמו ובהתפתחות אישית.

ביהדות הדרך היא היא המטרה: כאשר אדם זוכר כי עליו מוטלת ההשתדלות והתוצאה מאת ה' יתברך, כאשר אדם יודע שבכל פרט ופרט בעבודת חייו הוא מקיים את רצון ה' אזי יש משמעות ריגושים וחוויות שונות והשעמום והשחיקה נעלמים להם.

האדמה הוציאה רק בפרי עם טעם ולא בגדילת העץ עם טעם, האדמה רצה לקצה המטרה ולא הביאה טעם והנאה בעצם גדילת העץ, זהו סיבת ושורש חטא האדמה.

הטעם שלא נטעם בעץ, הוא טעם החיים שלא נטעם כאשר אנחנו נעולים רק על המטרה-הפרי ולא טועמים מהדרך ואת הדרך.

מסיבה זו חטא אדם הראשון נחשב ל"חטא הקדמון" למרות שהתורה מזכירה קודם את חטא האדמה, כי שורש חטא אדם הראשון היה בגלל חטא האדמה:

האדם לא הזכיר לעצמו שיש דרך ארוכה בשביל להגיע לדרגה של "וחתסרהו מעט מאלהים" שצריך לעמול בתורה ובקיום המצוות "לתת טעם" בדרך ולגלות את "חלק אלוה ממעל" שיש באדם ואז להגיע לדרגה הכי קרובה ל'ואני קרבת אלוהים לי טוב'.

אנחנו תמיד צריכים לזכור, שאנחנו "נותנים טעם" בדרך שלנו אזי גם הנפש נהנית ומחוברת ואו אז גם האדם מחובר לעצמו למעשיו נפשו ונשמתו.

אגב, בתורת הקבלה והחסידות זה נקרא 'להעלות ניצוצות' למצוא משמעות של נקודות חיים בתוך פרטי הגשמיות שבעולם הזה.

ולסיום: ידוע הסיפור שהגיע אברך אל הרבי מקוצק וסיפר לו כי הוא למד וסיים את כל הש"ס שאל אותו הקוצקר, נו אתה למדת את כל הש"ס אבל השאלה מה הש"ס לימד אותך?!?

הבה נשאל את עצמנו מה הדרך מלמדת אותנו. הבה וניתן טעם בחיינו.