יצחק הרצוג מעולם לא היה פוליטיקאי מזהיר – מנהיג, שסוחף אחריו קהל, ודאי שלא.
כולם נדהמו כאשר נבחר לתפקיד האזרח מספר 1 נשיא המדינה בשיא קולות חברי הכנסת יותר מכל קודמיו? למה דווקא הוא, מה מצאו בו? ובכן, התשובה הינה פשוטה, לא היתה אלטרנטיבה אמיתית כנגדו, ולכן גם הימין התיישר והצביע לאיש שדעותיו השמאלניות ידועות כמי שהנהיג את מפלגת 'העבודה' בעבר.
עד כה כנשיא הוא היה פרווה לא ריצה אף צד, השתדל ללכת בין הטיפות, מדי פעם ברמז עבה או דק ניסה לתקוף ולבקר מהלכים ואישים. כך עשה למשל בעת המחאות נגד הרפורמה המשפטית. הוא יזם כביכול שיחות בבית הנשיא בניסיון להוביל מתווה מוסכם, קודם לכן הבטיח הרצוג שיטיל את האשמה על הצד שהכשיל את השיחות ולא הסכים להתפשר.
עוד באתר:
כולנו יודעים היטב מי הצד שלא היה מוכן לשום פשרה ולא קיבל את רצון העם, את דין הבוחר, את ההליך הדמוקרטי המכונה "בחירות" ועדיין הנשיא הפחדן לא העז להטיל את האשמה על ארגוני המחאה, על האופוזיציה המופקרת, אלא שמר על זכות השתיקה כפי שנהג בעבר בחדר החקירות.
אמש הכרנו הרצוג חדש – ישן. בוז'י הפוליטיקאי שחס על כבודו של יצחק גולדפריינד (עמית) אשר מינה את עצמו ל"נשיא בית המשפט העליון" בניגוד להליך המקובל מימים מאז ומעולם. יצא להגנת מי שרומס את כבודם של אזרחי ישראל אשר יצאו בהמוניהם לקלפי, בחרו נציגים שיחוקקו לטובתם חוקים ואותו נשיא דיקטטור במחי יד פוסל אותם ואת הצבעתם הדמוקרטית.
הרצוג הזדעק פתאום פער את פיו וחזר אל חיק השמאל. האופוזיציה קמה על רגליה והריעה במחיאות כפיים כאומרים "ברוך השב אל מחנינו".
אותו נשיא שאמור להיות של כולם, לא מחה כנגד חבר הכנסת יאיר לפיד שעמד לצידו במרחק ס"מ ספורים ועלב בסמל שלטון אחר – יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, אותו כינה הכתב 'במחנה' בדימוס "חצי יושב ראש כנסת". זה לא הזיז לו, אולי אף חייך בסתר לבו כאות הסכמה.
אתם אולי לא יודעים, אבל בוז'י יודע היטב. יושב ראש הכנסת הוא על פי הפרוטוקול גם סגן וממלא מקום נשיא המדינה. כך למשל כאשר הנשיא שוהה בחו"ל – מי שממלא את מקומו אוטומטית הוא יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. ועדיין לא יצא להגנת שמו הטוב ותוארו הרשמי. מתוך חשש כנראה מהאופוזיציה האלימה והמופקרת וכדי לזכות בעוד נקודות זיכוי מהמוחים בקפלן.
ולקראת הבחירות הבאות לנשיאות בעוד כשש שנים, כדאי שהימין, אשר לו רוב מוחץ בעם – יעמיד מועמד ראוי ימין ערכי אמיתי שיהיה לנו ולא לצרנו. זוהי משילות!
ואולי בכלל הגיע הזמן לבטל את מוסד הנשיאות המבזבז לקופת המדינה מיליוני שקלים בשנה על תפקיד שכבר מזמן לא ממלכתי, לא מאחד ולא מייצג. די להתבונן על כהונתם של שלושת הנשיאים האחרונים (שמעון פרס, רובי ריבלין והרצוג) כדי להסיק את המסקנות. אולם לעידן שנקלענו אליו שבו האנרכיה ברחובות חוגגת איש לא יהין לצאת למהלך אמיץ שכזה.
