"אסור להתגרות באומות; הנקמה שייכת להקב"ה"

היום תעלה להצבעה בכנסת החוק להטלת עונש מוות על מחבלים. נציגי דגל התורה יתנגדו לחוק הזה, בהוראת מרן ראש הישיבה רבי דב לנדו. הנימוק: הריגת מחבלים עלולה לגרום לשפיכות דמים.

המביט מהצד, עשוי בהחלט להתקשות בהבנת העניין.

כוחות הביטחון עוצרים מחבל שרצח יהודים, הוא מובא לדין בבית דין צבאי, הוכח מעל לכל ספק שהוא רצח יהודים רק בגלל שהם יהודים, ומה הבעיה להרוג אותו? אין עונש ראוי מזה למי שבדם קר רוצח יהודים או כל אדם אחד בפיגוע טרור נפשע?

עוד באתר:

רומי בעדות מצמררת

מחבל הצמיד אקדח: "אם את מספרת אני הורג אותך"

אבי יעקב

עלייה מסוכנת

הפייטן שהתעלף באמצע השיר המאתגר משחזר בשידור

מנחם טוקר

צפו

נתניהו: "זוכרים את ההפגנות על ׳שוד הגז׳? עשינו את זה"

שלמה ריזל

"לוק של טייקון"

מתמודד 'הקול החדש' חזר שוב ל"מלחינים". צפו

המלחינים

לימדו אותנו חז"ל, שאסור לנו להתגרות באומות.

עונש מוות למחבלים עלול להצית אש מסוכנת: לעורר נקמה, להביא לשפיכות דמים חדשה, להצית שנאה כלפי יהודים – בארץ ובעולם. במקום להציל חיים, הוא עלול לגבות חיים יקרים של יהודים, ובכל מקרה, כפי שאמר מרן הרב לנדו לנציגי דגל התורה, אין סיכוי שבית משפט יאשר בפועל את עונש המוות, ולכן זו התגרות לשמה.

כלומר, מעבר לשיקול המדיני, עומד כאן גם עיקרון שאומר: הנקמה שייכת לקדוש ברוך הוא, שנאמר 'לי נקם ושלם'.

עם ישראל אינה אומה שנוקמת, עם ישראל היא אומה שמאמינה בהשגחה של בורא עולם ובצדק שהוא עושה, ורק הוא.

וזה, אולי, גם תמצית ההבדל בין התוספת שנהוג להוסיף לאחר שמו של אדם שנרצח על קידוש השם.

אצלנו שומרי המצוות נהוג להוסיף את המילים: השם יקום דמו. כלומר, הקדוש ברוך הוא ינקום את נקמת הדם של הנרצח. בחוגים אחרים, בעיקר בשפה הישראלית, זה ז"ל – זכרונו לברכה בלבד. הם לא מסוגלים לבטא את המציאות הזו שבורא עולם הוא זה שינקום את דם הנקיים שנרצחו.

בהתחמקות מהאמירה הזו של השם ייקום דמו, יש גם כן ביטוי לעניין הזה של 'כוחי ועוצם ידי'. אני אעשה, אני אפגע, אני אכניס אותו לכלא, ואם צריך להרוג אותו כי יש חוק שהורג מחבלים, אני אעשה את זה.

לא אצלנו. הקדוש ברוך הוא ינקום את נקמת הדם של הנרצח. השם ייקום דמו, לא אף אחד אחר.

אני מתאר לעצמי שיהיו כאלה שלא יתחברו לדברים, אבל זוהי תמצית ההסתכלות ההשקפתית החרדית שאני חונכתי עליה, במרחב המאד לא פשוט שלנו, כיהודים, בארץ הקודש, במרחב עויין של מזרח תיכון שרוצה לכלותינו, ואילולי הקדוש ברוך הוא – לא היינו פה, לא היינו שורדים את אימת הטבח בשמחת תורה, עם כל הקושי והכאב על התוצאות של אותו יום ושל השנתיים שלאחר מכן.

אני מבין שיהיו מאזינים שלא יתחברו לדברים האלה, אבל זו תמצית ההסתכלות ההשקפתית החרדית במרחב הלא פשוט שלנו: אנו, כיהודים בארץ הקודש, חיים במרחב עוין של המזרח התיכון שרוצה להשמידנו – ואילולי הקדוש ברוך הוא לא היינו פה, לא היינו שורדים את אימת הטבח בשמחת תורה, עם כל הקושי והכאב על התוצאות של אותו יום והשנתיים שלאחריו.

ואם כבר אנחנו מדברים על זה, בואו נזכיר לכולנו: בזכות מה ובזכות מי אנחנו יושבים כאן בארץ הקודש? רק לימוד התורה ורק לומדי התורה.

זאת אני אומר גם לאלה שאינם נמנים על הציבור החרדי: אולי תרצו להבין, אך קשה לתפוס את עוצמת ההשגחה האלוקית שיש לנו כאן בזכות לימוד התורה בארץ הקודש.

הרי למה קיבלנו את הארץ הזו? למה אנחנו יושבים כאן? אפשר לדבר על זה שעות – למה אנחנו כאן בארץ? בזכות הקושאן, אותו שטר מכר של אברהם אבינו והאבות הקדושים, וכל פרשיות השבוע מבראית מלמדות אותנו מדוע ארץ ישראל שייכת לנו, והזכות לשבת בה ניתנה לנו בזכות התורה.

חובתנו להמשיך לשמר את התורה, את לומדיה ואת אלה ההוגים בה יומם ולילה, במסירות נפש, ולא להיכנע לפיתויי הרחוב ולא לניסיונות לשכנע אותם להתגייס. כל הנושא הביטחוני והצבאי הוא למשימה של אנשי מקצוע; מי שראוי לכך – הולך ועושה את זה. מי שהשליחות שלו היא במקום הקדוש שנקרא בית המדרש – ימשיך ללכת לשם ולא יעזור חוק כזה או אחר.

האזינו לדברים המלאים מתוך 'מהדורת הבוקר' ב'קול חי' בהגשת בצלאל קאהן: