תופי המלחמה מול לבנון יהפכו לרעמי תותחים? • פרשנות

המצב בלבנון בעייתי. כשנה לאחר הסכם הפסקת האש וסיום המלחמה עם ארגון הטרור חיזבאללה, ההתרחשויות מתחת לפני השטח מדירות שינה. מה שהתחיל, כצפוי, כהפרות קטנות מיד עם החתימה על הפסקת האש הפך בשבועות האחרונים לשיטפון של ממש. שיטפון שהולך וגובר, שיכול להחזיר את חיזבאללה לחוזקו ולהביא אותו להיות שוב גורם שהופך לאיום אסטרטגי על ישראל.

במסגרת ההתעצמות הזו מזהים בישראל נתיבים חדשים של ארגון הטרור לרכש צבאי ולבניית כוחו מחדש. כך למשל, למרות שאסד נפל בסוריה ויחד איתו קרס ציר ההברחה היבשתי העיקרי של טילים ללבנון, בארגון הטרור מנצלים את הכאוס שיש בסוריה ומצליחים עדיין להבריח דרכה טילים ודומיהם.

גורמים ביטחוניים מילאו את פיהם מים על הדרכים בהם זה נעשה אבל אפשר לשער שזה קורה באמצעות שיתוף פעולה עם גורמי שטח במשטר החדש אשר הניחו בצד את שנאתם לשיעים ומשתפים איתם פעולה נגד ישראל תמורת בקשיש נאה וגם כדי לפעול יחדיו נגד אויב משותף.

שתי דרכים נוספות לבניית הכוח הטילאי הן חילוץ של טילים מאזורים, בעיקר מדרום לליטאני, שנפגעו בידי צה"ל, חידושם והצבתם במקומות אחרים, וכן סדנאות לייצור טילים הקיימות בתוך לבנון שעובדות במלוא הקיטור. כך או כך, גם בלי הברחות נוספות, חיזבאללה מחזיק כרגע לפי ההערכות ב-15 עד 20 אלף רקטות, רובן לטווח קצר ובינוני אבל גם כאלף לפחות לטווח ארוך.

ובכלל, אחרי שהטילים של חיזבאללה כמעט ולא הביאו ב"ה לאבידות בשלב העיקרי של המערכה, בארגון הטרור מתמקדים כיום בשני מסלולים עיקריים אחרים, פשוטים וקלים יותר לבניה ולהפעלה, שיכולים להביא היל"ת למספר נפגעים גדול בהרבה.

המסלול הראשון הוא זה של המל"טים והרחפנים. חלק ניכר מאוד מההרוגים הישראלים במלחמה האחרונה נפגעו ממל"טים.

וכאן יש לחיזבאללה יתרון על פני טילים. ראשית, כי טכנית הרבה יותר קל לבנות אותם. שנית, כי רוב מוחלט של חומרי הגלם מהם הם בנויים, הם חומרים דו-שימושיים, כלומר חומרים שאפשר להשיג בשווקי לבנון או בייבוא דרך נמלי הים והאוויר של לבנון תחת כסות אזרחית של חברות קש.

המסלול השני, העיקרי, הוא זה הקשור בפלישה קרקעית של 'כוח רדואן' ליישובים צמודי גדר או לבסיסים באזור. העולם הערבי ראה שהנשק היחיד שיכול להביס את ישראל, לגרום לה לעצירת מערכה, לערער את יסודותיה האזרחיים, ולהביא אותה להתנהל כפי רצון האוייב, הם שבויים שייתפסו בפשיטה קרקעית.

'כוח רדואן' הוא כוח שנבנה במיוחד לצורך כך, ובחיזבאללה שוקדים כעת יום וליל על מתארים של פשיטה מוגבלת לצפון ישראל, לפעולה ממוקדת שתוכל לקחת בשבי כמה שיותר חיילים או אזרחים. זו גם הסיבה לכך שבימים האחרונים אנו עדים ליותר ויותר חיסולים של מחבלים המשתייכים לכוח הזה, הבכיר ביניהם הוא של מפקד יחידת הלוגיסטיקה שלו בדרום לבנון.

נכון אמנם שרוב שדרת הפיקוד העליונה והבינונית של רדואן חוסלה, ושאלפי מחבלים הנמנים על שורותיו נפגעו בפיצוצי הביפרים, אבל עדיין הוא מונה לפי ההערכות לפחות שבעת אלפים עד עשרת אלפים מחבלים, ועדיין מהווה סכנה של ממש.

בשל כך מבינים בישראל שהגיעה שעת ההכרעה ושחייבים לטפל באיום בהקדם האפשרי.

כמו בכל זירה, כך גם בזירה הלבנונית החדשה, השאלה היא מי יפתיע ראשון, ובהתאם לכך, מי ינצח במערכה. בשבעה לאוקטובר חמאס פתח במערכה והציב אותנו בפני שוקת שבורה. בזירה האיראנית והלבנונית אנחנו פתחנו במערכה ובשל כך ידינו הייתה על העליונה.

חיזבאללה, כאמור, החל להפר את הפסקת האש מיד ביומה הראשון של העסקה, אבל ניסיונות ההתעצמות המשמעותיים שראינו כעת נובעים בעיקר מההסכם בעזה. בארגון הטרור מבינים שישראל רוצה לקנות שקט – ולא משנה אם מדובר במשהו שקורה תחת לחץ אמריקאי או ברצון אמיתי לקנות שקט ושלווה – וחושבים שזה יקנה להם הנחה. הם יוכלו להתחמש כאוות נפשם, וישראל שוחרת השלום לא תרצה לגייס שוב מילואים ולהיכנס לזירה נוספת.

אבל הם טועים בשני דברים. קודם כל, כי נתניהו המכיל וההססן של לפני השבעה באוקטובר הוא לא נתניהו של היום הנחוש לגדוע איומים, לפחות כל עוד חיבוק הדוב מוושינגטון לא מונע זאת בעדו. שנית, כי בניגוד לעזה, שם טראמפ השליך את כל יהבו על הסכם להפסקת אש; רץ, סיפר והתרברב לכל העולם שהוא מצליח להביא להפסקת המלחמה בזירה הקשה והמתוקשרת בעולם, במקרה הנוכחי הלבנונים הפכו אותו לחוכא ואיטלולא וסבלנותו פוקעת.

כלומר – וזו אחת הסיבות להתחמשות חיזבאללה כעת – למרות שממשלת לבנון התחייבה לפירוק חיזבאללה מנשקו, היא לא מספקת את הסחורה, מעלימה עין ואף משתפת אתו פעולה, ולכן, מבחינת וושינגטון, סבלנותם פוקעת.

לפני כמה חודשים כתבתי כאן בהרחבה על מה שהיה נראה אז כבלתי יאמן – החלטות הממשלה הלבנונית החדשה על פירוק חיזבאללה מנשקו, השתלטות הצבא הלבנוני על מאגרי הנשק שלו והשטחים עליהם הוא שולט והבאת השקט לשרור בגבולנו הצפוני. ההחלטות ההן התקבלו בתדהמה חיובית בעולם מחד, ובאיומי מלחמה פנימיים מצד חיזבאללה מאידך.

בפועל, קרה משהו בלתי יאמן אחר: ממשלת לבנון פשוט לא אכפה את ההחלטות שהיא עצמה קיבלה. מישהו שם למעלה קיבל רגליים קרות ולא נתן להחלטות הממשלה לרדת לשטח. ייתכן וזה קרה בשל איומים ברורים של חיזבאללה בפומבי, ועוד יותר מאחורי הקלעים, לצאת למלחמה של ממש מול הצבא הלבנוני שיבוא לעשות את עבודתו וייתכן שמדובר בהחלטות הנובעות מתשלום שוחד למקבלי ההחלטות, אבל בשורה התחתונה למרות לוח הזמנים הקצוב והברור לפירוקו חיזבאללה עדיין כאן והוא רק ממשיך להתעצם.

המצב בלבנון מתסכל מאוד. הפירוק כביכול של חיזבאללה מנשקו, משהו שקרה בעיקר לאחר הפסקת האש הולך ונעשה איטי יותר ויותר בתקופה האחרונה ולמעשה הוא כבר לא אפקטיבי.

קצינים וחיילים רבים בצבא הלבנוני, כאלו הנמנים על העדה השיעית, כמו גם כאלו השייכים לעדות אחרות ומשתפים פעולה בתמורה לתשלום, לא עושים את עבודתם ומעלימים עין במכוון מבניית כוחו המחודשת של ארגון הטרור.

לפי פרסומים מהשבוע שעבר, בעוד משכורת ממוצעת של איש כוחות הבטחון הלבנוני עומדת על כ-275 דולרים, חיזבאללה מציע 2,500 דולר לחודש לכל מחבל בשורותיו, והחשבון פשוט. כל עוד הכסף האירני ממשיך לזרום לדאחיה ומשם לכל מקבלי ההחלטות בלבנון, רבים מאוד בארץ הארזים – בדרג המדיני, הפוליטי וכמובן הצבאי, ממשיכים בהתנהגות המושחתת והמסואבת שלהם ותופי המלחמה שנשמעים כאן בשבוע האחרון עלולים להתחלף מהר מאוד ברעמי התותחים.

תומאס ברק, שגריר ארה"ב בטורקיה ושליחו של טראמפ להסכם השלום בלבנון; זה שרק לפני כמה חודשים הרגיש כחתן השמחה והודיע בהתרגשות לכל העולם על החלטות ממשלת לבנון לפירוק חיזבאללה מנשקו היה לאחרונה מתוסכל מתמיד. "לבנון היא מדינה כושלת" אמר. "אין בה בנק מרכזי, מערכת הבנקאות הרוסה. אין חשמל, אנשים תלויים בגנרטורים פרטיים, וגם לטובת מים וחינוך נדרשים ספקים פרטיים. המדינה היא חיזבאללה – שבדרום מספק מים וחינוך". לדבריו, ניסיון לכפות פירוק של חיזבאללה עלול להצית עימות פנימי בלבנון, ולכן יש לנהוג בזהירות: "אם אתה כופה עליהם – זו לא דרך נכונה. אנחנו יודעים את זה. יש גאווה בלבנון, בעולם הערבי. אם אתה מציע להם תמריץ – אולי זה יעבוד. חייבים לנסות משהו".

לדבריו עוד "אין ללבנון זמן – עליה לפרז את הנשק במהירות. המשך קיומו הוא שורש ההסלמה מול ישראל. ישראל תוקפת את דרום לבנון מדי יום, מפני שהנשק של חיזבאללה עדיין קיים ויש ברשותו אלפי טילים בדרום לבנון שממשיכים לאיים על ישראל. זה בלתי מתקבל על הדעת שלא יהיה דיאלוג בין לבנון לישראל, כשישראל מוכנה להגיע להסכם על סימון הגבול עם לבנון – אך עלולה להגיב בתוך שטח לבנון בהתאם להתפתחויות".

העיתון הלבנוני "אל-אחבאר", המזוהה עם חיזבאללה, פרסם בשבוע שעבר בעמוד השער שלו כתבה שכותרתה: "מבחינת ישראל, לבנון נכשלה בביצוע משימת פירוק הנשק של חיזבאללה במדינה".

בתוך הכתבה נאמר כי "גורמים רשמיים בלבנון הוזהרו באמצעות בכירים מדיניים וביטחוניים זרים כי המדינה עומדת מול שלב קריטי ומסוכן מאוד, וכי ישראל לא תשב בחיבוק ידיים לאורך זמן מול הכישלון".

ההתפתחויות בזירה נמשכות כל העת. הערב (שני) מזכ״ל חיזבאללה נעים קאסם איים בנאום: ״התקיפות הישראליות לא יכולות להימשך ולכל דבר יש גבול. לא נוותר על נשקנו. נגן על אדמתנו".

ישראל מצידה לא טומנת את ידה בצלחת והמסר שמועבר לחיזבאללה הוא שכל עוד המצב הנוכחי יימשך – ישראל תתקוף – גם אם זה יביא להסלמה. לפי גורמים במערכת הביטחון ובצה״ל, ישראל מכינה "מהלכים חסרי פרופורציה" לאפשרות שהמצב יסלים.

כפי שהיה צפוי, הפסקת האש מול חיזבאללה נכשלה במבחן המציאות. והא ראיה – האומץ שלו להשתקם ולהתכונן למלחמה מחדש.

בשנה האחרונה ישראל קיימה אכיפה ברורה וראויה מאוד לציון לשבח של כל ניסיון בשטח להרים ראש. זה יפה ומרענן וראוי לכתבה בפני עצמה, אבל זה לא מכסה על בעיה עמוקה ומהותית. עצם החתימה על ההסכם אז, כשחיזבאללה לא באמת היה במצב של גבו אל התהום, גרמה לנו לחזור לסיפה של מלחמה כעבור שנה בלבד.

נקווה רק שהפעם הלקח יילמד ושבמלחמת לבנון הרביעית לא נעצור עד להכרעה אמיתית ומוחלטת של האויב, כזו שתעקור ממנו לנצח כל רעיון עוועים לחזור ולהילחם בישראל.