הענן והנר: התחתן עם רבקה רק בגלל הניסים?

מדוע ולמה התורה מדגישה שיצחק אבינו הביא את רבקה לאוהל של שרה ובנוסף מרמזת לנו על הניסים שנעשו בימי שרה וחזרו כאשר רבקה נכנסה לאהל שרה?

כלשון המדרש ורש"י: נעשית דמותה של שרה אמו, כלומר: כל זמן ששרה הייתה קיימת –  היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל. ומשמתה – פסקו, וכשבאה רבקה – חזרו.

וכי יצחק אבינו התחתן עם רבקה בגלל ניסים?

עוד באתר:

צפו

הגוי תיעד בשבת: עופות משתכשכים במי הכינרת

קובי פינקלר

מצמרר

התעללות במעון: 6 מטפלות ומנהלת נעצרו ונחקרו

אבי יעקב

אורח נדיר

המיטב ב-Live: רולי אזרחי שר ומנגן ב'שולמלייכם'

שימי ברוורמן

צפו בהצצה

דקה אחרי דקה: מאחורי הקלעים של חידון ההלכה

שימי ברוורמן

"מ' וס' שבלוחות, בנס היו עומדים" מדוע דווקא האותיות הללו?

 הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא הוא קשר דו-צדדי שמבוסס על מסירות נפש מצדנו ונס מהצד של הקדוש ברוך הוא. כל דבר שהוא למעלה מהטבע, מדרך הרגילות, מבטא קשר רוחני ולא טבעי.

האותיות מ' וס' מרמזות על הקשר המיוחד הזה – מסירות נפש ונס. לכן הן מופיעות יחד בתורה, בצמידות, בהקשרים של הנהגה ניסית.

למשל, בקריעת ים סוף – המ' של "ים" והס' של "סוף" – שם עם ישראל הפגין מסירות נפש בקפיצה למים, והקדוש ברוך הוא עשה נס למעלה מהטבע.

 גם במילה "מסעי" – מ' וס' – המתארת את מסעות בני ישראל במדבר, נאמר: "זכרתי לך חסד נעורייך… לכתך אחרי במדבר".

עם ישראל מסר נפש בהליכה במדבר 40 שנה, והקב"ה מצד שלו גמל להם בניסים – עמוד ענן ועמוד אש. עוד סמכות לאותיות מ' וס' היא ב"את מסך שערי החצר", מסך המשכן, שגם הוא היה בנוי בדרך נס: המשכן עצמו הוקם בנס,

וכמו כן 'מקום הארון אינו מן המנין' מקום הארון לא תפס מקום פיזי – כאשר מדדו את המרחק בין הארון לקירות ההיכל, כביכול הוא לא תפס מקום, זאת מלבד שאר תשעה הניסים שהיו נעשין במקדש.

האותיות מ' וס' גם מקיפות את האות נ', שאינה מופיעה בפרק אשרי יושבי ביתך, מפני שהיא מסמלת נפילה, רמז לנפילתן של ישראל.

בדיוק על אותה נפילה אנחנו מוסרים את הנפש – מ' לפניה וס' אחריה – והקדוש ברוך הוא סומך לכל הנופלים. לכן דווקא מ' וס' מרמזות על מסירות נפש והנהגה ניסית.

לכן המילים 'מסירות נפש' מתחילות במילה מסירות שמתחילה באותיות מ וס' והמילה נפש היא באות נ'.. ללמדנו כי אנחנו מוסרים נפש למען נפילת עם ישראל וצער השכינה.

כאשר רבקה אמנו באה לשאוב מים מהבאר עבור אליעזר וגמליו, "המים עלו לקראתה" – כלומר, נעשה לה נס.

כאשר יצחק אבינו שמע על כך, הוא הבין שיש לה הנהגה ניסית מהשמיים. כלומר, כשם שהיא מוסרת את נפשה למען הקדוש ברוך הוא, כך הקב"ה גומל לה בנס.

 מסירות הנפש של שרה מזמנת השגחה מיוחדת. לכן יצחק ראה בה בת זוג צדקת – כזו שממשיכה את הדרך הרוחנית של שרה אימו. הוא חיבר אותה אל הרוחניות שבאוהל שרה, אל אותם ניסים.

ועוד משהו: בעבודת השם שלנו אנחנו בונים קשר דו-צדדי:

מצד אחד אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא בהתגברות על היצר והטבע בהתנהגות שאיננה טבעית. ומצד שני, הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים ונפלאות, בתוך הטבע ומעל לדרך הטבע.