יעקב, שבע השנים – ומה שבאמת שולט בנו

יעקב מציע לעבוד אצל לבון שבע שנים בעבור רחל בת לבן, הקשה רבינו בחיי למה היה מוכן יעקב בנדיבות מופרזת בבת אחת להסכים לעבוד שבע שנים למען לבן

אולי לבן היה מסכים שיעבוד למענו אפילו תמורת שנה או שנתיים

בעסקים מציעים מחירים גבוהים ומתכוונים לנמוך זו הגישה הרגילה

בגמ' במסכת נדרים כתוב שאם בני אדם באמצע מו"מ ואחד אומר אני לא מתכוון לרדת ממחיר מסוים ואפילו נודר נדר

והשני אומר אני לא מתכוון לשלם מחיר מסוים ונודר נדר… – כל הנדרים הם לא קיימים, כי זו צורת מסחר ולא אמת, זו השפה המדוברת

הכי טוב יעקב אבינו היה אומר שנה אחת

וזהו, היה לבן אומר 4 שנים היו מגיעים לפשרה של שנתיים וחצי

ועוד יותר, אם לבן הוא רמאי גדול אחרי שהוא שומע שיעקב אבינו מוכן לשלם 7 שנים…למה לבן לא מנסה לאמר ליעקב, לא שבע שנים אלא 10 שנים. אם לבן רואה שהסחורה שלו טובה כ"כ…למה לבן לא מעלה את המחיר.

הרי גם בארץ יש מספיק בעלי הון שלטון ותקשורת שהם מאוחדים כדי לשלוט על הכלכלה בארץ ישראל.

בישראל מתקיימת תופעה מוזרה וכואבת: מערכת שלטון החוק — שאמורה להיות המגן של הציבור — יש כאן שיטה לקויה

לדוגמא יש חוקים להגנת הצרכן, יש את חוקי התחרות החוק קיים, אבל האכיפה חלשה, העונשים לא מהותיים, ולכן אנשים ייפגעו בצרכן ולכל היותר ישלמו קנס משתלם וכך החברות הגדולות מתעשרות יותר ויותר חשבון האזרח

המונופולים מנצחים — הצרכן מפסיד.

ולכן כאשר מערכת החוק אינה מחייבת תחרות אמיתית:

חברות גדולות שומרות על מחירי שוק גבוהים

הכניסה של מתחרים חדשים נחסמת

הציבור משלם בכל חודש אלפי שקלים יותר

והמשק נפגע, לכן בישראל המחירים גבוהים ויוקר המחיה עולה יותר ויותר.

כשאין תחרות:

הכל מתייקר

האזרח עובד יותר ומקבל פחות

המשק מאבד חדשנות

הפערים החברתיים גדלים

הייאוש הציבורי גובר

בעלי ההון שולטים על התקשורת ומערכת המשפט והם לא מאפשרים לגלות את כח השליטה שלהם על הציבור.

 

זו גישה כלכלתי שמשרתת את החזקים, לא את הציבור….

מערכת החוק הייתה צריכה:

להילחם במונופולים

לאפשר תחרות אמיתית

להקל על יזמים

להפסיק לחנוק עסקים קטנים

ולהפסיק להיות "עורכת דין של הבנקים"

זה לא רק עניין של כסף.
זה עניין של אחריות לכל התושבים, לניהול החברה בצורה כלכלית יעילה.

התורה אומרת, 'לא תעשו עוול במשפט'
זה לא רק משפט בבית הדין,
זו מחויבות שלא ליצור מציאות שבה מערכת שלמה עם כח ואחריות גורמת עוול מתמשך.

כשמערכת המשפט מונעת תחרות, מחזקת בעלי הון, וגורמת לעליית מחירים —
זהו עוול חברתי ומוסרי ממדרגה ראשונה.

המערכת הופכת להיות לטובת המונופולים

מצד אחד אנחנו חיים במדינה עשירה, חכמה, עם מוחות מבריקים, תעשיית הייטק מיוחדת, חברות בינלאומיות, יזמות יוצאת דופן — אבל האזרח הפשוט…
הוא נשחק, נחנק, מאבד תקווה…
זה לא פשוט "יקר בישראל".
זה נובע משיטה כלכלית מעוותת.

יוקר המחיה בישראל הוא לא תוצאה — הוא תכנון.

יוקר המחיה איננו מקרי.
הוא תוצר ישיר של העדר תחרות.

כלומר — לא בגלל שהכול עולה,
אלא בגלל שמישהו רוצה שהכול יעלה:

קרטלים במזון

מונופולים

שליטה על אנרגיה, דלק, תקשור

רגולציה שחונקת מתחרים

יבואנים בלעדיים מגובים משפטית
פרשנות משפטית שמגינה על הגדולים

החוק עובד — אבל לא בשביל האזרח

החלב בארץ — יקר יותר מבמדינות בלי פרה אחת

דירות —  יקרות ביחס לשכר

דלק יקר

משכנתאות יקרות

רגולציה — עם יד של ברזל על העסקים הקטנים

וכל זה בזמן שהמונופולים מדווחים על רווחי עתק.

האזרח נושא את הנטל — הגדולים, החברות המונופלים נושאים את הרווח

בנק ממוצע מרוויח פי שלושה מבנק באירופה על אותו שירות.

כי אין תחרות אמיתית.
כי בנק חדש לא יכול להיכנס.
כי הלקוחות לכודים.
כי הרגולטור משרת את החזקים.

המשכורת עולה קצת —
הבנק לוקח הרבה.
המשכנתא קופצת.
הריבית מתייקרת.
ההלוואה נחנקת.

עסקים קטנים קורסים — והענקיים נהנים

החוק הפך להיות שומר הסף של העשירים.

עסק קטן נכנס למאבק הישרדות.
מוסד קטן — נחנק.
עמותה פשוטה — טובעת בניירת.

התוצאה:
דור שלם בלי תקווה.

יש לובי של מונופלים
יש בישראל מערכת משפטית שמגינה עליהם

הסבל הוא לא רק המחירים.
הוא אובדן האמון.
הוא תחושת חוסר הצדק.
זה שיתוף פעולה סמוי בין איגודים גדולים לבין המדינה, הון שלטון ותקשורת

כל אחד מגן על השני

והציבור הופך להיות שבוי

הכול מייצר סבל קיומי ונפשי לציבור יום יום.

לבן מן הסתם הוא מאותם אנשים בעלי כח ושליטה.

אם יעקב אומר שהוא מוכן לעבוד שבע שנים…למה לבן לא אומר בבת אחת – אני רוצה שתעבוד אצלי 14 שנה ואז היו מגיעים לפשרה של עשר שנים?

אומר הגאון רבי זלמן סורצקין.

לבן היא רמאי כ"כ גדול שהוא רצה קודם כל שיעקב יהיה אצלו, הוא לא רצה להתווכח אתו, הוא לא רצה לדבר אתו על מחירים

אמר לבן – קודם כל שיעקב יגיע אליי הביתה

שיהיה פה!

אחרי שיהיה פה, נעבוד איך לשכנע אותו איך להשפיע עליו, איך לשכנע אותו שהוא יהיה שמור ונעול בתוך ביתי ואח"כ נשקר לו, וכפי שהוא באמת עשה הוא אמר ליעקב שהוא ייתן את רחל ובסוף הוא נתן את לאה

לכן דבר ראשון הוא היה מעוניין שיעקב יהיה בן בית אצלו, אח"כ הוא יחשוב איך לנצל אותו יותר ויותר.

השאלה היא על יעקב אבינו, למה הוא מציע כל כך הרבה כסף ובכלל היה מקובל שיינתן מוהר הבתולות, שאבי הבת משלם לחתן ולא הפוך

למה יעקב התחייב?

 

רבינו בחיי אומר שרחל היתה בת 5 ולכן ביקש יעקב מלבן, את רחל בתך הקטנה, לא קטנה מלאה, לא רק, אלא גם קטנה בעצם, היא קטנה בת 5, ולכן חיכה יעקב עד גיל 12.

יעקב רצה נישואין בצורה הכי ישרה ולכן אמר אעבדך שבע שנים, כך הוא בעצם משמר את רחל רק לו.

לפי זה כאשר נשלח יעקב אבינו לבית לבן עדיין רחל לא הייתה בעולם שהרי היה יעקב 14 שנה בבית שם ועבר, ולמה לא נשאר עוד כמה שנים בבית לבן? בספר הישר כתוב שנודע לעשו היכן יעקב ולכן רצה לברוח שלא יתפוס אותו עשו

לכן הוכרח לברוח לבית לבן

הוא נטמן בבית שם ועבר כמה שיכל ללמוד תורה

ואמו, רבקה אמרה לו – 'וברח לך אל לבן אחי חרנה' אם יבוא זמן שתצטרך לברוח – תברח ללבן, תיקח משם אשה, לשם תברח, שם תהיה.

אומר רבנו בחיי, אז למה שלחו יצחק ורבקה את יעקב לבית לבן, הרי רחל לא נולדה?

אלא שהוא נשלח להתחתן עם לאה, ולחזור מיד הביתה!

ולכן הוא התעכב שנים רבות בבית לבן, 22 שנה ולכן הוא נענש שהוא לא ראה את יוסף 22 שנה

לפי"ז רחל ולאה לא היו תאומות, אלא היה פער גדול בגילאים.

ולפי"ז הכוונה היתה שהוא ייתחתן עם לאה ומיד יחזור לבית ההורים שלו

ובאמת גם זה לא פשוט, שהרי אמרו לו ההורים שילך לבית לבן, עד שישוב חרון אפו של עשו

"עד שוב חמת אחיך"

ובכלל היו אומרים הגדול לגדולה והקטן לקטנה

כלומר יעקב לרחל ועשו ללאה.

ובאמת גם ההסבר הזה קשה כי המדרשים אומרים שהיא הייתה מבוגרת מגיל 5 ועוד יותר

בספר הדורות ובספר הישר כתוב שיעקב הגיע לבית לבן בן 77 ורחל ולאה תאומות בנות 21

הרי אם הוא עבד 7 שנים, אז שהוא הגיע לבית לבן הן היו בנות 14 הן וודאי יכולות להתחתן

ועוד כתוב בספרים שבדורות הראשונים היו יולדים בגיל 7/8

 

אומר הש"ך על התורה על הפסוק – 'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה' ברש"י שאל

כתוב בפרשת תולדות שהוא יצא מבאר שבע

למה כתוב פה פעם נוספת שהוא יצא מבאר שבע

הש"ך (מתלמידי גורי האריז"ל) אומר שזו הייתה יציאה אחרת, בפ' תולדות כתוב שיצא יעקב מבית אביו מבאר שבע ויצאה זו של פרשת ויצא היא יציאה שונה

יעקב אבינו היה יושב אוהלים, יושב בבתי מדרש

הוא היה בשני אוהלים, גם של שם וגם של עבר

הוא למד 7 שנים בישיבת עבר ועוד 7 שנים בישיבת שם

לא כדברי הגמ' שהיה 14 רק בבית עבר אלא 7 שנים בבית עבר ושבע שנים בבית שם.

 

אומר הש"ך שיעקב העריך את המספר שבע

'אוהב את השבעיות' כמובן מדובר על מלאכים, אין אנו יכולים להבין את עומק הדברים האמתי

אך מה שנוגע לנו

שבע שנים בבית שם שבע שנים בבית עבר

שבע שנים למען רחל שבע שנות עבודה למען לאה

וכנראה שהיה מדבר הרבה בבית על משמעות המספר שבע

ולכן הוא ברח מבית לבן בשנה הששית, לבן חשב שהוא לא ייברח לפני סוף שנה שביעית

 

שנות יעקב אבינו היו 147 שנה

וכאשר היה יעקב בן 63 קיבל את הברכות

ו63 מתחלק ל 7….9 פעמים 7 זה 63

כל השביעין חביבין (כך המדרש בתחילת פרשת בהר), השבת שביעית, שנת השמיטה היא שביעית משה רבנו הוא השביעי לאברהם אבינו

בספר נזר הקודש (ביאור קדמון על המדרש, בסוף פרשת תולדות) כתב – בשעה שאמרו יצחק ורבקה ליעקב לקחת מבנות לבן אחי אמו

עשו הבין שאם לשם הולך יצחק, אז גם הוא צריך ללכת לשם

לכן פחד יעקב ללכת לשם והוא הלך לבתי המדרש של שם ועבר

וכך היה 14 שנה – הקול קול יעקב בבית המדרש

ועשו בסוף לא הלך לבית לבן, אלא הסתפק ללכת רק לבית ישמעאל משם הוא לקח לעצמו נשים.

הוא אמר לעצמו -יעקב הוא מידת האמת והתפארת

אברהם אבינו הוא החסד יצחק אבינו הוא הגבורה

יעקב הוא התכללות, אמר עשו, אני מגיע מיצחק הוא גבורה ולכן הלך לחפש אשה מבנות ישמעאל, כדי להיות מחובר למידת החסד, של אברהם

אלא שעשו היה גבורה של הטומאה והתחבר עם ישמעאל קליפה של הטומאה

 

וכך אמר אאע"ה לאליעזר – שילך לחפש אשה בבית בתואל, ואם לא, 'ואפנה אל הימין או על השמאל' – אומר רש"י אשה מבנות ישמעאל, כך הכניס הקב"ה בדעתו של ישמעאל אפשר לקחת או ממשפחת בתואל ולבן או מבית ישמעאל, ומצד מין את מינו והלך לבית ישמעאל

הוא לקח את מחלת בת ישמעאל

 

החת"ס אומר שהיה מוכן יעקב לעבוד שבע שנים בעבור רחל

כי יעקב כאשר הגיע לבית לבן, הוא לא עידכן את לבן שעשו רודף אחריו וכך אומר החת"ס

מה שכתוב 'ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי היגיד לו כי בורח הוא' מה הכוונה בלי היגיד כי בורח הוא? הוא לא הגיד שהוא בורח מעשו

כי אם היה מגילה לבן לא היה מסכים לתת את בתו למי שהוא מבוקש על ידי המאפיה…

אומר החת"ס בהמשך נודע ללבן שיעקב הוא נרדף…אמר לבן (בדרך צחות אומר החת"ס)

ויאמר לבן הכי אחי אתה ועבדתני חינם הגידה לי מה משכורתך, לבן ששמע שיעקב לקח את הברכות בעורמה מעשו, אמר לבן, אם כך אנו אחים…אתה מכיר את העולם ואת מורכבות העולם ואיך מסתדרים בעולם…אם כן -אתה כמו אח שלי אז אל תאמר לי שתעבוד אותי חינם… אני יודע שהחינם הזה בסוף הוא הרבה כסף

תגיד מראש מהי המשכורת שלך

בכל אופן אומר החת"ס רצה יעקב להישאר בבית לבן כרצון אמו,  ועוד אומר האלשי"ך

זה מה שאמר לבן ליעקב, 'ותנהג את בנותי כשבויות חרב' כלומר אם היית מספר לי שאתה נרדף על ידי עשו לא היה מתחיל השידוך

אני לא רוצה לסכן את הבנות שלי (כך אמר לבן)

ולכן אמר לבן, למה ברחת ממני, אתה רוצה לברוח, תלך אבל למה הבנות שלי אתך, למה אתה לוקח אותן למקום סכנה

 

עוד מה היה עומק הרעיון  של עבודת שבע שנים?

יעקב אינו ממתין שבע שנים – הוא עובד שבע שנים.
והעבודה עצמה היא התיקון  ולכן   "וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים".

בדרך כלל, מי שעובד – הזמן הופך למתנה

באופן טבעי, אדם שמצפה — כל רגע נראה כמו נצח…
לכן לכאורה היה צריך להיות כתוב:
"ויהיו כימים רבים"

אבל אצל יעקב — להפך.

למה?

 

כי יעקב אבינו לא היה במצב של  המתנה

אלא של  שליחות

הוא לא ספר ימים עד לחתונה…
הוא ספר ימים של תיקון…

אפשר להשתמש במילם שיהיו יותר מובנות לנו.

הוא לא רק רצה "לזכות ברחל".
הוא רצה להיות אדם שמסוגל להיות בעלה של רחל.

זה הופך את כל הזמן למשמעותי.

ולכן שבע שנים כנגד שבע מידות, זו לא ציפיה זה מסע שהוא תכלית בפני עצמה

יעקב אבינו מתקן 7 מידות כדי להגיע אל רחל

רחל = מידת המלכות.
יעקב צריך לתקן את כל 7 המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות).

כל יום, כל שבוע, כל שנה — שבע שנים

הוא לא חיכה בזמן ריק.
הוא בנה את עצמו.

ומי שבונה את עצמו — כל יום הוא יקר.

לכן שבע שנים נשמעו לו "כְּיָמִים אֲחָדִים".

מי שחי בתהליך – לא חי בלחץ….

כשאדם מצפה לתוצאה  = הוא סובל.
כשאדם חי בתהליך = הוא שמח.

זה ההבדל בין: מתי זה כבר יגמר לבין 'אני מתקדם מיום ליום'.

יעקב אבינו נמצא בתוך מסע, והמוח האנושי — בשונה ממה שחושבים — נהנה ממאמץ מתמשך אם הוא ממוקד מטרה…

התהליך מכניס משמעות. משמעות מבטלת כובד. כשהלב מלא משמעות — הזמן עובר מהר.

כשאדם חי בשביל התוצאה — הזמן חונק.
כשאדם חי ומעריך את ההתהליך — הזמן מתברך והזמן עובר מהר כי האדם ממלא את עצמו בתוכן רוחני אמתי.

בהפטרה  (הושע) כתוב:

וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה

ובאשה שָׁמָר מה הכוונה

הפירוש הפשוט שיעקב עבד למען האשה, ושמר על הצאן

החת"ס פירש – הוא שמר – מלשון אביו שמר את הדבר הוא ציפה

אבל לא רק ציפה שהאשה תגיע

אלא הכין את עצמו, זו ציפייה לא מספיק לצפות להגיע לגדולה אלא צריכים גם לצפות להגיע לגדולה וגם לעשות את המעשים את ההכנות כדי להגיע לגדולה

באוצרות חת"ס ציין לדברי המהר"ם שיק בסימן ראשון באבן העזר, הוא כותב שיצחק נשא אשה בגיל 40 ויעקב יצא לחפש אשה  בגיל 64

ובשו"ע כתוב לא יתאחר מבן עשרים

וגם אאע"ה שהוא זריז ומשתדל להיות זריז במצוות

נאמר עליו וישכם אברהם בבוקר, גם הוא לא השתדל למהר לחתן את יצחק עד אחרי העקידה, מדוע?

התשובה היא שהאבות הקדושים התחתנו מאוחר כדי להתעלות ברוחניות יותר ויותר

כדי להתחתן אחרי שתשקוט רתיחת הדמים

אמנם זריזים מקדימים למצוות

אך יש גם מעלה של מצווה מן המובחר והאבות רצו לקיים את המצווה מן המובחר אחרי שיא הטהרה וההכנה, אבל זה רק האבות יכולים לטעון

שאר אדם לא יכול לאמר כן, הוא לא יכול  לאמר שהוא מחכה שבע שנים…להתרומם… הוא ייתרסק

לפי זה מובן עומק הרעיון של הש"ך שיעקב אבינו אוהב שבעיות, שבע -הקב"ה בחר בחנוך שהוא השביעי לאדה"ר

שבת יום שביעי

שנה שביעית שמיטה

השם יעקב הוא 7 פעמים גימטריא 26

מספר 182

הגישה היא עמוקה לא שטחית כמו כאלה שלומדים תורה בגובה העיניים והעיניים שלהם בגובה האדמה… לא כמו אותם השוטים שמשווים את גדולי האומה לאנשים פשוטים כמוהם… שהרי אם היה יעקב אבינו ח"ו כמו אדם רגיל הוא לא היה מחכה 7 שנים…

 

שבע שנים – ההשתחויה של יעקב לעשו — שבע.

עבודת השבע שנים אצל לבן — כניעה.

עבודת שבע שנים לכל שבט — תיקון.

יסוד מופלא מגלה לנו ה"מגלה עמוקות" (על ואתחנן, קצ"ב):
יש קשר מהותי בין מלחמתו של יעקב בעשיו לבין מלחמתו של רב אחא בר יעקב במזיק־התנין בעל שבעת הראשים.

הגמרא בקידושין (כט) מספרת על מזיק מסוכן שהיה שוכן בבית המדרש של אביי.
אפילו ביום היה מטיל אימה על הלומדים.

אביי ידע:
יש אדם אחד שיכול לבטל את כוחו — רב אחא בר יעקב.

לכן לא דאג לו לאירוח, כדי שייאלץ לישון בבית המדרש, ושם יתמודד עם המזיק.

באותו לילה נגלה אליו המזיק: כתנין בעל שבעה ראשים

רב אחא התפלל, כרע, התחנן —
ובכל כריעה:

ראש אחד נחתך
כוח אחד התבטל

עד שמת לגמרי.

זוהי מלחמה רוחנית — מדויקת, מסודרת, בעלת מבנה:
שבע כריעות = שבע מפלות של כוח הרע.

רב אחא בר יעקב — רמז לעשיו אחי יעקב

המגלה עמוקות כותב:

השם רב אחא בר יעקב רומז:
רב אחא = עשיו אחא, אחיו של יעקב

בר יעקב = נולד מכוחו של יעקב

היינו:
רב אחא בר יעקב בא מבחינה רוחנית לתקן את המאבק הקדום בין יעקב לעשיו.
הוא  ההמשך  של עבודת יעקב — לנתק את שבעת ראשי הקליפה.

ולכן:

יעקב חתך שבעה ראשים ע"י שבע השתחוויות לעשיו.

רב אחא חתך שבעה ראשים של התנין ע"י שבע כריעות.

בספר דברי הימים (א, כט, יא) מונה דוד המלך שבע מדרגות של קדושה:

1. גְּדֻלָּה
2. גְּבוּרָה
3. תִּפְאֶרֶת
4. נֵצַח
5. הוֹד
6. כֹּל
7. מְמַלֵכָה

אלו הן שבע המידות העליונות,
הספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

וכנגדן — יש שבע קליפות, שבע מידות רעות, שבעה כוחות של הצד האחר.

בצעטל קטן של הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק (סעיף א) מפרש ששבעת העמים בארץ:

1. הכנעני
2. החיתי
3. האמורי
4. הפריזי
5. החוי
6. היבוסי
7. הגרגשי

כנגד שבע הקליפות, שבעה ראשים של הנחש.

יעקב אבינו — בהשתחוויותיו —
ורב אחא בר יעקב — בכריעותיו —
כל אחד מהם חתך ראש אחד של אותה קליפה

זו לא כניעה לעשו — זו מלחמה רוחנית במסווה של ענוה.

יעקב אינו מפחד מעשיו —
יעקב מנטרל את עשיו.

העולם בנוי על מאבק בין שבע מידות דקדושה
ל־שבע מידות של טומאה.

אי אפשר לזכות לקדושה לפני שבע נפילות

• קודם התקון — שבירת הכלים
• שבע מלכי אדום ("ואלֶּה המלכים אשר מלכו… לפני מלך בישראל”)
• שבעה ימים בונה ופירק את המשכן
• ביום השמיני — הוקם
• ולאחר כל צדיק וצדיק — שבע נפילות קודם קימה

זוהי המהות של העולם השבור לפני התיקון.