מחקר מקיף של עמותת 'ירוק עכשיו' שמפורסם לראשונה תחת הכותרת "מסך העשן" מציג תמונה מקיפה של בעיית הפסולת הביתית ביהודה ושומרון ומשמעויותיה החמורות, וחושף את האמת שמאחוריו: שימוש ציני של הרש"פ במפגע זה לצורך רווחים שונים.
הדו"ח מתעד עשרות אתרי פסולת פיראטיים, סוקר ומנתח מחקרים ומאמרים ולבסוף טוען כי משבר הפסולת אינו תוצאה של הסכסוך, אלא 'תסמונת עולם שלישי' שבה נגועה הרש"פ הבאה לידי ביטוי בתרבות סביבתית ירודה, כשלי משילות ושחיתות מבנית, ושימוש ציני בנושאים סביבתיים "כמנוף להאשמות נגד מדינת ישראל" בזירה הבינלאומית לצורך גיוס תמיכה וכספי עתק.
הדו"ח מסביר את מימדי האסון: המחיר שמשלמים אזרחי ישראל בחייהם כתוצאה משריפות הפסולת הפלסטיניות. הדו"ח מחבר לראשונה נתוני מחקרים קודמים של משרד מבקר המדינה, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה לכדי תמונה מבהילה: כ-27% ממקרי המוות המוקדם מזיהום אוויר בישראל נגרמים משריפת הפסולת הפלסטינית, שהם כ-1,300 מתים מידי שנה.
עוד באתר:
ע"פ מבקר המדינה, מידי שנה נשרפים ביו"ש למעלה מ-400,000 טונות של פסולת מעורבת. ע"פ דו"ח זה, עשן שריפות אלה אחראי ל62% מכלל המזהמים שמקורם בשריפות פסולת בישראל.
הדו"ח מתאר את השיטה: "הנתונים מן השטח ומן המחקר מראים דפוס פעולה שיטתי, שבו הרשות הפלסטינית הופכת זבל לזהב." וטוען: "בזמן שהפסולת לא מחכה לדיון מדיני והאוויר והמים לא מכירים בקו הירוק או בגדר הביטחון, מדינת ישראל חובקת את ידיה. עלינו לשנות פרדיגמה באופן מיידי: במקום המדיניות הכושלת והיקרה של כיסוי השריפות הללו בעפר, יש לאמץ את עקרון "פינוי ולא כיסוי". מדינת ישראל, בתור הגורם היחיד שיש לו יכולת תכנונית וארגונית במרחב, חייבת לקחת אחריות על הקמת תשתיות לטיפול בפסולת – גם זו הפלסטינית, לפנות את הזבל הבוער ולחייב את הרשויות המקומיות הפלסטיניות לשלם על הטיפול, בהתאם לעיקרון "המזהם משלם"."
ברק ורקר, עורך הדו"ח ומנכ"ל 'ירוק עכשיו': "הדיון אינו פוליטי, אלא בריאותי ואקולוגי. בישראל מרבים להאשים את הרשות הפלסטינית בטרור סביבתי ומתכוונים לומר שעשן השריפות אף הוא סוג של נשק חם. הדו"ח טוען אחרת: מה שקורה ביהודה ושומרון זה פשע סביבתי מאורגן. בכל הנוגע לנושאי סביבה, הרשות הפלסטינית היא מאפיה סיציליאנית יותר משהיא ארגון טרור. התמשכות הקטסטרופה הזאת משרתת את הרשות הפלסטינית כיוון שהיא קוצרת לה רווחים כלכליים, תדמיתיים, ופוליטיים – מבית ומחוץ".
"חשוב להבין את הגורם לאסון, אבל חשוב יותר לדחוף לפתרון: מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות לניהול המשבר – לא בגלל שהיא אשמה, אלא בגלל שהיא היחידה שמסוגלת לעשות זאת. הגיע הזמן לעבור לפתרון אמיתי המתבסס על אכיפה קפדנית, ענישה מחמירה, וניהול ישראלי של תשתיות וזרמי הפסולת ביהודה ושומרון. אם נימנע מליטול אחריות, לא נוכל לחמוק מאשמה".
