
בפתח תוכנית 'הפוך על הפוך' שיתף הרב משה בן לולו בסיפור מצמרר ומטלטל עם מסר חד ונוקב. “אנחנו בדור שיש בו מדיה”, אמר הרב, “וכל אחד יכול להביע את דעתו, לפרגן או לתקוף – ככל העולה על רוחו. לפעמים כשמפרגנים זה טוב, אבל הרבה פעמים גם נגרמות מזה תקלות קשות”. הרב ביקש להקריא “מסמך מזעזע ומצמרר”, כהגדרתו, שכתב אב שכול, וביקש להקריא אותו “מילה במילה”.
כך פותח האב את מכתבו: “השם אהרון בן חיה אולי לא אומר לכם כלום. אבל בשבילי – הוא הכל. תמצית חיי וחלק בלתי נפרד ממני”. לדבריו, חיכה שנים ארוכות ללידת בנו, השקיע בו את כל לבו, וחי עמו ועם משפחתו חיים רגילים ושמחים – עד אותו יום אחד, “היום הנורא ביותר בחיי”.
האב מתאר כיצד הבחין שבנו קודח מחום גבוה, נשימותיו אינן סדירות, ועל גופו הופיעה פריחה חריגה. “לבי אמר לי שהעסק שחור משחור”. הוא מיהר לבית החולים, ושם שמע מהרופאים את המילים הקשות: חיידק טורף, קריסת מערכות, מאבק על כל רגע של חיים. “בלי שיאמרו – ידעתי שהמערכה הוכרעה”, כתב. “ראיתי את הכאב בעיני הצוות, ובליבי כבר ידעתי שלא לטובתי”.
עוד באתר:
לקראת שקיעת החמה, כך מתאר האב, “בשקט ובשלווה נסקה נשמתו של בני לגנזי מרומים”. הוא ואשתו נותרו שבורים ומזועזעים. “לא שייך לתאר את ההרגשה. היה לנו בן יחיד כפשוטו”.
אלא שכאן הסיפור אינו מסתיים. ימים ספורים לאחר מכן, כאשר ההורים עדיין יושבים שבעה, חש האב כי גם בנו השני (והיחיד שנותר) קודח מחום. בתחושת אימה מוחלטת הוא שב עימו לבית החולים. “זה מה שנשאר לי”, כתב. “חשבתי שאני מתמוטט”.
המצב הוגדר קריטי. בתוך הסערה הנפשית ניגש אליו אח דתי מצוות בית החולים וטלטל אותו: “עכשיו!”, צעק עליו, “עכשיו אתה שומע? עכשיו אתה עוד יכול להתפלל”.
האב יצא במהירות לכותל המערבי. “בכיתי שם כמו שלא בכיתי מעודי”, כתב. הוא התחנן, זעק תהילים, וביקש לא רק רפואה – אלא גם תשובה לשאלה אחת: “הודיעני נא את דרכך. על מה אני נענש כל כך? הראה לי מה עליי לתקן”.
בלילה, כשהתנמנם לצד מיטת בנו, חלם חלום ברור ומטלטל. לדבריו, ראה את בנו שנפטר ואת בנו החולה ניצבים לצד מקובל גדול שנהג להסתופף בצילו. פניו של אותו צדיק היו חמורות, והוא פתח ואמר לו פסוקי חז”ל בקול תקיף:
“כל המבזה תלמידי חכמים – אין רפואה למכתו”.
הצדיק בחלום ממשיך ומטיח בו: “האם לא ביזית תלמידי חכמים באחרונה? האם לא השתתפת בכתיבת דברי גנאי והשחרת פניהם – במה שנראה לך ‘סתם הבעת דעה’?”
רק אז, כך כתב האב, נפל האסימון. תגובות, טוקבקים, מסרים כתובים – כולם נראו לו בעבר כבלתי מזיקים. בחלום נאמר לו במפורש כי על כך נדון בדין שמיים, וכי מיתת בנו הראשון נזקפה לחובתו. בנו השני – ניצל ברגע האחרון.
“אם מעתה לא תשוב עוד לזה”, נאמר לו, “ותתקן בתשובת המשקל – נתונים לך חיי בנך במתנה. אבל אם לא – לא”.
עוד צֻווה, כך לפי המכתב, לפרסם את הסיפור עצמו באותם מקומות שבהם נהג להתבטא, כדי להזהיר אחרים: “למען ידעו כי יש דין ויש דיין”. עם יקיצתו, כתב האב, מצבו של בנו החל להשתפר במהירות. “ובתוך יום – שב לאיתנו כאחד האדם”.
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'הפוך על הפוך' בהגשת הרב משה בן לולו ב'קול חי':
























